השעה הייתה קרוב לארבע בבוקר של 8 במרץ כשהטלפון של מאיה, שוטרת בשירות חובה, התעורר לחיים. היא התבקשה להגיע בדחיפות לתחנת זבולון. כשתהתה מדוע, נאמר לה שבתחנה נמצא כרגע אזרח שהתבקש למסור מידע, והיא, שדוברת רוסית שוטפת, תתרגם הודעות וואטסאפ שלו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מאיה (שם בדוי) לבשה בזריזות מדים ורצה לתחנה. במסדרון שמוביל למשרד החקירות היא ראתה את האיש שאת הודעותיו התבקשה לתרגם עומד ליד אחת מהחוקרות בתחנה. משהו בו נראה לה מוכר, מוכר מדי, "אבל בהתחלה לא הבנתי אם זה באמת הוא", היא מספרת. "רק כשנכנסנו לחדר חטפתי שוק. אמרתי לחוקרת שאני צריכה לדבר עם המפקד, ויצאתי משם. הייתי נסערת. ואני אומרת לו, 'המפקד, לגבי החקירה שביקשת ממני לתרגם, אני לא יכולה, כי אני מכירה את הבן אדם'. הוא שאל, 'למה? הוא פגע בך?' ועניתי 'לא', כי לא ידעתי אם לפתוח את זה באותו הרגע. כמעט שנתיים לא ראיתי אותו. רעדתי כולי. המפקד שאל אותי עוד פעמיים מה קרה, ואז התחלתי לבכות. הוא אמר: 'קחי אוויר, שתי מים'".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מאיה ניסתה להבין מה לעשות. באותו רגע שמעה מאחד הקצינים שאותו בחור הגיע לתחנה לאחר שחיילת, שעימה היה בקשר, התאבדה. "שאלתי אותו מה שמה, איך היא נראית, ואז הצטמררתי כולי. יוליה ליברמן ז"ל (החיילת שהתאבדה) הייתה חברה טובה שלי. הטענה הייתה שהיא התאבדה כביכול בגלל אהבה נכזבת אליו, אבל אני כבר התנתקתי. היו לי רגשות אשמה. כאילו, למה לא עשיתי את זה לפני? למה לא התלוננתי עליו? וכשהמפקד ניגש אליי שוב, אמרתי: 'הוא אנס אותי'".
בבת אחת, בגלל אותו מפגש אקראי במסדרון, החקירה קיבלה תפנית. מאזרח שבא לענות על שאלות בנוגע לצעירה שנטלה את חייה, זרבאיל אייבזוב, תושב קריית מוצקין בן 44, הפך לחשוד בעבירות מין חמורות ונעצר. כעבור כמה ימים, כשהתברר שהשוטרת איננה המתלוננת היחידה, פירסמה המשטרה את שמו בתקווה שמתלוננות נוספות יגיעו. והן הגיעו, עוד אחת ועוד אחת, כולן עובדות לשעבר בעסק הפרחים של אייבזוב. במשטרה הבינו שהם בעצם חוקרים תיק של עבריין מין סדרתי. ראש משרד החקירות והמודיעין, סנ"צ ישראל קליין, הורה על הקמת צח"מ של חמישה חוקרים לתיק, שבהתאם לעיסוקו של החשוד המרכזי קיבל את הכינוי "זר קוצים". "מדובר בתיק רגיש, מורכב וחריג בהיקפו", אומר מפקד מרחב אשר תנ"צ שאול צמח. "אין ספק שחשיפת הפרשה ואיתור המתלוננות הנוספות מנעה פגיעה בקורבנות נוספים".
עד כה מסרו 25 נשים עדויות לגבי מעשיו של אייבזוב, שעל פיהן הוגש נגדו בשבוע שעבר כתב אישום חמור הכולל תשעה אישומים, ביניהם עבירות אינוס, מעשה סדום, ניסיון אינוס, ניסיון מעשה סדום, איומים ועבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים.
על פי כתב האישום, בשבע השנים האחרונות עסק אייבזוב במכירת פרחים במקומות בילוי בסופי השבוע. לצורך זה הוא שכר קטינות וצעירות בגילי 21-15 ובהן המתלוננות בכתב האישום, כולל השוטרת מאיה, שטרם גיוסה עבדה אצלו. אייבזוב שילם להן שכר של מאות שקלים לערב והורה להן להסתובב בשעות הערב והלילה במקומות בילוי שונים באזור חיפה, הקריות, עכו ונהריה, כולל במועדוני חשפנות. תפקידן היה לגשת לשוהים במקום ולהציע להם לרכוש פרחים. כל הבנות שהועסקו הן יוצאות מדינות חבר העמים לשעבר, חלקן עלו לארץ לבדן. רבות מהן התגוררו בפנימיות וכולן היו במצוקה כלכלית. אייבזוב דרש כי יגיעו לעבודה כשהן מאופרות ולבושות שמלות או חצאיות קצרות, ותידרך אותן איך להתנהג, מה לומר ואיך לבצע את העבודה. התקיפות המיניות, כך נטען בכתב האישום, התרחשו בשעה שהסיע אותן ברכבו לעבודה או בחזרה ממנה, או במקומות שונים מחוץ לשעות העבודה.
אייבזוב מכחיש בתוקף את האישומים נגדו. "מדובר במתלוננות שכולן חברות טובות, שנגררו למסור תלונות שונות ומשונות שלא ביוזמתן", מסרו פרקליטיו בתגובה לכתבה (התגובה המלאה – בהמשך). אבל אם יורשע, המשמעות היא שבמשך שנים פעל באזור מפרץ חיפה עבריין מין סדרתי, ושהדבר היחיד שעצר אותו היא שוטרת צעירה ואמיצה אחת, שראתה אותו במסדרון. לגמרי במקרה.
יותר מכל זה סיפור על נערות בודדות, שעולות בגפן לארץ בתקווה להשתלב ולהפוך לישראליות. כאן הן פוגשות המון אנשים טובים עם לב פתוח, שהופכים את המסע שלהן לאפשרי. אבל לא פעם הן יפגשו בדרך גם ישראלים אחרים. את הטורפים.
יוליה ליברמן (21) הייתה תלמידה מצטיינת שעלתה מרוסיה לישראל לבדה, ולמדה כאן במסלול לתלמידים מחוננים. היא התגייסה לצה"ל כעתודאית, למדה לתואר הנדסאית ולאחר מכן שירתה כחיילת בודדה בחיל האוויר בבסיס רמת דוד.
לטענת הוריה, בין בתם לאייבזוב התפתחה זוגיות שמהר מאוד הידרדרה, כך לדבריהם, גם לאלימות. בליל 8 במרץ השנה נמצאה יוליה ללא רוח חיים בדירתה בקריות, כאשר הממצאים בזירה מצביעים כי שמה קץ לחייה. גופתה נשלחה לקבורה ברוסיה. הוריה טוענים כי קיים קשר בין אייבזוב לבין מות בתם, ודורשים באמצעות פרקליטתם עו"ד תמי אולמן כי המשטרה תחקור זאת. אייבזוב מכחיש בתוקף את טענות ההורים, ואכן חשוב להדגיש כי כתב האישום הנוכחי נגדו איננו כולל כל אישום הנוגע למותה הטרגי של יוליה. עם זאת, המשטרה עדיין חוקרת גם את הכיוון הזה.
במסגרת זו, שעות ספורות לאחר שגופתה של יוליה התגלתה, זומן אייבזוב לתחנת זבולון כדי למסור מידע שברשותו על מותה. חלק מהמידע הזה כלל הודעות וואטסאפ בינו לבין יוליה, ומכיוון שהיו בשפה הרוסית חיפשו במשטרה מישהו שיתרגם אותן. כך הגיעו למאיה, חיילת בשירות המשטרה, שכאמור, דוברת את השפה. כשמאיה ראתה את אייבזוב במסדרון בתחנה, כל השדים מהעבר, אלו שניסתה להדחיק ולמחוק, התעוררו. "בגלל שלא טיפלתי בעצמי היו לי יותר פלאשבקים. ניתוקים. קורה שאני יושבת ומתנתקת מהסביבה", מספרת מאיה בריאיון בלעדי. "הדחקתי את זה עמוק, אבל מאז שראיתי אותו בתחנה הכול חזר אליי. כל הזמן חשבתי שרק אני נפגעתי ממנו, וכששמעתי על החיילת יוליה הבנתי שאולי זה קרה גם לבנות אחרות".
איך הכרת את אייבזוב?
"לקראת סוף הלימודים בכיתה י"א נודע לי שחברה שלי מוכרת בפרחים בסופ"שים ומקבלת כסף במזומן, בלי תלוש. היינו בפנימייה. כולנו עולות חדשות מבריה"מ לשעבר, עלינו לארץ לפני ההורים שלנו. קיבלנו שם 297 שקל לחודש למחיה, ואסור היה לנו לעבוד בחוץ. אבל נזקקתי לכסף, וכתבתי לו הודעה שאני מחפשת עבודה. אייבזוב קבע איתי יום ושעה: בואי ב-19:00 למושבה הגרמנית (אזור בילויים ידוע בחיפה – ש"מ). אפגוש אותך בחניה. את צריכה להתלבש יפה, כי עובדים עם מסעדות: שמלות, חצאיות. לא ג'ינס, לא שורטים".
מה היו תנאי הקבלה?
"לא את כולן הוא היה מקבל. ביקש תמונה, ומי שלא מצאה חן בעיניו לא התקבלה. כולן היו בנות יפות, בודדות בארץ, במצוקה כלכלית, חלשות, עולות חדשות. זה המכנה המשותף".
הוא ידע שהיית קטינה?
"הוא ידע שהייתי תלמידה. לא שאל ולא ביקש לראות תעודת זהות. הגעתי לשם עם עוד שתי בנות, והתקבלתי. הוא הביא לי דלי עם 30 פרחים עטופים בצלופן, והסביר לי כמה פרחים למכור ואיך למכור: תבחני את הסביבה, כמה זוגות יש. אם את רואה שהם אוכלים או מדברים בטלפון - לא לגשת. לתת להם זמן, אבל להראות נוכחות. תיגשי לגבר, לא לאישה: 'תקנה פרח לחברה שלך'. ותחייכי. זה היה מביך, אבל בשבילי היה הכי חשוב להשיג כסף".
איך הוא שילם?
"הוא שילם טוב. 100 שקל בסיס והיתר תלוי במכירות. כל פרח 20 שקל, חמישה אחוזים הולכים אליו. הייתי עושה ביומיים 400 שקל נטו. היו בנות שעשו גם אלף שקל. הוא היה מפזר אותנו במסעדות, במקומות בילוי ובמועדוני חשפנות. כל אחת עובדת לבד. עושים בחיפה שלושה סיבובים, בכל סיבוב אני אמורה למכור 30 פרחים. משם עוברים לקריות, עכו, נהריה, ככה עד השעות הקטנות של הלילה. היו קונים ממני כל מיני שיכורים, פרחים לימי הולדת או זוגות בדייט.
"חשבתי שאולי זה אולם אירועים, אבל כשנכנסתי, הכול היה בצבעים אדומים וריח חזק של קנאביס. איך אני אמורה למכור שם פרחים? חשפנית שישבה עם כמה גברים ריחמה עליי, לקחה ממני פרח או שניים, הוציאה מהם כסף והביאה לי"
"במועדוני חשפנות הייתי פעם או פעמיים. אייבזוב היה מוריד אותי בפתח: 'תעלי לשם'. זה היה מפחיד. הייתי בת 17 ואסור להיכנס בלי תעודת זהות, אבל הוא אמר: 'יראו אותך עם דלי, יכניסו'. בפעם הראשונה כשעליתי, היה שם תא עם סורגים בשני הצדדים ובתוכו עמד מאבטח שפתח לי את הדלת. חשבתי שאולי זה אולם אירועים, אבל כשנכנסתי, הכול היה בצבעים אדומים וריח חזק של קנאביס. ואיך אני אמורה למכור שם פרחים? עשיתי ביניהם סיבוב, חשפנית שישבה עם כמה גברים ריחמה עליי, לקחה ממני פרח או שניים, הוציאה מהם כסף והביאה לי".
מאיה עבדה כך כשנה. אחר כך הגיעו סגרי הקורונה, וכשהסתיימו, אייבזוב קרא לה להמשיך לעבוד. לדבריה, אז החלה לשים לב שהוא לוקח אותה רחוק משאר הבנות, לטיילת בנהריה, ומנסה לקשור עימה שיחות אישיות יותר. "הייתה פעם שלא הלך לי טוב במכירות, היה לי קשה לגשת לאנשים ולחייך אליהם. הוא שאל אותי: 'את רוצה לשתות יין? זה יעזור לך להשתחרר ולהיפתח יותר לאנשים'. חשבתי שאולי הוא צודק. כוס אחת זה בסדר. הייתי צריכה את הכסף ופתרון למצוקה הכלכלית. היה לו ברכב בקבוק יין לבן. הוא מזג לי כוס והרגשתי שאני כבר בראש טוב. עשיתי סיבוב במסעדות וחזרתי. הוא שאל אם אני רוצה עוד (יין), כי זה באמת עזר לי לגשת לאנשים, לא לפחד, להציע להם פרחים ולא לעמוד שם כמו עציץ, והסכמתי. הבעיה שאני מתמסטלת מהר. הוא מזג לי עוד כוס, וזהו".
ואז?
"כשסיימתי לעבוד הוא היה אמור להקפיץ אותי הביתה. פתאום, בדרך, הוא אמר שהוא רוצה לשבת בים. זה לא מצא חן בעיניי. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר, הייתי מאוד עייפה ושתויה. הגענו לים, ישבנו על החוף, הוא ניסה לנשק אותי והתחיל לדחוף ידיים. פחדתי ממנו", היא בוכה. "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואמרתי לו, 'אני רוצה הביתה'. הוא ענה 'עוד קצת, ונלך', והמשיך. כשישבתי שוב ברכב שלו, לא ידעתי מה להרגיש. המשכנו לנסוע, ואז לחרדתי אני רואה שהוא סוטה מהכביש ונכנס לתוך יער".
מה עבר לך בראש?
"חשבתי שזה הסוף שלי. הייתי מפוחדת ברמות. חשבתי הוא יאנוס אותי ואז ירצח אותי. המחשבות רצו מהר. החלטתי לא לעשות סצנות ודרמות, כי לא ידעתי מי עומד מולי ומה הוא מסוגל לעשות לי, וגם כי הייתי שיכורה. חשבתי שאם אתנהג כמו עציץ אולי הוא יאבד את האינטרס. שאם הוא יאנוס אותי, לפחות לא אמות. הסיוט הזה נמשך חצי שעה. הוא נתן לי פקודות מה לעשות: תעברי לספסל האחורי. קחי את המטפחת הזאת ותקשרי את העיניים שלך".
את הפירוט המזוויע של מה שביצע בה אחר כך, כך על פי כתב האישום, נחסוך מהקוראים. "ואחרי שסיים", היא ממשיכה, "הוא שיחרר לי את העיניים. רציתי למות... עברתי לשבת מקדימה, כי חשבתי שזה מה שהוא מצפה ממני. חשבתי שבסיטואציה הזאת נכון לא להגיב, העיקר לצאת משם. לא יכולתי להגיד כלום. מצד אחד הייתי בשוק, ומצד שני, חשבתי שכמה שפחות אגיב, עדיף. שאם אולי אבוא לקראתו הוא לא ירצח אותי. נזכרתי שלפני שנכנסנו ליער הוא שם שיר של מיאגי (כוכב פופ רוסי – ש"מ), זמר שאני אוהבת, אבל אחרי האונס, כל פעם שמגיע השיר הזה בפלייליסט אני מעבירה אותו. הגעתי הביתה והתחלתי לבכות בחדר".
"חשבתי שזה הסוף שלי. הייתי מפוחדת ברמות. חשבתי הוא יאנוס אותי ואז ירצח אותי. המחשבות רצו מהר. החלטתי לא לעשות סצנות ודרמות, כי לא ידעתי מי עומד מולי ומה הוא מסוגל לעשות לי"
אבל הסיוט שלה לא תם. "למחרת, אייבזוב התקשר אליי כאילו כלום, להזכיר לי שאני צריכה למלצר ביום ההולדת של חבר טוב שלו. זה משהו שהוא סידר לי מזמן. חשבתי שהוא ימסור לי כתובת, אעבוד שם, אקבל כסף ואחזור הביתה. אני לא יודעת להסביר לך למה אחרי הסיטואציה הזאת (של האונס) עניתי לו. אולי כי אין לי לאן לברוח ממנו. הוא יודע איפה אני גרה, איפה אני לומדת".
אז מה היה שם?
"פגשתי אותו בכתובת שהוא נתן לי בקריות. הוא אמר: 'בואי ניכנס לבניין הזה ואקח אותך לעבודה'. חשבתי שזאת הכתובת שבה צריך למלצר. בפועל, זה היה חדר לפי שעה, בלי שאדע. נכנסתי לקומה הראשונה. סטודיו. היו שם עוד שני גברים שישבו ושתו, ואייבזוב אמר: 'בואי, שבי'. נפל לי הלב. אמרתי לעצמי: מיטה, סטודיו, גברים ואלכוהול - עוד פעם נפלת על אותה טעות? הוא שתה איתם ומזג לי אלכוהול, ואני מהלחץ התחלתי לשתות, כי לא ידעתי מה לעשות. הייתי נסערת. ניסיתי להאמין שהוא סתם עצר שם ותכף ייקח אותי לעבודה. אייבזוב יצא עם הגברים מהחדר. כשהוא חזר, החל לתת לי פקודות. סחב אותי למיטה וניסה שוב לאנוס אותי. התנגדתי, צעקתי שאני לא רוצה, ואז מישהו דפק בדלת והוא קם. התלבשתי מהר. הייתי כזה בשוק.
"אחרי כמה דקות הוא חזר, גירד בכיס שלו, זרק לי כמה מטבעות של עשרות שקלים, ואמר, 'קחי ועופי מכאן, האירוע בוטל'. יצאתי משם מהר והתחלתי לבכות עד שמצאתי אוטובוס שהחזיר אותי הביתה".
הוא יצר איתך קשר מאז?
"הוא ניסה. אמרתי לו שאני לא יכולה. כשהגיע צו הגיוס החלטתי להתגייס למשטרה. אייבזוב היה בשוק כשראה אותי בתחנה, במדים".
בדיעבד, למה לא התלוננת נגדו?
"התביישתי בכל הסיפור הזה. חשבתי שהבאתי את עצמי למצב הזה. תמיד יש בחירה: להישאר או ללכת. זה חלק מהתרבות שלי ברוסיה: אונסים אותך? אז את אשמה".
אבל הפעם מאיה אזרה אומץ והחליטה להתלונן. "מאיה מסרה בעדותה שמות של חמש בנות שאייבזוב העסיק במכירת פרחים, והחלטנו לזמן אותן לעדות", מספרת מפקדת צוות החוקרים, פקד שירן מנשה-אוסטר. "זה היה כמו כדור שלג, כשכל צעירה מספרת על עוד בנות שעבדו איתו, ובעקבות פרסום שמו בתקשורת הגענו ל-25 בנות. אני מקווה שבעקבות הכתבה יגיעו עוד".
"בהתחלה הן לא הבינו מה הן קשורות", מוסיף רס"ר ניסן ארוש, חוקר בצוות. "זאת הייתה חקירה מורכבת. היו כאלה שנכנסו לחדר החקירות והכחישו שהוא פגע בהן. הן לא הבינו שאם הוא החדיר להן אצבעות, זה נקרא בחוק אינוס".
זיהיתם אצלו דפוס פעולה דומה?
"כן, ואת זה הבנו תוך כדי גביית העדויות", אומרת רס"ר חנה מחלוף-בנימין, חוקרת בצוות. "מעבר למכנה המשותף לכולן - הגיל, המראה, ארץ המוצא והמצב הכלכלי - הבנו שהוא בחר בהן בקפידה. הוא הטיל עליהן אימה ויצר יחסי מרות. הוא חיפצן אותן בלבוש: 'תלבשי חשוף, חצאית קצרה, לא אודם כזה, אלא כזה, את צריכה להיראות נשית וסקסית'. הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה, וחיפש חלון הזדמנויות לקחת אותן למקומות מבודדים".
רס"ל בר אמינוב-בן מוחה, סגנית ראש הצוות: "היו בנות שנראו חזקות, וכששאלתי, 'הוא נגע בך?' הן השיבו 'לא'. 'הטריד אותך?' 'לא'. כלומר, בנשים חזקות הוא לא היה נוגע".
פקד מנשה-אוסטר: "הוא כמו טורף. חיפש אותן שקטות, מופנמות, בלי מעגל חברים קרוב, במצוקה כלכלית".
איך שיכנעתם אותן לדבר?
רס"ל אמינוב-בן מוחה: "אמרנו לכל אחת: את לא אשמה, אנחנו לא נגדך. זה סוג של טיפול עבורן, כולל בעימות מולו. הייתה בחורה, נקרא לה 'גילה', שבעקבות עלייתה לארץ לבדה פיתחה אנורקסיה. לא ישנה ימים. היא מאוד יפה, מרשימה, אצילה, וכמו כולן הייתה צריכה עבודה. היא שיתפה את אייבזוב בבעיה שלה והוא ניצל את זה. היה מכניס לה לראש שכל מה שהיא עושה, זה כדי לגרות אותו. 'לבשת את השמלה הזאת בגללי', 'את מעוררת אותי'. היא אמרה לו, 'תפסיק, תעזוב אותי, אתה מגביר לי את הפרעות האכילה', והוא לא הרפה.
"פעם, כשהוא החזיר אותה מהעבודה, הוא משך אותה אליו ונגע לה מתחת לחצאית באיבר המין. היא התעצבנה ויצאה מהרכב. בפעם אחרת הוא עצר את הרכב, הרים לה את החצאית ונגע לה באיבר המין. היא הייתה במצב נפשי ופיזי לא טוב, והוא ניסה לאנוס אותה. מה שמנע ממנו הייתה שיחת טלפון שקיבל. הוא הוריד אותה למכור פרחים, וכשחזרה נעל את הרכב ואמר לה: 'עכשיו לא יפריעו לנו'. הוא התחיל לגעת בה ברגל וללטף, היא התחננה שיפסיק והוא ביצע בה עבירות מין. מכניס לה לראש שהיא גרמה לו לגעת בה ושהיא לא בסדר. מנצל את התמימות שלה".
פקד מנשה-אוסטר: "בחקירה היא הבינה שנפגעה, אבל לא הבינה שעברה אינוס".
רס"ר מחלוף-בנימין: "היא אמרה לנו: רציתי להתלונן, אבל פחדתי. הוא מקושר, מי יאמין לי? הוא בעל השפעה, אדם מוכר. יש לו עסק".
בשיחה עימנו סיפרה גילה: "ההורים שלי לא היו בארץ. הייתי פה לבד והייתי צריכה כסף. לא הייתה לי ברירה. לא הכרתי שום עבודה אחרת. כל הזמן אייבזוב היה חוזר ואומר לי שאני אשמה ושאני רוצה את זה. העדפתי להאמין למה שהוא אומר, הוא פשוט ניצל את החולשות שלי".
מה זה אומר?
"כשהיינו נוסעים באוטו הוא תמיד היה נוגע בי, לא רק במקומות אינטימיים, וכל הזמן שהיה עושה משהו כזה, אחר כך הוא היה מדבר איתי כאילו שום דבר לא קרה, והיה ממשיך לדבר, כאילו שיחה רגילה. זו הייתה תקופה שלא הייתי אוכלת כמה ימים. חייתי על קפה ולא היה לי כוח, פיזית ונפשית. הוא היה מנסה כל הזמן לגעת בי ולנשק אותי, וממש לפגוע בי פיזית בקטע מיני. בכל פעם שהיה נוגע בי, הייתי מבקשת שיפסיק. הייתי אנורקטית ועם חרדות, ואחרי שהוא עשה את זה, זה החריף".
רס"ר ארוש: "הוא היה מחושב, קר, אנליטי, מאוד מתוחכם, מבין מה הוא אומר. בעימות הוא התחיל להגיד לה כמה אהב אותה, כמה עזר לה. גילה בכתה: 'נכון, עזרת לי, אבל זה לא נתן לך זכות לפגוע בי. אמרתי לך תפסיק, אמרתי לך שיש לי אנורקסיה'. מבחורה שנכנסה מפוחדת וחוששת, גילה יצאה גיבורה".
בשלב מסוים ערכו החוקרים עימות גם בין השוטרת מאיה לבין אייבזוב. "רעדתי מפחד", מספרת מאיה. "לא רציתי להיכנס, והחוקרות ניסו להרגיע אותי. אמרו לי שיהיו איתי בחדר, ושהוא יהיה אזוק בידיו וברגליו, והכול יהיה בסדר".
ושם בפנים?
"לא רעדתי, אבל הרגשתי כאילו שאני נחנקת. לא הסתכלתי עליו לשנייה. היינו 30-20 דקות וזה נמשך כמו עשר שעות עבורי".
איך הוא הגיב?
"הוא הציג את עצמו כאפוטרופוס שלי: 'ניסיתי לעזור לך, לדבר איתך, נתתי לך הרגשת ביטחון, נתתי לך כסף'. פעם הוא קרא לי חולת נפש, פעם התנצל ופעם טען שלא הבנתי אותו נכון. אבל העיקר שהטחתי בפניו הכול".
עם העדויות של מאיה ושאר הצעירות בידם, הוחלט לזמן את אייבזוב לחקירה מקיפה. הוא הובל לחדר חקירות ומולו התיישבה רס"ר יסמין אבו-חצירה מצוות החקירה. "כשקראתי את העדויות", היא מספרת, "הבנתי שמדובר במישהו מתוחכם, כזה שיודע לזהות את הקורבן שלו לפי יופי, גיל, מצב סוציאלי נמוך, עולות חדשות קטינות וכנועות, ושהוא אדם שתלטן. החלטתי לבוא אליו ממקום של אמפתיה. אני אומרת לו: אני מבינה את המצב שלך, מבינה את הסיטואציה הקשה, שגם היית צריך לחוות את ההתאבדות של יוליה, ותוך כדי אתה הופך חשוד ועובר מעצר".
ומה הוא אמר?
"הוא התחיל לבכות. הבאתי לו לשתות ואמרתי: 'בוא, ספר לי לגבי כל אחת מהמתלוננות, האם אתה מכיר אותן ומאיפה'".
אבו-חצירה החלה לשאול אותו לגבי השוטרת מאיה. אייבזוב בתחילה ניסה לטעון שאינו זוכר; אחר כך שהוא שומר על זכות השתיקה.
חוקרת: האם השם מאיה (השוטרת – ש"מ) מוכר לך?
אייבזוב: "לא זוכר כל כך".
חוקרת: לפנות בוקר, כשהיית בחדר חקירות עם החוקרת, נכנסה שוטרת ויצאה. לא זיהית אותה?
אייבזוב: "לא כל כך. הייתי מטושטש, לא שמתי לב".
חוקרת: האם הייתה לך עובדת בשם מאיה? מה היה תפקידה?
אייבזוב: "לא יודע על מה את מדברת. אני שומר על זכות השתיקה".
וכך הלאה. אבל בחקירה נוספת ניעור לפתע זיכרונו, אייבזוב הודה שהוא מכיר את מאיה ושזיהה אותה באותו לילה בתחנה. רס"ר אבו-חצירה: "הוא אמר, 'לא ידעתי שהיא שוטרת (היום)'".
ואז, אני מניחה, שאלת לגבי התקיפות.
"כן. הוא השיב: כל מה שהיה שם, זה היה בהסכמתה, מרצונה. היא רצתה לשתות, הבקבוק נפל למטה וכשבאתי להרים אותו, נגעתי לה ביד. זאת היא שביקשה לשבת בחוף הים. הוא משנה גרסאות בכל פעם. שאלתי אותו: קשרת לה את העיניים? והוא עונה: לא אני. נתתי לה מטפחת והיא קשרה. אולי רצתה כי זה עושה לה את זה".
מתי הרגשת שהוא נשבר?
"הוא שינה גרסאות כל הזמן, אבל לא נתתי לו לברוח. אחרי שחקרתי אותו פעמיים ושלוש וארבע, כבר ידעתי באיזה חלקים הוא היה נופל. לקראת כתב האישום, כשמתחילים לסגור עליו מכל הפינות, הוא קם באמצע החקירה עם האזיקים בידיים וברגליים ויצא החוצה. זה היה בגלל מתלוננת מסוימת, מקרה שהרגיש שסגרתי עליו. הוא פריק של שליטה. נתתי לו שם של מישהי שפגע בה והוא אמר: 'היא הייתה שקטה. עושה מה שאני אומר לה. ככה אני אוהב אותן'.
"גם במסגרת החקירה הוא דאג שהיא תתנהל כמו שהוא רוצה: 'אני לא מתחיל לדבר עד שאת לא מביאה לי את הכוס מים'. הייתה פעם ששאלתי אותו שאלה, והוא אמר: 'תני לי לחשוב על זה'. רשמתי מה שאמר, והוא התעצבן: 'למה את רושמת?' אמרתי לו: 'אני חייבת לרשום'. אז הוא התעצבן, קם ויצא מהחדר. כשחזר, אמר: 'יפה שלי, יפה שלי, אני מצטער'".
איך הגבת?
אבו-חצירה מחייכת: "מה אכפת לי שהוא מדבר ככה? רק תפתח".
בחקירתו האחרונה, אייבזוב כבר פיתח תיאוריה לסיבה שכל כך הרבה נשים התלוננו נגדו.
חוקרת: האם אתה מסוכסך עם אחת המתלוננות?
אייבזוב: "לא. עם אף אחת אני לא מסוכסך".
חוקרת: אז למה שמישהי מהם תשקר או תמציא דברים כאלה?
אייבזוב: "הסברתי לך את הסיבה היחידה. בגלל שחברה שלהם נפטרה (החיילת יוליה – ש"מ), זאת סולידריות של הנשים. הן ידעו שאני בן אדם נשוי. לא כולן ראו את זה בעין טובה. ובגלל מותה של הילדה, אז פתאום עשו כולן יד אחת. מאשימים אותי שזה בגללי, ולפי דעתי זו הסיבה היחידה שהיום כולן יחד נגדי".
באותה חקירה, גם הסביר שהוא אינו חש כל אשמה. "אני לא מרגיש שום אשמה... היו לי מספר מקרים עם העובדות שלי בעבר, שכן קיימו איתי יחסי מין, פה אני יכול גם להתווכח על זה, מי יותר רצה את זה: אני, או הבנות האלה שקיימו איתי יחסי מין".
בית המשפט יכריע האם מדובר באדם תמים שכל הצעירות הללו מעלילות עליו עלילות, או בעבריין מין סדרתי. ועד אז, השוטרת מאיה, שפתחה את תיבת הפנדורה הזו, לא תצליח למצוא מרגוע. "אין לי שום הקלה", היא אומרת. "כלום".
גם כשראית שהמקרה שלך מופיע בכתב האישום נגדו?
"לא. עד שהוא לא יישב בכלא, בינתיים אין לי שום תחושת הקלה".
פרקליטיו של זרבאיל אייבזוב, עו"ד יוני דדון ועו"ד לימור לוי מלאך-דדון, מסרו בתגובה לכתבה: "מרשנו מכחיש בתוקף את כל האישומים המיוחסים לו. מדובר באירוע שהחל בתלונת שוטרת על מעשים נטענים מלפני מספר שנים. תלונה זו באה לעולם לאחר שאותה שוטרת פגשה את מרשנו בתחנת המשטרה, עת הגיע למסור עדות על אירוע שבו מצא את חברתה של אותה שוטרת מחוסרת הכרה, ועשה כל אשר ביכולתו כדי לנסות ולהציל את חייה. המדובר במתלוננות שכולן חברות טובות, שנגררו למסור תלונות שונות ומשונות שלא ביוזמתן. מדובר בבנות שעבדו אצלו לאורך השנים, כאשר כל אחת מהן הגיעה לעבוד אצלו בהמלצת חברתה.
"כתב האישום שהוגש נגד מרשנו מנותק מהמציאות. אין בו הסבר מדוע כל המתלוננות לא רק שהמשיכו לעבוד אצלו אחרי המעשים הנטענים, אלא גם ביקשו ממנו להעסיק את חברותיהן. מרשנו הינו אדם נורמטיבי ללא הרשעות קודמות, ומעולם לא הסתבך בפלילים. כתב האישום הכה בו ובבני משפחתו בהפתעה גמורה. מדובר באישומים תלושים מהמציאות, מופרכים, שקיים חשש שבאו לעולם משיקולים וממניעים זרים, ללא כל קשר לאמת. ההגנה סבורה כי לאחר לימוד חומרי החקירה בתיק התמונה תתבהר, המניעים יצופו וחפותו של מרשנו תוכח בבית המשפט".
הוריה של החיילת יוליה ליברמן ז"ל, שנמצאה ללא רוח חיים בדירתה, דורשים מהמשטרה לחקור האם קיים קשר בין מות בתם לבין זרבאיל אייבזוב. עו"ד תמי אולמן, המייצגת את המשפחה: "המנוחה הייתה בחורה תמימה, חפה מכל פשע, ודמה זועק מן האדמה. אין כפרה לדם נקי אשר נשפך לשווא ואין נחמה על אובדן חיים שנגדעו באיבם, אולם לא ניתן להשלים עם מצב שבו חקירת הפרשה תתמוסס.
"נמסר לי על ידי משפחת המנוחה כי באופן תמוה, החשוד נעצר בתיק אחר (הכוונה לתיק עבירות המין – ש"מ), אולם לא נעצר לחקירה בגין נסיבות מותה הטרגי של המנוחה וחשד לעבירות חמורות שביצע כלפיה. בני המשפחה הצביעו על ראיות מהן ניתן להבחין בקיומו של קשר אלים בין המנוחה לחשוד. זאת הן מדברי חברותיה, והן בהודעות ממכשיר הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה. בני המשפחה חושדים כי ייתכן שהחשוד רצה לנקום במנוחה, לאחר שפנתה לרעייתו וסיפרה לה על הקשר הרומנטי בינה לבין החשוד. בהקשר זה, לטענתם, יום לפני מותה החשוד ורעייתו היו בביתה בנסיבות 'עלומות' וברור כי קיימת חובה לחקור את העניין ביסודיות".
סנ"צ ישראל קליין מתחנת זבולון: "הנושא נמצא בחקירה ולכן אנו מנועים מלהגיב".
פרקליטיו של זרבאיל אייבזוב, עו"ד יוני דדון ועו"ד לימור לוי מלאך-דדון, מסרו בתגובה לטענות: "חרף כתב האישום החמור, חשוב להדגיש כי אין בכתב האישום כל טענה כלפי מרשנו ביחס למות המנוחה והוא לא מואשם בכל עבירה ביחס למנוחה. זאת בניגוד לחרושת השמועות שהייתה סביב הפרשה בשבועות האחרונים. מרשנו משתתף כמובן בצער המשפחה".
