ב-20 ביוני 2023, שלושת שופטי תיקי האלפים - רבקה פרידמן פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם - זימנו ללשכתם את סנגורי הנאשמים בתיק 4000 ואת נציגי הפרקליטות. באופן חריג, הם גילו אז את דעתם כי "קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד בתיק", והציעו לפרקליטות לחזור בה מהאישום הספציפי. אלא שהשופטים לא גילו מה בעצם הביא אותם למסקנה הזו.
ביום שלישי, אם לא יהיו שוב שינויים של הרגע האחרון, תחל עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לשם הועברה מירושלים משיקולים ביטחוניים. נתניהו יעיד שלוש פעמים בשבוע, שש שעות ביום, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה אתמול את בקשתו להעיד רק פעמיים בשבוע. הוא נאשם בשלושה תיקים - 1000 ("פרשת המתנות"), 2000 ("שיחות נתניהו-מוזס") ו-4000 ("תיק בזק-וואלה"). אלא שבתיק 4000 נתקלה הפרקליטות כאמור בקושי משמעותי - אחרי שבחרה להאשים את נתניהו בעבירה החמורה מכל, שוחד, ולא חזרה בה גם כשביקשו השופטים.
הצהרת נתניהו בפתח משפטו, מאי 2020
(צילום: לע"מ)
במהלך חקירתו הנגדית של נתניהו, התובעת יהודית תירוש תנסה אמנם בין השאר להחיות את גופת השוחד, אך הקרב הגדול יהיה על עבירת הפרת האמונים שנותרה בתיק. אלא שבתיק 4000 לא רק שהעבירות הללו שזורות זו בזו, אלא שהסכמות עבר בין הייעוץ המשפטי לנתניהו סיבכו את הפרקליטות - והכריחו אותה לטעון להפרת אמונים תקדימית ומסוכנת, שתלווה את עדותו הקרבה של נתניהו. לקראת עדותו של ראש הממשלה, ynet עושה סדר בתיק הדגל המורכב, שכונה גם "פרשת בזק-וואלה".
הדרך הקשה והמסוכנת
עבירת הפרת האמונים תתקיים כאשר עובד ציבור ביצע פעולה מתוקף תפקידו תוך ניגוד עניינים חריף, בניגוד לאינטרס הציבורי למנהל תקין. לעובד ציבור אסור לבצע פעולות מתוקף תפקידו כלפי אדם הקרוב לו, זו פעולה בניגוד עניינים. בפסק דין שבס הנחשב למנחה לעבירה זו, נקבע כי "ככל שעוצמת ניגוד העניינים חריפה יותר, מתחזקת האפשרות לפגיעה מהותית באמון הציבור, בטוהר המידות או בתקינות פעולת המינהל". עוצמת ניגוד העניינים תלויה בעוצמת הזיקה בין עובד הציבור לבין האדם בעניינו הוא פועל - אם קרבה, או אם רק היכרות מזדמנת, או כלל לא.
בתיק 4000, נזכיר, הואשם נתניהו בשוחד והפרת אמונים. המתת שקיבל נתניהו לפי הנטען בכתב האישום בעבירות השוחד הוא ההיענות החריגה של שאול אלוביץ' לדרישות בענייני סיקור באתר וואלה שבבעלותו - שבתמורה לכך פעל נתניהו למען בזק שבבעלות אלוביץ', בכל הנוגע לענייני רגולציה במשרד התקשורת. לדברי השופטים, כאמור, זה ככל הנראה ירד מן הפרק.
אז על מה מואשם נתניהו בהפרת אמונים? בכמה הזדמנויות הודו נתניהו ואלוביץ' כי מתקיימת ביניהם זיקה חברית, כך שמצופה היה שראש הממשלה יואשם בפעולה בניגוד עניינים בכך שפעל כשר התקשורת בענייניו של חברו אלוביץ'. אלא שבכתב האישום הפרקליטות לא עשתה שימוש בחברות, אלא הגדירה את הזיקה אחרת: "בין הנאשם נתניהו לבין בני הזוג אלוביץ' נרקם קשר שהתבטא בדפוס שיטתי ומתמשך של העברת דרישות להתערבות בפרסומים ב'וואלה'. יחסיו של הנאשם נתניהו עם הנאשם אלוביץ' גיבשו זיקה מהותית שהעמידה את הנאשם נתניהו במצב של ניגוד עניינים". כלומר, אותה "היענות חריגה בסיקור" של עבירת השוחד, היא זו שלפי כתב האישום יצרה זיקה בין אלוביץ' לנתניהו שהביאה לניגוד עניינים בעצמה המקימה את עבירת הפרת האמונים.
הפרקליטות בחרה את הדרך הקשה יותר והמסוכנת יותר. אם למשל השופטים סברו שאין עבירת שוחד מפני שלא הוכח שנתניהו קיבל דבר מה, כלומר, כי לא הוכחה "היענות חריגה בסיקור" כמתת, אז למעשה גם הפרת האמונים בבעיה מכיוון שהפרקליטות בנתה את הזיקה בין נתניהו לאלוביץ' על אותו יסוד עובדתי של השוחד שאיננו עמנו עוד. בשוחד ההיענות היא המתת שקיבל נתניהו ואילו בהפרת האמונים היא הזיקה. אלא שאם אין היענות חריגה בסיקור בשוחד, לא תהיה גם בהפרת האמונים.
ההסדר עם זילבר
אז למה בחרה הפרקליטות בדרך הקשה? ובכן, בשנת 2015 התנהל משא ומתן בין נתניהו לבין מי שהייתה אז המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, בנוגע להסדר ניגוד העניינים שלו ביחס לאלוביץ'. זילבר ונתניהו חתמו על הסכמה כי קיימת חברות בין נתניהו לאלוביץ', אך לא כזאת שמקימה ניגוד עניינים, ולמרות זאת - בשל מראית עין - נתניהו לא יעסוק בענייניו של אלוביץ'. בפרקליטות נערכו על כך דיונים - אם משרד המשפטים יכול לחזור בו - אך הוחלט לבסוף לבסס את הזיקה שלא על חברות אלא על יחסי הסיקור.
יש בכך היגיון. היענות בסיקור יכולה ליצור זיקה בין עובד ציבור לאדם המעניק אותה אם היא תחשב לטובת הנאה - מתנה - ואם יוכח גודל המתנה. בפסק הדין בפרשת אולמרט-טלנסקי נקבע כי "הימצאותו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים עשויה לנבוע מקבלת טובת הנאה". אך לא כל מתנה יוצרת ניגוד עניינים, "לא מתנת יום הולדת שעובד ציבור מקבל מבן משפחתו הקרוב, כטובת הנאה המוענקת על ידי גורם פרטי שתחום עיסוקו משיק לתחום אחריותו של עובד הציבור. לא עצם קבלת טובת ההנאה היא המגבשת את פליליות המעשה, כי אם קבלת טובת ההנאה בצירוף הנסיבות האופפות אותה". למעשה, הפרת האמונים בתיק 4000 הופכת - בדומה מאוד לתיק 1000 - לתיק קבלת טובות הנאה. תיק מתנות.
אלא שכאן בדיוק נעוצה הבעיה. בתיק 1000 ניתן בקלות לכמת את טובת ההנאה: הפרקליטות נקטה בסכום הסיגריות ובסכום השמפניות שקיבלו בני הזוג נתניהו - כלומר בשווי שלהם. כשיש כמות ושווי, אפשר להפעיל שיפוט. גם בפרשת אולמרט טובת ההנאה כומתה ונאמדה - סכומי הכסף שבמעטפות. אלא שמי יודע לומר כמה שווה כתבה בוואלה או שינוי כותרת? ואם כותרת ראשית או כותרת בכתבה חבויה?
התקדים של ראש ההרכב
אילן ישועה העיד כי "וואלה היתה משועבדת לאדם אחד בלבד, וזה נתניהו". עדות דומה למשל העידה בתיק 1000 הדס קליין, ביחס לאספקת השמפניות והסיגרים. אלא שלאחר הכותרות שסיפקה קליין, עבר הדיון אל המימד הכמותי: כמה סיגרים ניתנו בפועל, והאם הכמות הולמת את התיאור של קליין.
בנספח לכתב האישום בתיק 4000 ישנו מסמך של 315 בקשות הסיקור מטעם נתניהו, שהשופטים אילצו את הפרקליטות להעלות על הכתב. במשך חצי שנה, במהלך עדותו של ישועה, עברו הסנגורים סיקור אחר סיקור, וניסו להראות, במידה לא מבוטלת של הצלחה, כי ישועה דיבר על הר - אך כשיורדים לפרטים הוא עשוי להתגלות כעכבר, ושבפועל אין הרבה טובות הנאה. כמה נותר לבסוף מה-315? מה שוויים של הנותרים? האם הנותרים יספיקו לבסס זיקה בעלת עצמה של ניגוד עניינים חריף? קשה להעריך, וספק אם השופטים יצליחו להעריך - וזו הבעיה של התביעה. שאלה נוספת, מנקודת מבט עקרונית יותר: האם כאשר כלי תקשורת - כתב, בעלים או עורך - נענה לדרישות רבות של פוליטיקאי, ואפילו רבות מאוד, הוא מקים ביניהם זיקה של ניגוד עניינים?
בגלל זה, בעוד בתיק 1000 התביעה יורדת בחפץ לב אל המספרים, הכמויות והפרטים, הרי שבתיק 4000 להיפך - היא מנסה להציג את "התמונה הגדולה". כמילותיו של העד ניר חפץ: "לנתניהו היתה הוראת קבע, כל דבר לשלוח לאלוביץ'". לתביעה נוח יותר להיתלות במימד האמורפי הבעייתי של עבירת האמונים.
לשאיפת הפרקליטות להתמקד במכלול, תוך טשטוש הפרטים, ייתכן שיש לפחות קונה אחת. שמה השופטת רבקה פרידמן פלדמן, ראש הרכב השופטים, שכתבה בפסק דין טלנסקי כך: "בדיקת כל מעשה ומעשה, כל אירוע בפני עצמו, יכולה להביא למסקנה שלפיה המעשים אינם מגיעים לכדי עבירה פלילית. אולם מבט-על, התייחסות למעשים כמכלול, מעידים על קבלת כספים במשך שנים רבות... טובת ההנאה אף היא, כשלעצמה, אולי איננה נראית בעלת משקל רב. כובד המשקל מצוי בהקשר ובמכלול המעשים". זו שופטת אחת. יש עוד שניים.
