מנהיגים פלסטינים מזהירים מעת לעת כי בהיעדר סיכוי למימוש פתרון שתי המדינות, הם יאלצו לשנות את תביעתם: לא עוד מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל, אלא זכויות דמוקרטיות שוות במדינה אחת בין הים לירדן. יו"ר הרשות אבו מאזן השמיע אזהרה שלפיה אם ישראל תמשיך לקבע מציאות של מדינת אפרטהייד אחת, הנסיבות בשטח יכפו בהכרח זכויות פוליטיות שוות ומלאות גם לפלסטינים. גם שנוא נפשו מוחמד דחלאן הדהד מסר זה במרץ האחרון כשאמר: "פתרון שתי המדינות הוא אשליה, ועל כן הוא מת, נתניהו הרס אותו. בואו לא נבזבז את הזמן אלא נפתח במערכה להגיע למדינה האחת".
בישראל השאננה פירשו איומים אלה כניסיון מגושם להפעלת לחץ ולא כתוכנית מדינית של ממש. ואכן התביעה לפתרון המדינה אחת לא הפכה עד עתה למדיניות פלסטינית רשמית. האיומים התגלו שוב ושוב כקריאות זאב זאב. אלא שלא לעולם חוסן. השלכות המלחמה בחמאס יכולות להטות את הכף בשיקוליהם של הפלסטינים. האם כאשר יופיע זאב אמיתי נקיץ אל מול הפתעה מדינית דרמטית?
התומכים הפלסטינים בפתרון המדינה האחת טוענים שמפעל ההתנחלויות חיסל את האפשרות להציב גבול בין שני העמים. פריסת ההתיישבות היהודית בלב השטח שיועד להיות מדינתם הובילה אותם למסקנה שישראל הוליכה אותם שולל ופעלה כל העת לסיפוח השטחים. לשיטתם, אם יסירו תביעתם למדינה עצמאית ותחת זאת ידרשו שוויון זכויות, יאלצו מדינות המערב לתמוך בדרישתם. הן לא תוכלנה לאורך זמן להצדיק מציאות שבה הפלסטינים אינם זכאים להשתתף בתהליך הדמוקרטי שבו נבחרת הממשלה שאחראית לגורלם.
הסקרים התקופתיים שעורך ד"ר חליל שקאקי מגלים שפתרון המדינה האחת זוכה כיום לתמיכה של שליש מהציבור הפלסטיני. אחוזי התמיכה גבוהים יותר בקרב הדור הצעיר. גם בצד שלנו - התבטאויות של בנימין נתניהו ושרים בממשלתו מלמדות כי המלחמה בעזה מעצימה את התנגדות ישראל לפתרון שתי המדינות וכי אין בידה רעיון מדיני חלופי מלבד העמקת הכיבוש. התגובה הקשה על טבח 7 באוקטובר תפוגג אשליות פלסטיניות כי בכוחה של דרך האלימות להוביל למדינה עצמאית, ובהיעדר תהליך מדיני, כל שנותר הוא פתרון המדינה האחת.
בין הדמוגרפים קיים ויכוח אם בין הים לנהר נוצר כבר שוויון מספרי בין יהודים לערבים. הממעיטים בחשיבות השד הדמוגרפי גרסו שיש להחסיר ממניין הערבים 2.1 מיליון המתגוררים ב"מדינת החמאס" בעזה, אלא שטענה זו תתמוטט – אם וכאשר - יחד עם ארגון. נתניהו היה זה שאמר, "ביום שאחרי מיטוט חמאס, צריכה להיות נוכחות צבאית של צה"ל באזור זה... אנחנו אלו שצריכים להילחם בטרור". אותו נתניהו ידע להסביר בעבר (2003), כי שיעור האוכלוסייה הערבית לא צריך לחצות את רף 50% כדי לפגוע באופייה היהודי של ישראל. "שילוב המיעוט הערבי בחברה הוא גם שאלה מספרית", הסביר. "אם זה יגיע ל-40%, התבטלה המדינה היהודית".
אבי גילאנה מורייןואכן, כיצד דגל המגן דוד ו"התקווה" יכולים לשקף את זהותה של מדינה דו-לאומית? ישראל תאבד את אופייה היהודי וכך יבוא הקץ על החזון הציוני. ההכרזה בחוק הלאום שלפיה "הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי" תתגלה במציאות דו-לאומית כרטוריקה חלולה. די לדמיין כיצד הייתה משתנה דמותה של ירושלים אם תושבי העיר הערבים יפתיעו ויממשו זכותם להשתתף בבחירות העירוניות (הרוב היהודי בעיר נשחק עם השנים ועומד על 60%).
כפי שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה קרס תחת לחץ בינלאומי, כך עשויים לאלץ גם את ישראל להעניק זכויות פוליטיות לכל מי שחי בשטח שתחת מרותה. ישראל חייבת להילחם עד חורמה בקמים עליה, אך אל לה לשכוח כי ללא יוזמה החותרת לחלוקת הארץ לשתי מדינות, היא מפקירה את עתידה. השינוי בתביעת הפלסטינים למדינה האחת נתון בידיהם. כפי שהופתענו צבאית אנו עלולים להיות מופתעים מדינית.
- אבי גיל היה מנכ"ל משרד החוץ. כיום עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). ספרו "צומת טורונטו" יצא השנה בהוצאת "שתים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
