מהתמונות המזעזעות שהנציחו את הירי של חייל מילואים בסאמח זיתון אפשר להבין עד כמה הביטוי "נורה בטעות" איבד מהמשמעות שלו. גם אם מקבלים במלואה את גרסת החייל, לא הייתה שם שום "טעות": גבר פלסטיני בן 63 נורה על ידי נציג רשמי של מדינת ישראל לאחר שכבר נמצא סכין בתיקו, כלומר אמצעי התקיפה נוטרל ומה שנשאר לזיתון, אם רצה לפגוע במישהו, זה למצוא את הברוס לי שבתוכו. אם המקרה יגיע לבית המשפט, הוא זה שיצטרך לקבוע איזו, אם בכלל, "תחושת סכנה" יכולה להשפיע על היורה במקרה כזה, אבל גם לצופה הפשוט שנחשף למידע מותר לתהות: מה בדיוק בסיטואציה גרם ליורה להחליט שהדרך היחידה לסיים את האירוע היא בהפעלת כוח עם פוטנציאל קטלני, שגם התממש למרבה הזוועה? האם מה שקרה שם, שיח חירשים בין חיילים חמושים לגבר מקשיש, הצדיק את העובדה שאדם נאלץ להיפרד מחייו?
אבל נדמה שרוב הישראלים והישראליות הפסיקו מזמן להטריד את עצמם בשאלות כאלה. אפילו הפרט המדהים, לפיו זיתון עבר גיור ושמו שונה לדוד בן אברהם, מידע שאין לו שום רלוונטיות למקרה עצמו (לזיתון זה בטח לא עזר), משאירה את העיסוק במותו למתי מעט. מה הפלא? גם המקרה הנורא של יובל קסטלמן ז"ל הולך ונשכח. והוא היה גיבור ישראל, שהציל חיי אדם ושילם על כך בחייו שלו. אז עוד פלסטיני שסולק מהדרך? אם לא היו לו מליצי יושר כמו נעם ארנון, דובר הישוב היהודי בחברון, גם המעט שמדובר עכשיו היה הופך לשקט פסטורלי. למעשה, כשהנושא היה טרי, הטייטל של זיתון בערוץ 14 היה "בחור" (טכנית נכון) ואח"כ "אזרח" (שקר). מה יכתבו? "פלסטיני"? הם הרי קיימים רק כמחבלים, לא כקורבנות.
תיעוד הירי בסאמח זיתון
ובכלל, שמונה שנים פחות שלושה ימים מפרידים בין הירי בזיתון למקרה האחרון שבו ירי באדם שלא היווה סכנה חולל יותר מאדוה בישראל. אומנם אלאור אזריה לא ירה למוות באדם חף מפשע בכלל אלא במחבל מתועב, אבל כזה ששתי ערכאות קבעו פה אחד שלא הייתה שום סיבה לירות בו אחרי שנוטרל ושכב פצוע. וגם אז, לא היה באמת "קרע" בנושא: בכל סקר נמצא שרוב מוחלט בציבור היהודי מתייצב מאחורי אזריה, מה שגרם לראש הממשלה דאז והיום לבצע פרסה מבוהלת כדי לא להיות באופסייד. אם לשפוט לפי האמפתיה כלפי אזריה בכתבה המבישה עליו בערוץ 14 מאוגוסט האחרון, מדובר בכלל בדרייפוס המודרני. בקצב הזה הוא עוד יוכל לבחור בין ראשות ועדת חוץ וביטחון או פיקוד על חטיבת חברון.
בסוף, כשהסכר ייפרץ לגמרי ואפילו מראית העין תיעלם, ישראל תהיה מוקצה עוד יותר מבחוץ ורקובה עוד יותר מבפנים
ויש קשר בין הירי בזיתון, הצילומים המבזים שלוחמים עדיין מעלים מעזה (בצה"ל בטח "יחדדו נהלים") וקידום של קצין בכיר למרות שהורה בעבר לבצע חיפוש באיבר מינה של אישה פלסטינית (לפי פרסום ב"הארץ"): כולם מייצגים לא רק מופעים של דה-הומניזציה בצה"ל (לעומת אינספור לוחמים וקצינים שעושים מאמץ כביר לשמור על דיני המלחמה וערכי המוסר בסיטואציות קשות ומורכבות), אלא גם את חוסר העניין לציבור, את הרפיסות הממסדית באכיפה ובענישה, את הכעס על מי שמעז להתריע על ההשלכות ההרסניות של אובדן צלם אנוש. בסוף, כשהסכר ייפרץ לגמרי ואפילו מראית העין תיעלם, ישראל תהיה מוקצה עוד יותר מבחוץ ורקובה עוד יותר מבפנים. אנחנו יורים לעצמנו בראש ואפילו לא מנסים לומר שזה "בטעות".
פורסם לראשונה: 16:21, 29.03.24
