יש עדיין כאלה החושבים שרק היהודים יכולים להשיב את ישראל למסלול השפיות, ושהמאבק על הדמוקרטיה יוכרע על ידי המוחים והמפגינים היהודים לבדם. הם מתקשים להפנים שהתוצאה תוכרע אך ורק באמצעות תוספת הקול הערבי. זאת משום שקו הגבול האלקטורלי החוצה בין שני המחנות בישראל הוא נחרץ וברור, וספק גדול אם יקום מישהו מגוש הימין המלוכד, יחצה אותו ויחבור למחנה הדמוקרטי. במצב הנוכחי, רק קולות הערבים עשויים לשנות את המשוואה ואת תוצאות הבחירות הבאות, כשיבואו. נהירה מאסיבית שלהם לקלפיות עלולה להכניס למשכן יותר מ-20 ח"כים.
בינתיים, חרף המחאות והתרועות, יצאה שיירת המהפכה המשפטית לדרך והימין דוהר במלוא עוזו להשלים את החקיקה שתשנה את פניה של ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית ליישות פסאודו דמוקרטית, ספק הלכתית, החותרת תחת יסודותיה הערכיים של מגילת העצמאות ואוכלת יושביה. מחנה הימין "על מלא" מבקש להשליט אוטוקרטיה - גם דתית - בין היתר על ידי השתלטות על הרשות השופטת באמצעות הוועדה למינוי שופטים ותוך הגבלת סמכות בג"ץ להתערב בחקיקת הכנסת.
חקיקה כזו, החוסמת את קנה הנשימה של הדמוקרטיה, לא הייתה באה לעולם אלמלא הרוב הקואליציוני של גוש הימין, שהדמוגרפיה הישראלית מנבאת לו יתרון ארוך שנים. ככל שהמחאה הציבורית לא תצלח, הרי שהפיכה משטרית זו לא תבוטל אלא בניצחון המחנה הדמוקרטי בבחירות. בשלב מסוים יצטרך המחנה הדמוקרטי לשאול את עצמו איך ניתן להחזיר את ישראל, שהחליקה לו מבין האצבעות, למסלול שבו נסעה עד לפני כמה שנים. וכאן לא תהיה לו כל ברירה אלא לחבור לציבור הערבי.
רוצה לומר: ככל שהמחנה הדמוקרטי חפץ חיים ואוהב המדינה, הרי שכבר עתה עליו לפעול בנחישות רבה, ללא היסוס ובלי להתנצל בפני המקלסים מימין, לחיזוק תחושת השייכות של הערבי כלפי ישראל. זה לא רעיון שהמצאתי עכשיו, אלא מסקנה והמלצה של ועדת אור שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. לא מספיק להמתין לקמפיין הבחירות הבאות כדי להחניף לציבור הערבי ולגרד כמה קולות. אני מדבר על חבירה מיידית לאזרחים ואזרחיות ערבים – לאו דווקא באמצעות נציגיהם הפוליטיים הרשמיים - בהתאם לדברי חז"ל, "איזהו חכם - הרואה את הנולד".
עו"ד שקיב עליאין צורך להתבייש ומותר לומר לערבים "טעינו". טעינו כשהסתנו, כשהזנחנו, כשקיפחנו, כשהפלינו וכשהדרנו אתכם מהציבוריות הישראלית. טעינו כשלא בנינו ערים ערביות וחטאנו עוד יותר כשהפקענו את האדמות שלכם שעליהן הן היו אמורות להיבנות. בהחלט מותר לומר טעינו כשהפקרנו את הצעירים שלכם למשבר הדיור בחברה הערבית, החמור אולי יותר מזה שבחברה היהודית. טעינו כשהטלנו עליכם עשרות מיליוני שקלים בקנסות על בנייה חורגת על פני 70 שנה. מותר להודות ולומר שטעינו כשחוקקנו את חוק הלאום מבלי להבטיח בו שוויון.
כך, ובפשטות הרואית, תתנצלו. מודה ועוזב ירוחם. זו יכולה להיות פתיחת דף חדש. רק בדרך זו יכול המחנה הדמוקרטי לחזק את תחושת השייכות של הערבי כלפי המדינה, מה שיביא לעידן חדש. גם פוליטי. ככל שתתחזק תחושה זו, יתחזקו עמה אוטומטית תחושות של אכפתיות ודאגה לעתיד המדינה. רק אז יגדל הסיכוי שהערבים ינהרו לקלפיות בבחירות הבאות. וככל שיגדל שיעור ההצבעה בציבור הערבי, כך יגדל הסיכוי להרכבת ממשלה דמוקרטית שתוכל לתקן את המעוות: מהמהפכה המשטרית ועד פוגרום חווארה.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
