"פעמים רבות כאשר אנו דנים בערעורים על הרשעה בעבירת רצח, נציג משפחת הקורבן מבקש לספר, בקול רועד ובעיניים דומעות, על האובדן הכבד, על מעלותיו של הקורבן והצער הרב שנגרם מהירצחו. בדיון בערעור זה לא היה מי שידבר בשבחה של המנוחה וישמיע את קולה. נדרש אפוא חשבון נפש עמוק, לא רק מצידו של המערער. יש לקוות כי פסק הדין שניתן בפרשת רציחתה, יהא כגל עד לזכרה של בחורה צעירה, אשר כל שביקשה היה את חירותה.
“יש לשוב ולומר באופן ברור ונחרץ: הרצח שלפנינו משקף תפיסת עולם מעוותת שיש לעקור מהשורש, לפיה מה שנתפס כפגיעה בכבוד של אדם או משפחה, מצדיק את נטילת חייו של אחר - לרוב של אישה או נערה, כבמקרה המחריד שלפנינו.
“לסיום, אביא מדבריו של המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, בתרגום חופשי:
“'ילדיכם אינם שלכם, ילדיכם הם בני החיים... על אף שחיים עימכם, אינם בבעלותכם'"
(דברי הסיכום בערעור פלילי 6322/20, שניתן השבוע)
כך בחר שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, לסכם את פסק הדין המהדהד שכתב בערעור שהגיש חוסיין רחאל, בגין הרשעתו בבית המשפט המחוזי ברצח אחותו, רנין רחאל ז"ל. הערעור של הרוצח נדחה על הסף, ההרשעה נותרה על כנה. על חוסיין רחאל נגזר עונש של מאסר עולם ועוד שש וחצי שנות מאסר בפועל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בערב 12 בינואר 2016 רנין הייתה רחוקה שבועיים מיום הולדתה ה-19. בסביבות תשע, אחיה - שכבר ניסה כמה חודשים קודם לדרוס אותה למוות וגרם לפציעתה - הצליח בתחבולות לחטוף אותה, הסיע אותה לחורשה מבודדת וחשוכה ליד קיבוץ חנתון, שם משך אותה החוצה בכוח מהרכב, תוך כדי הכאתה.
רנין, שהבינה כי אלו דקותיה האחרונות, מיררה בבכי וניסתה להתחנן על חייה, אבל אחיה שלף פטיש, הטיח אותה לרצפה, והמשיך להלום בראשה. על פי הראיות, הוא הכה אותה עם הפטיש "כ-11 פעמים, עד שניפץ את גולגולתה". אחר כך שפך על גופתה חומר דליק, הצית אותה, ייתכן כשעוד הייתה בחיים, ונמלט מהמקום.
מה היה חטאה ופשעה של רנין? מה שאחיה חוסיין כינה "יוסטור" - "ישמור" בעברית - שמירה על מה שמכונה "כבוד המשפחה", אולי מטבע הלשון הכי לא מתאים בשפה העברית, כי אין בו לא כבוד ולא משפחתיות. רנין הרהיבה עוז, עזבה את בית המשפחה בכפר זרזיר ועברה להתגורר בנצרת-עילית (היום נוף-הגליל), במטרה לחפש לעצמה עתיד אחר מזה שייעדו לה קרוביה.
אחיה, כך לפי פסק הדין, חשב ש"אורח החיים שניהלה שם לא היה לרוחו". זהו. זה הספיק לו כדי לגדוע את פתיל חייה של בשר מבשרו, באורח כל כך חייתי.
הרצח וההליכים המשפטיים סביבו, זכו לסיקור תקשורתי לקוני וצנוע. עוד תיק רצח של אישה על רקע "כבוד המשפחה", עוד שם שמתערפל עם שאר השמות ברשימה ההולכת ומתארכת של קורבנות הפשיעה במגזר הערבי.
אבל השבוע נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בערעור של חוסיין רחאל, שהמשיך לטעון כי לא הוא ביצע את הרצח. השופט אלרון, שחיבר את פסק הדין, קבע כי אין כל ספק שחוסיין רחאל הוא זה שרצח את אחותו רנין, ופירט את כל מסד העדויות והראיות שמצביעות על המעשה האכזרי. השופטים חאלד כבוב ואלכס שטיין הצטרפו לדעתו של אלרון.
עד כאן מדובר - עם כל הכאב שבכך - בהליך משפטי שגרתי למדי. אלא שהפעם, השופט אלרון בחר גם לייצר אמירה שהיא מעבר לעובדות המשפטיות הבסיסיות. בעצם אלרון אומר כי אמנם חוסיין רחאל הוא הרוצח, אבל למעשה היו עוד שותפים, בין אם במישרין, ובין אם הם אלו שתפקידם היה למנוע את הרצח, והם כשלו.
על שני גורמים רומז פסק הדין המאוד לא שגרתי הזה. הראשון הוא כמה מבני המשפחה, שנכחו ואף סייעו למעשים. "כה רבים אלו שהיה בכוחם לסייע לרנין", כותב אלרון בהכרעה, "אך מעטים בלבד ניסו. היא נחטפה בנוכחותם ובעזרתם של אחרים, והיא נרצחה על ידי אחיה לנגד עיניהם של שלושה מבני משפחתה. היא הופקרה לגורלה. בודדה הייתה בחודשים האחרונים לחייה ובודדה במותה".
אם כך, מדוע חוסיין רחאל הוא הנאשם היחיד כאן? במשטרת ישראל חושדים - אך לא הצליחו לאסוף ראיות שתומכות בכך - כי חוסיין רחאל היה בעצם ה"חייל" של המשפחה, ונשלח לבצע את הרצח על ידי גורמים בכירים ממנו. המשטרה עצרה שורה ארוכה של בני משפחה וחברים בחשד למעורבות בתיק. אלה, בתורם, הפלילו במהלך חקירתם את חוסיין, זאת לפני שחזרו בהם ואמרו בדיוק את ההפך מעל דוכן העדים. ולמרות שבית המשפט קובע דברים קשים עליהם, על מעשיהם ועל המהימנות שלהם, עד היום לא הוגש אף כתב אישום, זולת נגד חוסיין רחאל.
בית המשפט העליון לא ממש הסתיר את הביקורת על כך. "בעוד שעל פני הדברים ניתן לתהות מדוע לא הואשמו מעורבים נוספים בפרשה, כגון אלו אשר סייעו למערער (חוסיין רחאל - ר"ב) להכניס את המנוחה לרכב בניגוד לרצונה, התביעה סברה כי אין באמתחתה די ראיות להגשת כתב אישום", כותב השופט אלרון ברמז דק כפיל, אך עוצר בנקודה הזו כי "בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של התביעה (בהחלטות על משקל ראיות והגשת כתבי אישום) בשיקול דעתו שלו".
שאלנו השבוע את עו"ד ויאאם קבלאוי, התובע בתיק מטעם פרקליטות מחוז צפון, מדוע במצב שבו יש רבים שלכאורה סייעו למעשה הנורא, מדינת ישראל מסתפקת בהגשת כתב אישום כנגד אדם בודד. "האמת המשפטית לא תמיד חופפת לאמת העובדתית. מחומר הראיות הקיים לא הצלחנו להוכיח, בהתאם לרף הראייתי הדרוש במשפט פלילי, כי יש סיכוי סביר להרשעת מי מהמעורבים הנוספים בעבירה פלילית. זאת על אף כי מבחינה ערכית או מוסרית היינו מצפים להתנהגות אחרת מצידם", השיב.
מאידך, יש המשוכנעים כי כתב האישום הבודד הוא כשל של הפרקליטות, שיש לו השלכות. "אם אתה מעמיד לדין רק את הרוצח, ולא את כל המערך החברתי-משפחתי שסייע לו והעניק לו את הלגיטימציה לפעול כך", אומר השבוע פרופ' מרדכי קרמניצר, מבכירי המומחים למשפט פלילי בישראל, "אתה מחמיץ לחלוטין את אחת ממטרות הענישה, והיא ההרתעה של אחרים מלעשות את אותה עבירה. לכן חייבים לעשות מאמץ מירבי כדי למצות את הדין עם כל מי ששייך למעטפת שמסביב למבצֵע הישיר, שבלעדיה ככל הנראה הוא לא היה פועל".
שופטי בית המשפט העליון העלו את התהייה מדוע אף אחד מקרובי המשפחה שנכחו בזירת הרצח לא נאשם גם הוא. מקור במערכת החוק אומר: "הפרקליטות רוצה לשמור על מאזן הרשעות של 90 אחוז או משהו כזה. ברגע שהם מצליחים להרשיע את העבריין המרכזי בתיק, הם לא רוצים להסתכן בזיכוי"
אבל יש עוד גורם שאליו מכוונים השופטים חצי ביקורת. "הכתובת הייתה על הקיר", נכתב בפסק הדין, "אולם מנגנוני ההגנה, לרבות המשפטיים והחברתיים, כשלו מלהגן על חייה". כאן, יש להניח, מבטאים השופטים את מורת רוחם על כך שאחרי שדרס את אחותו ופצע אותה, היה חוסיין רחאל מבוקש על ידי משטרת ישראל לחקירה, אולם היא לא הצליחה לשים את ידה עליו. לרנין גם הוצא צו הגנה משפטי, אבל ביום שבו הניף אחיה את הפטיש מעל ראשה - פשוט לא היה מי שיאכוף אותו.
השבוע צללנו אל תוך מאות דפי הפרוטוקולים והמסמכים, בתיק הרצח של רנין רחאל. עמוד אחרי עמוד, נגלתה בפנינו שרשרת מבעיתה של מעשים, כשלים ומחדלים, שהובילו לכך שבמדינת ישראל של המאה ה-21 נערה נרצחת רק כי בחרה לעזוב את הכפר. יש גם עכשיו, בדיוק בשעה שאתם קוראים את השורות הללו, עוד נשים כמוה, שחייהן בסכנה מיידית.
השם שלה, רנין רחאל, צריך להיות חקוק אצל כל פרקליט שעוסק בתיקי אלימות נגד נשים, אצל כל שוטר שמחפש אחרי גבר אלים, אצל כל אזרח - יהודי או ערבי - שנמאס לו לשמוע ש"ככה זה במגזר". כי אם לא ישתנה כאן משהו מהותי - בפרקליטות, במשטרה, במנגנונים החברתיים והתרבותיים של המגזר הערבי - יהיו כאן עוד רנין ועוד רנין ועוד רנין, שנרצחות בשם ה"יוסטור".
היא גדלה בכפר זרזיר, יישוב לא רחוק מקריית טבעון, המונה למעלה מ-9,000 תושבים, רובם המכריע מהפזורה הבדואית. רבים מאנשי הכפר משרתים בכוחות הביטחון הישראליים, שיעור האקדמאים בו נחשב לגבוה, ובעלי חנויות, מסעדות ומאפיות מנהלים מסחר ער עם היישובים בסביבה. אבל סמוך ליום הולדתה ה-18, רנין רחאל החליטה שהיא רוצה לעזוב את הכפר.
במשפחה היו כאלו שמאוד לא אהבו את הצעד. מה עוד שרנין החליטה להתגורר בעיר עם רוב יהודי, נוף-הגליל (שאז כאמור עדיין נקראתה נצרת-עילית). עצם היציאה של אישה מבית ההורים בלי נישואים, אומר אדם המקורב למשפחה, היא חריגה מאוד ונחשבת לבעיטה בערכים, שלא לדבר על המעבר לעיר שבה רוב התושבים יהודים, מעבר שכלל גם שינוי סגנון לבוש, הניכר בתמונות המעטות שרנין השאירה אחריה. בניגוד לחברות אחרות שלה, היא לא פתחה חשבון ברשת החברתית, אולי כדי לא לעורר עוד יותר את זעם המשפחה.
רנין הגיעה לנוף-הגליל באמצע 2015, יחד עם אחותה הגדולה, רנא (אז בת 20). השתיים הצטרפו לקבוצה של עוד נשים מוסלמיות, חלקן בנות למשפחות בדואיות מסורתיות כמותן, שחיפשו חיים אחרים, חופשיים יותר ושכרו דירות עם שותפות בעיר.
האח הגדול, חוסיין רחאל, נשלח להשיב את הנערות הביתה, לזרזיר. לעיתים הן נכנעו לו, וחזרו לזמן קצר לכפר. אבל בסופו של דבר, הן תמיד שבו לדירתן בעיר. הזעם של חוסיין הלך וגבר. "אני ניסיתי את הכול, אבל זהו, היא לא רוצה, אני מאוד כעסתי על אחותי, אני כעסתי על אחותי, כן", אמר באחת מחקירותיו במשטרה.
בבית המשפט הוא שינה טון, ואמר שכלל לא כעס על רנין, ושהוא בכלל הבין את הסיבות בגללן יצאה מהבית. "גם אני הייתי באותו מצב כשאני עזבתי את הבית", סיפר לשופטים על המעבר לקריות ולמגורים עם החברה שלו, רינת. אבל מה שמותר לגברים אסור באיסור מוחלט לנשים. חוסיין יספר אחרי הרצח כי שמע שאחותו מסתובבת עם גברים בנוף-הגליל, ואף שותה אלכוהול ומשתמשת בחשיש.
אחת מהעדות במשפט סיפרה, כי כאשר התגוררה בטבריה, חוסיין וחברתו רינת היו אצלה לארוחת בשרים על המנגל. הנאשם היה "מסטול ושיכור", כהגדרתה. חוסיין אמר לה כי אם יתפוס את אחותו, "אוי ואבוי מה יקרה לה", וכי הוא ירצח אותה. לדבריה, גם רנין אמרה לה שהיא חוששת שאחיה ירצח אותה. אותה עדה, שהתגוררה תקופה מסוימת עם רנין בנוף-הגליל, עזבה את הדירה כי חששה כי אם האח יממש את זממו, גם היא עלולה להיפגע.
ב-3 באוגוסט 2015 הייתה רנין באזור מרכז רסקו בנוף-הגליל, כשהבחינה ברכב הטויוטה של אחיה חוסיין. ברכב היו גם אמם ואחת מאחיותיהם. חוסיין קרא לרנין. אחת העדות במשפט הרצח, חברה של רנין, תעיד כי רנין סיפרה לה מאוחר יותר ש"אמה הפילה אותה על הרצפה, היא ואחותה הכו אותה ומשכו בשערותיה". אמה של רנין דרשה ממנה להתאבד, "אמרה לה שהיא תשים את הסכין בבטן שלה וכי היא עשתה להם פדיחה".
מחשש לחייה, רנין החלה להימלט בריצה, ו"המשיכה במנוסתה עד שהגיעה לחניית רכבים הסמוכה למקום. הנאשם הגיע לשם ברכב, איים על רנין כי יירה בה, שלף אקדח, או כלי אחר הדומה לאקדח, ודרך אותו". רנין המשיכה לברוח אבל בלב חוסיין, "גמלה בו ההחלטה להטיל בה נכות או מום".
עד שהיה במקום סיפר בבית המשפט: "שמעתי צעקות, מישהו כאילו רב עם מישהו, בהתחלה לא כל כך שמתי לב, כשהתחלתי לצאת ראיתי שבחורה רצה בכביש וצועקת הצילו, הצילו. עכשיו, איזשהו מורה נהיגה נכנס עם הרכב שלו באותו רגע, היא קפצה עליו, הוא סגר חלונות, כאילו מה את רוצה גברת, והיא רואה שהוא לא פותח לא רוצה לדבר איתה. (ואז) היא הסתובבה, ואני באותו רגע עברתי לא רחוק ממנה משהו (כמו) שלושה מטרים. והיא רצה אליי ותפסה אותי ביד ועם הבכי הצילו, הצילו, הצילו. אמרתי לה, מה קרה? היא אמרה, אח שלי פה, הוא עם נשק, רוצה להרוג אותי. אמרתי תירגעי, ספרי מה קורה. ופתאום באותו רגע היה שמה עוד איזושהי בחורה צעירה, היא צעקה עליי מה אתה מתערב זה עניין משפחתי, עזוב אותה. איך אני אעזוב אותה, היא תופסת אותי".
האישה שצעקה על עובר האורח הייתה האחות של רנין. "אז אני צעקתי בחזרה שאני לא יודע, זה משפחתי-לא משפחתי, אני מתקשר למשטרה. התחלתי להתקשר למשטרה, הבחורה צעקה לבחור שנמצא ברכב שהנה, הוא מזמין משטרה".
העד המשיך לספר: "ראיתי שהבחור שהיה שם (חוסיין) מסתובב עם הרכב, הוא עכשיו ברוורס במהירות גדולה מתקרב אליי, התחלתי לרוץ עם הבחורה (רנין) לכיוון רסקו. גם אני חשבתי ששם, איפה ש(יש) יותר הרבה אנשים וחנויות ובנקים ואולי שומרים, אולי מישהו יעזור לי. אני לא יכול להגן לא יכול לעשות כלום, אז רכב התקרב ודרס את הבחורה, היה שם כזה עמוד ליד חנויות, הוא בדיוק נכנס בה ככה שהיא נכנסה לעמוד הזה".
על פי עדותו, הרכב נסע לאחור במהירות גבוהה, ופגע בעוצמה ברנין, שעמדה ליד העמוד. אחר כך היא קרסה, וצעקותיה ובכייה פסקו. היא פונתה פצועה לבית החולים.
אחרי שדרס ופצע את רנין, המשטרה הכריזה על חוסיין "מבוקש לחקירה", אך עד יום הרצח, כחצי שנה מאוחר יותר, לא הצליחה לאתר אותו. ממשטרת ישראל נמסר כי נעשו כמה ניסיונות להגיע אליו, וכן לבצע איכוני טלפונים סלולריים, אך לשווא. ניתן רק לתהות אם כך, כיצד זמן קצר אחרי הרצח, המשטרה הצליחה לעצור אותו די בקלות, למרות שניסה להתחבא והזדהה כאדם אחר
המשטרה הכריזה על חוסיין רחאל "מבוקש לחקירה", אך עד יום הרצח, כחצי שנה מאוחר יותר, לא הצליחה לאתר אותו. ממשטרת ישראל נמסר כי נעשו כמה ניסיונות להגיע לביתו או למקומות אחרים שבהם היה ידוע שהוא נמצא, וכן לבצע איכוני טלפונים סלולריים, אך לשווא. ניתן רק לתהות אם כך, כיצד זמן קצר אחרי הרצח, המשטרה הצליחה לעצור אותו די בקלות למרות שניסה להתחבא והזדהה כאדם אחר.
אחרי ניסיון הדריסה, ביקשה וקיבלה רנין מבית המשפט צו הגנה נגד אחיה חוסיין, אמה, ועוד שורה של קרובי משפחה של רנין. אבל ב-21 בספטמבר, פחות מחודשיים אחרי ניסיון הדריסה, הגיעה רנין במפתיע למשטרה, וביקשה לבטל את תלונתה כנגד חוסיין ואמה. הכול הסתדר, טענה, כולם רגועים ויש סולחה. השוטרים הטילו ספק וחשדו כי הופעלו עליה לחצים לבטל את התלונה. אבל, "המנוחה שללה כי היא חוששת מהנאשם, כי היא מעוניינת במקלט, או כי מישהו לחץ עליה לבטל את התלונה", העיד אחד מהם.
בפועל, רנין הייתה מפוחדת וחששה לחייה. בינתיים הסתתרה אצל חברה בנוף-הגליל. בינואר 2016, כמה ימים לפני שנרצחה, סיפרה לאחת משכנותיה כי "משפחתה מנסה להשתלט על חייה", וכי "המגזר הערבי אינו מאפשר לחיות חיים אחרים, לא נותנים לה חופשיות ולא מאפשרים לה חופש בחירה".
ביום הרצח היא סיפרה לאותה שכנה שקיבלה אזהרה שמקום מסתורה התגלה, והיא חוששת כי אחיה ועוד קרובי משפחה בדרכם לרצוח אותה. היא שוב הדליקה נורת אזהרה אצל הרשויות, כשהתקשרה למוקד 100, ואמרה כי היא מאוימת על ידי חוסיין רחאל ועל ידי חבר טוב שלו. במוקד הציעו לה להיכנס למקלט לנשים. רנין סירבה. עם זאת, אחד מהשוטרים ששוחחו עימה היה מספיק כן כדי להדגיש בעדותו כי "אין משמעות הדבר שהמנוחה לא חששה לחייה, אלא שלא רצתה להיכנס למקלט".
באותה שעה המזימה השטנית של חוסיין אחיה כבר יצאה לדרך. הוא דורש מקרוב משפחה שנמצא בקשר עם רנא, האחות "הסוררת" הנוספת, לקחת את רנא ולבוא ולפגוש אותו בתחנת הדלק בעילוט, "כדי לשמור עליה". חוסיין הגיע לפגישה הזו אחרי שהטמין ברכבו אמצעים שונים שישרתו אותו בהמשך, כמו פטיש, כבל עבה ובקבוק עם חומר בערה. הוא מצרף אליו עוד שני קרובי משפחה, דיב ודיאב מוראד, ומורה להם לנסוע לפניו לתחנת הדלק, לוודא שאין שם במקרה ניידת משטרה שעלולה לעצור אותו.
כשאותו קרוב מגיע עם האחות רנא, אומר לו חוסיין כי הוא מתכוון לאתר גם את האחות השנייה, רנין. במקום נוכח עוד קרוב משפחה, רביעי במספר, וחוסיין מבקש מהם להצטרף אליו לאתר את רנין. שניים מהם אומרים זה לזה שמשהו עלול לקרות וכדאי להם שלא להיות מעורבים בזה, ונפרדים מהקבוצה.
איכשהו - עד היום לא ברור כיצד - חוסיין הצליח לאתר את אחותו רנין, שנמצאה עם חברים בשטח סמוך למשהד. הארבעה - הוא, רנא, והאחים דיב ודיאב - נוסעים בשני רכבים למקום. רנין אכן נמצאת שם. היא מסרבת להיכנס לרכב, אבל חוסיין, דיב ודיאב גוררים אותה בכוח לתוכו. אחד מהם מתיישב לידה במושב האחורי, כנראה כדי לשמור שלא תברח.
4 צפייה בגלריה
ד"ר מאיה פורמן. לא ניתן לשלול כי רנין עוד הייתה בחיים כשהאש החלה לבעור
(צילום: גיל נחושתן )
בפרקליטות השתכנעו כי דיב, דיאב ורנא לא היו מודעים לתוכנית הרצח של חוסיין, והאמינו להצהרותיו שהוא מתכוון רק להביא אותה חזרה לזרזיר. גם אם זו מסקנה נכונה, אפשר לתהות כיצד יכלו להמשיך ולחשוב כך, כשחוסיין סטה מהכביש לכיוון זרזיר לדרך צדדית, ומשם לדרך עפר ביער סמוך לקיבוץ חנתון.
רנין דווקא הבינה מה עתיד לבוא והחלה להתייפח ולהתחנן בפני חוסיין שירחם עליה. אבל חוסיין עצר את הרכב, גרר את רנין החוצה, ושלף את הפטיש. "העובדה שהמנוחה נפלה במהלך המכות והתחננה על נפשה, לא עצרה בעדו מלהמשיך ולהכות בה כשהיא שרועה על הקרקע", נקבע בפסק הדין. במכון לרפואה משפטית מצאו כי רנין ספגה לפחות 11 הלימות פטיש בראשה.
דיב סיפר בחקירתו כי בתחילה עוד שמע את רנין, "צועקת ואומרת לחוסיין שהיא לא רוצה למות ואז הפסיקה לדבר בבת אחת". הוא סיפר כי תוך כדי ביצוע הרצח, חוסיין הניף את הפטיש שוב ושוב, הכה את רנין בראשה ואמר להם: "הנה, אתם רואים".
רנא נעצרה גם היא ולתאה הוכנסה מדובבת. "הוא נתן לה מכות בפטיש עד שהמוח שלה יצא", התוודתה על מה שעשה אחיה לאחותה. אחר כך, לדבריה, אמר לשלושת בני משפחתו שעמדו שם והביטו במתרחש כי הוא צריך לוודא שרנין מתה, ואז נטל מהמכונית את החומר הדליק, שפך עליה והצית אותו. הרופאה המשפטית הבכירה שהעידה במשפט, ד"ר מאיה פורמן, אמרה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שרנין עוד הייתה בחיים כשהאש החלה לבעור.
שלוש שעות מאוחר יותר, הגיעה הפרמדיק הראשון לזירה, אבל היה לו ברור שאין סיכוי להציל את רנין. "לא היה צורך בבדיקת הדופק והנשימה", העיד הפרמדיק, "מכיוון שמדובר במצב של איבוד צלם אנוש, שהינו אחד מהקריטריונים לקביעת מוות".
כך או כך שלושת קרובי המשפחה לא עשו דבר כדי למנוע את מעשיו של חוסיין, ואפילו לא הזעיקו את המשטרה. שלושתם יאמרו בדיעבד כי פחדו מחוסיין, שמא גורלם יהיה זהה לזה של רנין.
כאמור, לא לקח למשטרה זמן רב מדי, עד שחוסיין, החשוד המרכזי ברצח, נתפס ונעצר. אבל במהלך החקירה נעצרו ונחקרו עוד אנשים, מרביתם מבני המשפחה. חלק מהם נחקרו תחת אזהרה כחשודים במעורבות ברצח. רבים מהם - כך יקבע בית המשפט מאוחר יותר - שיקרו, הכחישו וטייחו. החוקרים גילו כי חלקם מספקים גרסאות דומות, מה שעורר את החשד לתיאום, וחשדו שהרצח לא היה רק פעולה של אדם אחד, אלא לכאורה תוכנית מתואמת של כמה אנשים.
חלק מהנחקרים נשברו בחקירות, והחלו לספק גרסאות אחרות. אבל אחר כך, בבית המשפט, נתקפו שכחה פתאומית, ולפתע הכחישו הכול. במהלך המשפט חלקם הוכרזו כ"עדים עוינים", כלומר כאלו שניתן להגיש את חקירתם במשטרה כעדות. זה סייע אולי להרשעה של חוסיין - שגם כך היו שלל ראיות נגדו - אבל הִקשה מאוד על הפרקליטות להגיש כתבי אישום נוספים.
אחד העדים, למשל, פתח את עדותו בבקשה להציג מסמך בדבר מצבו הנפשי, ובהמשך ביקש "לשמור על זכות השתיקה", טען שסובל מפחדים, שאינו זוכר דבר, שהוא מתקשה בעברית, ואז שכל מה שמסר במשטרה היה בכלל חלום שחלם. עד אחר, שפגש את חוסיין ביום הרצח, אמר כי אינו זוכר את יום הרצח ושכח "את כל הסיפור". גם לאחר שזיכרונו רוענן מתוך הודעתו במשטרה הוא עמד על כך שהוא אינו זוכר אם נפגש עם הנאשם.
אחד משני בני הדודים אמר כי הוא מתקשה להתבטא בדיבור, ולכן העביר פתקים לשופטים ובהם גרסה שונה לגמרי ממה שאמר במשטרה. כשהתבקש להסביר את הסתירה, כתב "לא זוכר שכחתי מה אמרתי אבל מה שהיה בחקירות זה מה שאמרתי, זה נכון, אבל לא זוכר שאמרתי שהוא מכה את אחותו". אחר כך טען שבכלל אמר את מה שאמר, "מהפחד שלי, כי הכול נופל עליי, אני רוצה לצאת מזה".
חוסיין עצר את הרכב, גרר את רנין החוצה, ושלף את הפטיש. "העובדה שהמנוחה נפלה במהלך המכות והתחננה על נפשה, לא עצרה בעדו מלהמשיך ולהכות בה כשהיא שרועה על הקרקע", נקבע בפסק הדין. קרוב משפחה שנכח בזירה סיפר כי בתחילה עוד שמע את רנין, "צועקת ואומרת לחוסיין שהיא לא רוצה למות, ואז הפסיקה לדבר בבת אחת"
היו עוד הרבה דוגמאות בתיק הזה שגבלו בהזיה. אבל השיא היה של חוסיין רחאל, שעליו הגנו עו"ד תמי אולמן ועו"ד שמואל ברזני. הנאשם רחאל החליף במהירות גרסאות, כאשר לעיתים מה שאמר זמן קצר קודם, עומד בהיפוך מוחלט למה שאמר אחר כך. לעיתים היה נדמה כי עדי ההגנה לא עומדים בקצב של החלפת הגרסאות שלו ומתבלבלים באשר מה עליהם לומר על הדוכן.
ואז הגיעה עוד תפנית בעלילה. לפתע רנא, האחות שנכחה בזירת הרצח, שינתה את גרסתה, והחלה לספר כי רעולי פנים שהזדמנו למקום הם שרצחו את אחותה רנין. אחר כך ניגשה לתחנת המשטרה וסיפרה כי היא - כן היא - זו שבכלל רצחה את אחותה, שהיד שלה היא שאחזה בפטיש. היא אפילו עשתה שחזור בזירה. היא נעצרה מיד, וכאמור, לתאה הוכנסה מדובבת. רנא נפלה בתרגיל הזה, ספרה למדובבת שאחיה הוא הרוצח, וכי לקחה על עצמה את האשמה כי חוסיין הוא "בן זכר יחיד, הוא ישמור על אחיותיה ולא אכפת לה מעצמה גם אם חייה יהרסו".
אחד מרגעי השיא במשפט היה כשעורכי הדין של הנאשם העלו את רנא לדוכן לעדות נוספת, בציפייה כי תחזור על טענותיה במשטרה ותגיד שהיא זו שרצחה את רנין. עו"ד אולמן שאלה אותה: "האם אחיך רצח אותה?"
אבל לתדהמת כולם, רנא שוב התהפכה והשיבה: "כן".
עו"ד אולמן חשבה שהיא לא שומעת טוב: "אחיך רצח אותה?" תהתה.
רנא רחאל: "כן".
זה לא שינה הרבה לחוסיין אחיה. הוא טען בחקירותיו שאפילו לא נכח בזירה בעת הרצח. אבל בשלב מסוים החל לשלב בין שלל הגרסאות שמסר, וניסה להפיל את הרצח על אחותו רנא. לפתע הוא כן היה בזירה, ואז הגיע לשם ג'יפ מסתורי.
"פתאום שלושה אנשים ירדו מהג'יפ, קפצו מהג'יפ, שניים הגיעו לידי ואני עמדתי מאחורי הטויוטה, מאחורי האוטו שלי, של סבא שלי זיכרונו לברכה", העיד חוסיין. "ודיב ודיאב ושני רעולים עמדו לידי. אז אחד מהרעולים הלך לכיוון של האוטו, איפה שרנא עומדת, ואיפה שרנין בתוך האוטו". חוסיין אומר כי שמע ויכוח, "אחד מהרעולים אמר לרנא, 'אל תעשי את זה, ואת לא תעשי את זה', לא יודע מה היה הוויכוח. וגם, פתאום אני רואה את הדלת האחורית נפתחת, רנא מושכת את רנין מהראש ומתחילה לבעוט בה בפטיש, מתחילה לבעוט בה בפטיש".
ומה הוא עשה, לגרסתו? מיהר כמובן להציל את אחותו האהובה רנין: "רנא התחילה לתת לה בפטיש, באתי קפצתי, לתפוס אותה, ואז החזיקו אותי. אז בקיצור, אני יצאתי, ברחתי מבין הידיים שלהם".
הגרסה הזו כמובן נדחתה על הסף הן בבית המשפט המחוזי והשבוע גם בעליון, שפסקו פה אחד: האח הוא הרוצח.
בהנחה שחוסיין רחאל לא יצליח לזכות במשפט חוזר - בתיק המטורף הזה הכול יכול לקרות - הוא עתיד להשתחרר מהכלא אדם מבוגר מאוד, ואיננו מהווה עוד סכנה לחברה.
ועדיין נותרה השאלה: איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים, במעשה או במחדל, היו מעורבים בפרשה הטרגית, ורק חוסיין הועמד לדין? גם השופטים בבית המשפט המחוזי העלו את התהייה הזו. הפרקליטות השיבה אז כי "בצד הקושי המוסרי הגלום בכך ששלושה אנשים ראו את הנאשם רוצח את המנוחה ולא התערבו, הרי שבמקרה זה ובנסיבותיו, נראה שנשקפה סכנה ממשית ומוחשית לחייהם, אילו היו מתערבים ומנסים למנוע מהנאשם מלהמשיך במעשיו".
ולמה לא לצפות כי הנוכחים בזירת רצח של אחותם לפחות יתקשרו למשטרה? בפרקליטות השיבו כי "ממילא לא היה בכך כדי למנוע, או להפסיק, את הפשע המתרחש. יתרה מזו, פעולה זו אף הייתה עלולה לסכנם במהלך האירוע". לכן, כך סברו בפרקליטות, "אין סיכוי סביר להרשעתם בדין ולפיכך, לא הוגשו כתבי אישום נגדם".
התובע בתיק, עו"ד קבלאוי אומר השבוע כי הוא מבין היטב למה התוצאה מעוררת קושי. "אבל בסופו של דבר המבחן הוא המבחן הראייתי, ואין אנו מקבלים החלטות בהתאם למה שנראה לנו לא צודק או לא מוסרי. לא היו לנו ראיות לקשר רחב יותר בתוך המשפחה, לא היו די ראיות שקושרות אדם אחר כמעורב ברצח, ואנחנו סברנו, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, כי לא ניתן להעמיד אותם לדין בגין אי-מניעת פשע".
אבל גורמים אחרים במערכת אכיפת החוק הבקיאים בתיק הזה, אומרים כי הבעיה היא אחרת לגמרי. "הפרקליטות רוצה לשמור על מאזן הרשעות של 90 אחוז או משהו כזה. ברגע שהם מצליחים להרשיע את העבריין המרכזי בתיק, כמו למשל במקרה הזה, הם לא רוצים להסתכן בזיכוי, ולכן הולכים למשפט רק על הדברים הבטוחים, ומכווצים וחוששים מכל דבר אחר.
"התיקים החמורים הללו מלווים בידי הפרקליטות מהרגע הראשון, כך שמשקל המשטרה בהחלטה מה לעשות עם סיום החקירה, יורד עוד יותר. בסיטואציה שנוצרת יש החמצה גדולה, כי הרבה מאוד אנשים הקשורים בעבירות הקשות אבל במדרג נמוך יותר שלהן, לא מועמדים לדין ואין יצירה של הרתעה אמיתית לפעם הבאה".
גם פרופ' מרדכי קרמניצר מתקשה להשלים עם מסקנות והחלטות התביעה בפרשה. "מבלי לראות את חומר החקירה, לא ניתן לקבוע דברים במסמרות, אבל ברמה העקרונית, יש פה לפחות שתי עילות שבהן ניתן להעמיד לדין מעורבים האחרים, מלבד חוסיין רחאל. הראשונה נובעת מדיני השותפות. כשאדם נתפס כאחראי על שלומו וטובתו של אדם אחר, נניח הורה וילד, והוא רואה סכנה לאדם עליו הוא אחראי ולא פועל כדי למנוע אותה, הוא אשם בשותפות בעבירה. זה יותר מורכב כשמדובר על אחיות, אבל בהחלט ייתכן ובית המשפט היה מקבל גם קשר משפחתי כזה כיוצר אחריות מיוחדת.
"אם לא זה, אזי לפחות התבקש לשקול מאד ברצינות העמדה לדין על סעיף אי-מניעת פשע, ששנתיים מאסר בצידו. הסעיף נועד להמריץ אנשים היודעים על מזימה לפשוע או עדים לביצוע פשע להתערב על מנת למנוע את עשיית הפשע או את השלמתו. החוק דורש מהם שינקטו בכל האמצעים הסבירים לשם כך. בשים לב לכך שכאן מדובר ברצח מזעזע ובקרובי משפחה, ניתן היה לצפות מהם גם לקחת סיכון מסוים.
"אם העובדות הן שהיו פה שלושה אנשים שעמדו מן הצד ולא עשו דבר כדי להציל את קרובת המשפחה שלהם בעת שהרוצח מרוצץ את גולגולתה - ההחלטה שלא להעמיד לדין שולחת מסר נורא. הרי במאמץ לא גדול מדי הם היו יכולים, כנראה, לשבש לו את התוכניות. אי-העמדתם לדין היא אי-צדק קשה ויש בה כדי לעודד אפס מעש נוכח מעשי רצח מן הסוג הנתעב ביותר”.
רנין, אגב, קבורה בבית העלמין בזרזיר. באופן המעוות והמזוויע ביותר, בכך אחיה הרוצח הצליח: הוא החזיר את אחותו הביתה.
