השעה הייתה ארבע וחצי אחר הצהריים ומבעד למיסוך העננים אפשר היה לראות שהשמש כבר החלה בשקיעתה. ולפתע פיצוץ בעוצמה חריגה הרעיד את האדמה. קשה לתאר במילים פיצוץ אדיר, כי איך אפשר להמחיש בטקסט תופת? זו אימה מצמיתה שאוחזת בעצמות ובתודעה. עוצמת הקול היא בלתי נתפסת.
היינו בדיוק בצומת הרחובות אל-קרמה ובגדד בתוך שג'אעיה. שלוש שעות היינו שם ביום שלישי ולרגע האש לא פסקה. ירי ממקלעים, פצצות שהטילו מטוסי ומסוקי קרב, שריקות של פגזי מרגמה שירו כוחותינו, ירי ארטילרי של תותחים וירי של טנקים. עמדנו מחוץ ל"בית המח"ט", מבנה מגורים בן ארבע קומות שהוסב למפקדה של מח"ט 188, אלוף-משנה אור וולוז'ינסקי. המרחב האורבני עבר כאן כתישה קטלנית: לא נותר כמעט מבנה עומד אחד, כל בית הפך לתל חורבות, דייסה של שברי בטון ובלוקים, רהיטים, מכונות כביסה, מקררים, תנורים, ספות, בגדים ונעליים, ארונות, והכל שבור, מעורבב זה בזה, לא ניתן להציל דבר.
ופתאום הפיצוץ הזה, וכעבור רגע אחד או שניים צעק אחד הקצינים: "אירוע משמעותי במסגרת של גולני", ותוך כדי חיילים דילגו לתוך נגמ"שים וטנקים ורעם המנועים השתלט וצריך היה לעבור לצעקות. מישהו צעק: "היי היי, אומרים להגיע מהר, כנראה קריסה של בניין, קדימה קדימה קדימה, כולם לכלים, כולם לכלים..." והחלה ריצה לכל עבר. מתוך אחת מרשתות הקשר נשמעה קריאה: "חדל חדל חדל" ומישהו הסביר שניתנה פקודה לכוח שלנו שירה מרגמות לחדול מירי כדי לא לסכן את הכוחות בשטח.
הכותרת
המחיר של איסור כניסת פועלים פלסטינים לישראל
18:26
ומעלינו נשמע טרטור כטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק) שחגו כדי לחפות על פעולות החילוץ של הכוחות שהותקפו. היה ברור שמדובר באירוע מורכב, שגולני נתקלו במארב ושיש נפגעים לכוחותינו. אבל מלבד המעבר המהיר למוד לחימתי, ההקפצה המהירה, הריצה לכלים והתכנסות הכוחות שנותרו במקום לתפיסת עמדות קרב, מה שבלט יותר מכל הוא ערפל הקרב. חוסר הוודאות, הקושי להבין בדקות הראשונות מה אירע לא רחוק ממך, 250–300 מטרים לפי אחד הקצינים בחפ"ק המח"ט. כהורה אתה נתקף מיד חרדה: האם נפגעו חיילים, ואם נפגעו אז כמה, והאם חלילה ישנם הרוגים. ואתה מיד חושב על ההורים שילדיהם כאן והם עצמם עכשיו בבית, לא מודעים לדרמה האיומה הזו שרק נמצאת בתחילתה. אתה מביט על החיילים והקצינים שפועלים עכשיו בחדות ובמקצוענות וליבך יוצא אליהם.
שג'אעיה היא שכונה בסדר גודל של עיר. כ-100 אלף תושבים בתא שטח קטנטן של כשבעה קמ"ר. תושביה קוראים לה "שכונת האמיצים", כי מאז ומתמיד הייתה מעוז ארגוני הטרור. זו השכונה הקרובה ביותר ליישוב ישראלי: פאתיה המזרחיים רחוקים כ-800 מטרים בלבד בקו אווירי, מקיבוץ נחל עוז. גדוד חמאס בשג'אעיה נחשב לחזק ביותר ברצועה. מפה תוכננה ויצאה ההתקפה על הקיבוץ והמוצב בנחל עוז. זו הסיבה ששג'אעיה "זכתה לטיפול מיוחד" של שני צוותי קרב: צוות הקרב של חטיבה 188 תוקף את השכונה ממזרח למערב, וצוות הקרב של גולני מצפון מערב. הם סוגרים עליה בתנועת מלקחיים עם עוצמת אש שמחרבת כל מה שעומד בדרך. זה מסביר את החורבן הטוטאלי, אבל לא מונע מהמחבלים להגיח מפירים, להכות בהפתעה ולחזור לבטן האדמה כפי שעשו שלשום אחר הצהריים, בהתקפה שגבתה חיי תשעה לוחמים ומפקדים.
