בין המצדדים ב"רפורמה המשפטית" לבין המתנגדים ל"הפיכה המשטרית" עולה מדי פעם הקריאה לערוך משאל עם שלכאורה יכריע סופית את הוויכוח, מאחר שמדובר בכלי הדמוקרטי ביותר. ובכן, הוא לא כזה. משאל עם הוא כלי חד כתער שחותך בין "כן" ו"לא", בלא יכולת להתפשר או לייצג מורכבות, ובלי התחשבות בנסיבות. בנסיבות מסוימות הוא עלול להפוך למכשיר נוסף לביטוי עריצות הרוב, ולכן אינו מתאים לחברה משוסעת ונעדרת תרבות פוליטית דמוקרטית כמו זו שבישראל.
מבחינה חוקתית, הוא כבר הוכנס לארגז הכלים הדמוקרטי בישראל באמצעות "חוק יסוד: משאל עם", ולפיו במקרה של ויתור על שטחים בריבונות ישראלית, אם יתמכו בכך רוב חברי הכנסת אך פחות מ-80, יתקיים משאל עם. אולם שימוש בו בהקשר של ההפיכה המשטרית יפתח פתח לשימוש בו בסוגיות נוספות שבמחלוקת, ויש סכנה שהמערכת הפוליטית תתמכר לכך.
משאל עם בסוגיות הנמצאות במחלוקת עמוקה אינו מנגנון שמתאים לחברות שסועות משום שהוא שם קץ לפוליטיקה של הסכמיות שמבוססת על פשרה, מו"מ ויצירת קונצנזוס והסכמה. הוא לא יאפשר לבטא עמדות מורכבות, תמיכה או התנגדות חלקית. סביר להניח שהצדדים יתבצרו ויתחפרו בעמדותיהם והמחלוקת והקרע ביניהם רק יחריפו.
בנוסף, לא ניתן לערער על ההכרעה החד-משמעית במשאל עם, שמעקרת את התהליך הפוליטי ומאיינת את כל שאר הרשויות. במערכת הפוליטית בישראל, שבה אין איזונים ובלמים על כוחו של הרוב (אין חוקה, אין שני בתי פרלמנט, הקואליציה שולטת ללא עוררין בכנסת ולנשיא המדינה כמעט שאין סמכויות ביצועיות ושיקול דעת), עלול השימוש במשאל עם, שבו הכרעה של רוב, אפילו הוא זעום, קובעת, להחריף את הסכנה של עריצות הרוב ולפגוע במעמדן של כל שאר הרשויות, ובהן הכנסת ובג"ץ. בחברה שבה חיים מיעוטים וחלק ניכר מהדיון הציבורי נוגע לזכויותיהם, יש סכנה שמשאל עם ישמש לדרוס אותם והיתלות בתואנה דמוקרטית של "רצון הרוב".
מעבר לכך, קיום משאל עם הוגן לא יתאפשר גם בשל היבטים טכניים. למשל: מי יכתוב את השאלה וכיצד היא תנוסח? אי אפשר יהיה לשאול האם את.ה בעד או נגד הרפורמה המשפטית, מהסיבה הפשוטה שהמונח עצמו "הרפורמה המשפטית" נתון במחלוקת. גם העובדה שמשאל העם ינוהל על ידי ועדת הבחירות המרכזית, שהיא גוף פוליטי (למעט המטה המקצועי והשופט העומד בראשה), עלולה להיות בעייתית בנסיבות הנוכחיות, היות שלקואליציה השלטת יש בה רוב.
ד"ר דנה בלאנדרצילום: עודד אנטמןאין לפסול מראש באופן מוחלט את השימוש במשאל העם. ייתכן שבעתיד, בנסיבות פוליטיות מסוימות, יהיה טעם בשימוש בו, אולי כמנגנון לגיטימציה חגיגי למהלכים היסטוריים כמו כינון חוקה בהסכמה רחבה. אבל באקלים הנוכחי, שבו יש אי הבנה בסיסית בקשר למהותה של הדמוקרטיה וערעור על כללי המשחק, יש סכנה שמשאל עם ידרדר את ישראל עוד יותר במדרון האנטי-דמוקרטי שהיא נמצאת בו.
אם ה"רפורמה" תאושר במשאל, יהיה זה וידוא הריגה של הדמוקרטיה הישראלית. אבל גם אם רוב הציבור יתנגד לה, תוסיף הסכנה לרחף מעל הדמוקרטיה והמשבר שיפרוץ יהיה לא רק פוליטי אלא חוקתי, כיוון שרוב הציבור יצביע נגד עמדת הרוב בכנסת. מה יקרה אם הרוב בכנסת יחליט לדחות את הכרעת הציבור במשאל או לקדם את אותן יוזמות בשם אחר? כך או כך, יהיה זה מבוי סתום כי על משאל עם אי אפשר לערער, אפילו לא לבג"ץ.
- ד"ר דנה בלאנדר היא עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
