לפני כשלוש שנים נפגשתי עם יוצרי סדרת הטלוויזיה "צל של אמת" שעסקה בהרשעת רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה. התוכנית זכתה לתהודה רבה ובפרויקט הבא שלהם הם החליטו לעסוק בפרשת הרוצח מכביש החוף, ובין השאר בפרשת הרצח של החיילת רחל הלר. מאחר שכתבתי ספר על הפרשה, הם ביקשו ללמוד ממני על החקירה. כשניסיתי להבין את הכיוון של התחקיר התשובה הייתה: "בארה"ב יש מקרים רבים שבהם הודו חשודים בעבירות שביצעו ולאחר מכן התברר שהם חפים מפשע".
הקרימינולוג ד"ר מאיר גלבוע, שהיה קצין חקירות בדרגת ניצב-משנה, קבע במאמר שבישראל היה מספר קטן בלבד של מקרים שבהם עלה חשד ל"הודאת שווא". אחד מהם הוא המקרה של כנופיית מע"צ - חבורת צעירים שהורשעו על מקרי הצתה שהתרחשו בין 1974 ל-1978. לאחר 14 שנים הודה קצין משטרה שהם ספגו מכות בחקירותיהם, מה שהביא ל"זיכוי אילם". כלומר: ללא משפט חוזר וללא קביעה אם ביצעו את המעשה. יגאל אנקורי, קצין מודיעין שטיפל בפרשה, פרסם ב-2006 ספר שבו טען שהצעירים אכן הוכו, אבל ביצעו את העבירה.
מקרה נוסף היה של עמוס ברנס, שהורשע ברצח רחל הלר. גם כאן הודה חוקר שברנס ספג סטירה בחקירה, אולם במשטרה המשיכו להתעקש שהודאתו, שכללה פרטים מוכמנים שרק הרוצח יכול היה לדעת עליהם, לא הוכתבה לו. גם במקרה זה החליט שופט על "זיכוי אילם" ללא קיום משפט חוזר.
לאחרונה הורה שופט העליון חנן מלצר על קיום משפט חוזר לרומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה בבית הספר בקצרין בדצמבר ב-2006. הנימוק: גילוי ראיות חדשות לכאורה. לפני כשבועיים החליט פרקליט המדינה עמית איסמן על הקמת צוות שיחליט אם אכן יתקיים משפט, או שמא גם לזדורוב יוענק "זיכוי אילם".
- האם העליון כבר זיכה למעשה את זדורוב? / פרשנות
הרושם שנוצר הוא שהמקרה של זדורוב ממשיך פרשיות קודמות שבהן הוציאה המשטרה, לכאורה, הודאות שווא מנחקרים. אבל מדובר בהטעיה של הציבור שנעזרת בסדרת טלוויזיה מבלבלת ועורכי דין שמחפשים את אור זרקורי התקשורת. כל הטענות שהועלו, כולל זו של יצחק אילן ז"ל (סגן ראש שב"כ לשעבר שהצטרף לצוות ההגנה של זדורוב), נבדקו ונדחו על ידי השופטים.
אם פרקליט המדינה אכן יחליט שלא לנהל משפט חוזר, זו תהיה הוכחה שהמערכת מנוהלת בידי יוצרי טלוויזיה ששכחו להוסיף את הכיתוב: "מבוסס על אירועים אמיתיים, אבל מדובר בעלילה בדיונית"
ראשית, שיטת גביית הראיות במשטרה השתנתה לחלוטין בעקבות הלקחים מפרשיות העבר. כל חקירה מצולמת כיום בווידיאו וניתן לעמוד על מצבו של החשוד והאופן שבו אמר את דבריו. בית המשפט המחוזי קבע לגבי זדורוב כי "החקירות התנהלו ברובן באווירה נינוחה ורגועה, תוך שניתנה למערער הזדמנות לענות על השאלות, לשתות ולאכול, לעשן ולצאת לשירותים ככל שעלה על רוחו". כך נקבע גם לגבי הודאתו בפני מדובב בכלא.
כלומר, סנגורי זדורוב מנסים לשכנע את הציבור שאדם בריא בנפשו - לפחות לא הוצגו ראיות שטוענות אחרת - הודה ברצח נורא ללא שום לחץ. נכון, לאחר ההודאות המפורטות זדורוב חזר בו, אבל מדובר במעשה שאין בו חריג. לצורך כתיבת ספר על צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן, נפגשתי איתו פעמים רבות בכלא, והוא המשיך להתעקש שאת הרצח ביצעה אישה בשם הילה מררי (שם שלא נמצא במרשם האוכלוסין בישראל).
כך גם עשו יוצרי "צל של אמת". הם הבינו שלא מספיק לעורר ספקות ביחס למי שהורשע בביצוע הרצח, אלא צריך להציג רוצח חליפי. במקרה של הלר טענתם הייתה שמי שביצע את הרצח הוא שלמה חליווה, אסיר שיושב בכלא על מעשים דומים. במאמר שפרסמתי כאן ביולי 2019 ("מה יוצרי 'צל של אמת לא מספרים לכם"), טענתי שלפי תיקי החקירה לא הייתה כל אפשרות טכנית של מפגש בין הלר לחליווה.
הקרימינולוג אבי דוידוביץ, שהיה גם הוא קצין חקירות בדרגת ניצב-משנה, כתב במחקר שפרסם ("שלמה חליווה - פרופיל הרשע ומערכת אכיפת החוק שנרדמה בשמירה"), שכל הבסיס שעליו הושתת הטיעון של יוצרי הסדרה ולפיו חליווה הוא זה שרצח את רחל הלר, "קרס עוד לפני שעמד".
בפרשת רצח ראדה, המשימה שלהם הייתה קשה יותר. אם זדורוב (שכאמור הודה, העלים את מכנסיו ביום הרצח ואיים על ראדה בבית הספר משום שהעליבה אותו), לא רצח, אז מי כן היה יכול לעשות זאת? הזירה הזכירה חיסול בסגנון העולם התחתון, אחרי שגרונה של הילדה שוסף פעמיים. מכיוון שלראדה לא היו אויבים בפשע המאורגן, והיא גם לא נפגעה מינית, מה הסבירות שמישהו זר ייכנס לבית ספר, יחפש אותה בחדר השירותים ויבצע את המעשה הנורא וחסר הפשר הזה?
הסבירות לכך נמוכה ביותר, אלא אם כן אתם יוצרי סדרת טלוויזיה שחייבים שיא בעלילה שטוו. וכך הוכרזה א"ק (אולה קרבצ'נקו), צעירה מתמודדת נפש, כרוצחת. אלא שהשופט מלצר קבע: "לא נמצאו אמירות הקושרות אותה במישרין לביצוע רצח המנוחה". הוא הוסיף: "התוצאה שאליה הגעתי בדבר עריכת משפט חוזר - אינה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו".
מה שנותר לסנגורי זדורוב, כטענה מרכזית, זוהי עקבה מכוסה בדם שהתביעה טוענת שהושארה בידי מחלץ אלמוני חמש שעות לאחר הרצח. על פי גרסתה הדם נקרש קודם לכן ומדובר אולי ברוצח. הפרקליטות הציגה במשפט עדויות מומחים מחו"ל שלפיהן הדם יכול להמשיך לזלוג שעות.
אם פרקליט המדינה יחליט שלא לנהל משפט חוזר, זו תהיה הוכחה שמערכת המשפט בישראל מנוהלת בידי יוצרי סדרות טלוויזיה ששכחו להוסיף בפתיחה את הכיתוב: "מבוסס על אירועים אמיתיים, אבל מדובר בעלילה בדיונית שאין לה קשר למציאות".
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
