שעה אחרי שהתחילה הפסקת האש ביוזמת מזכ"ל האו"ם יצאו מחבלים מפיר של מנהרה ליד העיר רפיח והרגו את מפקד סיירת גבעתי רס"ן בניה שראל, את סגן הדר גולדין ואת סמ"ר ליאל גדעוני. זה היה ב-1 באוגוסט 2014, במהלך מבצע "צוק איתן". ישראל הסכימה בלילה שלפני להפסקה הומניטרית והמחבלים הבינו שזו ההזדמנות שלהם. הם פגעו בלוחמים מטווח של מטרים ספורים, חטפו את גופתו של גולדין, הורידו אותה בפיר אל המנהרה ותוך דקות ספורות היו כבר במחסה בטוח. גופתו לא הושבה מאז לישראל.
הייתי באותו יום בפאתי חאן יונס עם כוח לוחמים אחר שגם הוא היה מחוץ למחסות מאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף ב-8:00 בבוקר, אבל ב-9:30 שמענו בקשר על הקרב וכעבור 10 דקות כבר רעמו התותחים. האירוע הזה מדגים היטב מדוע ההנהגה המדינית והצבאית בישראל מתנגדת כיום לדרישה של הקהילה הבינלאומית להפסקת אש במלחמת חרבות ברזל, ומדוע חמאס כל כך מעוניין בה. הפסקת אש הומניטרית-כביכול גורמת נזקים חמורים לעניין החטופים ולמאמץ המלחמתי של ישראל (ראו להלן), בעוד שחמאס שבמנהרות זקוק לה כאוויר לנשימה, תרתי משמע. באמצעותה הוא יכול לשפר בצורה ניכרת את מצבו לקראת המשך הלחימה.
הכותרת
מי באמת אחראי להשיב את החטופים הביתה?
23:39
ישראל יכולה להסכים לכל היותר ל"הפוגה" הומניטרית בת 5-4 שעות. זה הזמן שנחוץ כדי להעניק לתושבים הלא-מעורבים והלא-לוחמים ברצועה את הסיוע ההומניטרי הדרוש להם כדי לשפר את מצב העקורים, הפצועים והחולים. רצועת עזה היא אזור קטן ואפילו מי שנע ברגל מצפונה לאזורי המחסה בדרומה, יכול לעשות זאת בארבע שעות או פחות. לא נחוץ יותר מזה גם למשאיות עמוסות המזון, המים והתרופות שעושות דרכן מרפיח לבית החולים שיפא שבפאתי שכונת ג'בליה בצפון הרצועה.
כשבוחנים את הסוגייה על כל משמעותיה מבינים למה חמאס כל כך מתעקש לקבל "הפסקת אש" ליומיים-שלושה. היא תעניק לו יתרונות משמעותיים מבלי שהוא ייאלץ לתת כמעט דבר בתמורה, למעט כמה חטופים בודדים בעלי אזרחות זרה או כפולה מתוך כ-240 השבויים ובני הערובה. להלן שש סיבות שבגללן אסור לישראל להסכים:
1. מבחינה לוגיסטית, לוחמי חמאס וההנהגה שיושבת במנהרות יקבלו כמעט את כל מה שהם צריכים כדי לחדש את המלאי מתחת לקרקע. הם יכולים לעלות ולבזוז את מתקני אונר"א, ואת מחסני המזון והדלק ברצועה, וכך להאריך בימים רבים את כושר שהותם מתחת לאדמה.
2. הפסקת אש תאפשר להם לשקם את קווי התקשורת שהשתבשו בין המתחמים השונים שלהם מעל ומתחת לפני הקרקע. בתוך המנהרות עוברים קווי תקשורת רבים שמאפשרים להנהגה להעביר פקודות למאחזים שעדיין נלחמים. הפסקת אש תאפשר להשמיש אותם מחדש, ואולי גם לפרוץ מעברים חדשים במנהרות שנחסמו בפצצות חיל האוויר או בפעילות צה"ל על הקרקע.
3. מבחינה מבצעית תאפשר הפסקת אש לחמאס להיערך מחדש ולהתחמש לקראת המשך הלחימה. למשל, מחבלים יוכלו לטעון מחדש משגרי רקטות שנמצאים קרוב לאזורים שבהם מתנהלת לחימה. המשגרים האלו התרוקנו אחרי שירו מהם את הרקטות או את פצצות המרגמה, ועצירת הלחימה תאפשר גישה אליהם. המשמעות היא שהפסקת אש בת כמה יממות תאפשר הגברת השיגורים לעבר ישראל.
תיעוד: לוחמי צה"ל משמידים מנהרת טרור סמוך לבית ספר
(צילום: דובר צה"ל)
4. חמאס גם יוכל לערוך מחדש את כוחותיו ולתגבר מוצבים מבודדים. מערך מנהרות הלחימה שלו אינו רציף, וגם החלקים שכן - נפגעו ונקטעו בהפצצות חיל האוויר. לכן בימים האחרונים המחבלים התקשו לנוע ולתגבר גזרות שאליהן הגיע צה"ל. הפסקת אש תאפשר למחבלים לעלות על פני הקרקע, או לפרוץ מעברים חדשים בין המנהרות, ולשנע כוחות, טילי נ"ט ומטענים.
5. כפי שנוכחנו בצוק איתן, הפסקת אש היא המלצה בלבד עבור חמאס, בעוד שצה"ל רואה עצמו מחויב לה. לכן סביר להניח שגם בזמן הפעם יצאו מחבלי חמאס יצאו מהפירים כדי להילחם בחיילים שבסמוך. זאת בין השאר משום שחלקם לא ידעו על הפסקת האש בשל ניתוק קשר מההנהגה, או כי הם פשוט לא תמיד מצייתים לה.
6. אבל ההשלכה החמורה מכל נעוצה בנזק לסיכוי לשחרור החטופים. הפסקת אש של כמה יממות תאפשר לחמאס לשנע אותם ממקום למקום ועל ידי כך לשבש את תמונת המודיעין הישראלית ולסכל אפשרות לשחרורם באמצעות פעולה מבצעית. בנוסף, הזמן יאפשר לחמאס לאסוף אליו חטופים שנמצאים בידי גורמים אחרים ברצועה, ועל ידי כך להגדיל את כוח המיקוח שלו.
השורה התחתונה ברורה: לישראל אין מה להרוויח מהפסקת אש מלבד כמה נקודות זכות בדעת הקהל העולמית, שרישומן מתמוסס במהירות כפי שנוכחנו מניסיון העבר. לעומת זאת, הפסקת אש תפגע בסיכוי לשחרור חטופים, תעכב את תהליך חשיפת הפירים והשמדת המנהרות, תאפשר למחבלי חמאס לשפר עמדות ולשנע ציוד, ותאריך את זמן השהייה הפוטנציאלי שלהם מתחת לקרקע. מנקודת מבטה של ישראל, זה לא קביל. היא יכולה לאפשר לכל היותר הפוגות הומניטריות של כמה שעות ורק באור יום. זה יענה על הדרישות של ממשל ביידן והקהיליה הבינלאומית לגבי סיוע הומניטרי לאוכלוסייה לא-לוחמת.
