המלחמה של ישראל בעזה הביאה למחסור חמור בתרופות ברצועה, והרסה חלק ניכר ממערכת הבריאות שם ומיכולותיה. סוכנות הידיעות הצרפתית AFP פרסמה כתבה אודות תופעה בולטת במיוחד בכאוס הרפואי בעזה - קטיעת רגליים, שבלית ברירה הפכה לדרך מרכזית לטפל בפציעות שבנסיבות אחרות היו עשויות להיות מטופלות בצורה אחרת.
פיליפ לזריני, ראש אונר"א, סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים של האו"ם, אמר השבוע כי "בכל יום 10 ילדים בממוצע בעזה מאבדים רגל או שתיים", בהתבססו על נתונים של קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים ("יוניצף"). לדבריו, "המשמעות היא שכ-2,000 ילדים איבדו רגליים מתחילת המלחמה".
דובר "יוניצף", ג'ונתן קריקס, אמר ל-AFP כי הקשיים באיסוף נתונים באזור מלחמה גורמים לכך שמדובר רק ב"הערכות" שייקח זמן לאמת, אך שהסוכנות "פגשה ילדים רבים שאיבדו גפיים". מחמוד בזאל, דובר סוכנות ההגנה האזרחית של עזה, אמר כי ההערכה הזאת נראית ריאלית. לטענתו, "בזמן שצוותי ההגנה האזרחית עובדים בשטח, בכל תקיפה הם מטפלים בילדים, שרבים מהם מאבדים רגליים או ידיים - ולפעמים נדרשים לעבור כריתה.
גורמים רפואיים בעזה אומרים כי קטיעה היא לעתים קרובות האפשרות היחידה שזמינה כדי לטפל בפציעות, אך שגם הן מבוצעות בתנאים לקויים. "יש מקרים שבהם הרדמה לא זמינה, אבל כדי להציל את חיי האזרחים אנחנו מבצעים את הקטיעה, וזה גורם לכאבים עזים לפצועים", אמר ד"ר מאהר, מנתח בבית החולים אל-אהלי. "בכל יום יש תקיפות שגורמות לכריתת רגליים או ידיים לילדים, מבוגרים ונשים".
בחודש מאי, העמותה "Save The Children" מסרה כי כי "אלפי ילדים קטועי גפיים וילדים פצועים נאבקים כדי להחלים ללא משככי כאבים מספקים ומכשירים כמו כיסאות גלגלים". קיים גם מחסור בפרוטזות ברצועת עזה, בעקבות המצור עליה שלא מאפשר בקלות כניסת מכשור רפואי ותרופות לשטחה.
סוהייב חוזייק בן השלוש עדיין חש כאבים מפציעת הרסיס שהובילה לכריתת רגלו בדצמבר, ויש מעט מאוד שהרופאים בעזה יכולים לעשות בשבילו. "הוא סובל מכאבים וזקוק למשככי כאבים ולאיבר פרוטזה שזמינה רק מחוץ לעזה", סיפר אביו עלי חוזייק (31) ל-AFP מבית החולים אל-אהלי בעיר עזה, שם מקבל סוהיב טיפול.
"ב-6 בדצמבר סוהיב נפצע כתוצאה מתקפה אווירית של צה"ל על השכונה טל אל-הווא שבה התגוררנו, בדרום-מזרח העיר עזה, תקיפה שגם הרסה את הבית שלנו. אנחנו מתגוררים היום כיום אצל בני משפחה". סיפר חוזייק. "בעזרת אללה, המעברים ייפתחו וסוהייב יקבל טיפול מחוץ לעזה. לבתי החולים כאן אין טיפול ואין תרופות".
"המצב בבית החולים שלו חמור במיוחד מכיוון שהגישה לצפון הרצועה מוגבלת יותר, מה שהופך את המחסור שם לחמור יותר, בזמן שרוב בתי החולים מפסיקים את פעילותם בעקבות מתקפות ישירות שמבצע צה"ל", הוא הוסיף. עדיין יש לו תקווה קטנה שבנו יפונה, אך קשה לו להישאר אופטימי: "אנשים כאן הופכים לחולים, גם אלה שבריאים. אין תקווה, נחמה או שום דבר מרומם".
גם מרווה אבו זיידה (40) ובנה בן השמונה, נאסר אבו דרבי, מקווים לנסוע לחו"ל כדי לקבל גישה לטיפול ולפרוטזות. רגלה של מרווה וזרועו של בנה נקטעו לאחר שנפגעו מהפצצה ישראלית שפגעה בביתם בעיירה בית לאהיא שבצפון רצועת עזה.
"אני מקווה שהמלחמה תסתיים, שהמעבר ייפתח ושיאפשרו לנו לנסוע לחו"ל כדי שנוכל להתקין איברים מלאכותיים ולחיות את חיינו כרגיל", היא אמרה מבית החולים אל-אהלי. "בני ואני דואגים כשאנחנו צריכים להחליף את התחבושות שלנו בגלל הכאב שאנחנו חווים, אין לנו משככי כאבים".
בשאר מוראד, מהסהר האדום הפלסטיני, אמר כי פינוי רפואי הוא מצריך נדיר בעזה - אפילו עבור חולי סרטן. "אין טיפול בסרטן בעזה. אנחנו לא יכולים לטפל במחלה עם כימותרפיה או הקרנות בתוך הרצועה", סיפר. "מערכת הבריאות קרסה כולה בעזה. 25,000 חולים חיבים לצאת מהרצועה לטיפול, ורק 4,000 הצליחו לעזוב".
