לחברי הכנסת והשרים של הליכוד לקח כמה ימים כדי להתאושש, עד שהעזו להוציא החוצה מעט ממה שהם מרגישים או אומרים בשיחות סגורות בשבועות ובעיקר בימים האחרונים. המהפכה המשפטית נכשלה, המהלכים של שר המשפטים יריב לוין גרמו נזק עצום לליכוד, ולמה היה צריך לשלם מחיר יקר כל כך על רפורמה קטנה ומצומקת כל כך? יותר ויותר שרים וח"כים הבינו שכבר אי אפשר להמשיך לשתוק. "מה שהיה - הוא לא שיהיה", היה המסר המהדהד שהעבירו לנתניהו ולוין.
זה התחיל עם השר יואב גלנט, שלפי טורו של נחום ברנע דוחף לממשלת אחדות עם גנץ ולפיד ובלי סמוטריץ' ובן גביר; המשיך עם השר אבי דיכטר, שהגדיר את הכוחות הקיצוניים בליכוד ובקואליציה שלו "בריונים קיצוניים" שמקדמים את חוקי הרפורמה ועם השר אופיר אקוניס שיצא חזיתית נגד שר המשפטים לוין והציע לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולא לקחת אותה כבת ערובה במסגרת הרצון שלו לקדם את חוקי המהפכה המשפטית; ואמש זה היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין שהודיע שהקול שלו כבר אינו מובטח בפעם הבאה; השרה גילה גמליאל יצאה בחריפות נגד לוין וטענה כי מול האיומים של לוין לפרק את הממשלה – צריך להקים ממשלת אחדות. וכמובן דוד ביטן וח"כ אנונימי ואמיץ בשם אלי דלל, שאמר מפורשות: "רוצים רפורמה? רק בהסכמה".
השמות שעלו הם אינם היחידים כמובן. שרים וח"כים בליכוד מתבטאים בצורה דומה נגד החקיקה ואומרים כי הציר לוין-רוטמן-בן-גביר השתלט על הקואליציה וגרם נזק כבד לליכוד. גם נתניהו אינו חף מביקורת, למרות שחלק מחברי סיעת הליכוד פשוט לא מבינים מה נתניהו רוצה. ואפילו תיאוריה קונספירטיבית נשמעה בשעות האחרונות: "המרד" האמיתי או המדומה בליכוד הוא בכלל עבודה מאחורי הקלעים של נתניהו ומקורביו.
ואכן, גם אם מדובר במרד אמיתי וביותר ויותר שרים וח"כים שמצטרפים לביקורת על המהפכה המשפטית וטוענים כי לא יתמכו בה יותר – באופן אירוני גם נתניהו יכול להרוויח מכך. נתניהו היה שבוי בידי הקיצוניים בקואליציה שלו שדחפו לרפומה בכל מחיר. על חלקם, ובוודאי על לוין, אפשר לומר שזה היה ממש עניין אידיאולוגי. אבל נתניהו יתעורר בכנס הבא גם עם קבוצת לחץ נוספת שקולה לא נשמע, או בעצם נשמע רק בחדרי חדרים. אין כבר רוב לחוקי הרפורמה. לא רק בציבור – אלא גם בכנסת.
פורסם לראשונה: 19:47, 28.07.23
