הסקרים לקראת הבחירות הכלליות באוסטריה ביום ראשון מנבאים ניצחון דרמטי ל"מפלגת החירות" מהימין הקיצוני, מפלגה בעלת שורשים נאציים, ויש אפשרות שיו"ר המפלגה הרברט קיקל יהפוך לקנצלר הראשון משורותיה מאז מלחמת העולם השנייה. הבחירות צפויות לשקף את המשך הסחף האירופי לכיוון מדיניות של התנגדות להגירה, לאיחוד האירופי ולהמשך הסיוע לאוקראינה, ושל רוח פייסנית כלפי רוסיה של ולדימיר פוטין.
מפלגת החירות בנתה את המצע שלה על קו אנטי-הגירתי נוקשה. היא רוצה שאוסטריה תיקח דוגמה משכנתה הונגריה, שמנעה כניסה של מהגרים מוסלמים, הגבירה את ההגנה על תושביה מפני האיסלאם הקיצוני ושאבה עידוד מערים באוסטריה שלראשותן נבחרו נציגי המפלגה וששמו דגש על ביטחון. ערים אלה הסתמכו בין השאר על עיבוי כוחות המשטרה, הצבת מצלמות ברחובות ועשיית קשר בין אינטגרציה של מהגרים ופליטים לבין קבלת הטבות סוציאליות מהעירייה.
בניגוד לשכנתה גרמניה, באוסטריה מפלגת הימין הקיצוני כבר כיהנה בקואליציות קודמות, למשל בהובלתו של ירג היידר בשנת 2000. היא הייתה חלק גם מהקואליציה של הקנצלר לשעבר סבסטיאן קורץ, והיא חברה בקואליציה בשלוש מדינות מחוז גדולות באוסטריה, אבל זו תהיה כאמור הפעם הראשונה שבה אדם מטעמה מועמד להיות הקנצלר ולהרכיב את הממשלה. נכון להיום מובילה מפלגת החירות בסקרים עם 27%, יתרון של שני אחוזים על "מפלגת העם".
אף שהיא מונה רק תשעה מיליון תושבים, אוסטריה נחשבת מדינה חשובה באיחוד, בעיקר בגלל החשיבות הגאוגרפית שלה למסחר: מחוז טירול הוא הציר המחבר בין הצפון לדרום, ואילו מזרח המדינה הוא קו התפר בין מערב אירופה לבין מדינות הבלקן. אם המפלגה תעלה לשלטון ותנסה לקדם מהלכים שירחיקו או ינתקו את אוסטריה מהאיחוד, כמו הברקזיט בבריטניה, תהיה זו מכה קשה למסחר בו.
אבל החשיבות הגאוגרפית הגדולה יותר היא מבחינה ביטחונית. עלייה לשלטון של מפלגת החירות, שנחשבת למאוד פרו-רוסית, תעניק לפוטין ורוסיה ציר של מדינות באיחוד התומכות במוסקבה – אוסטריה, הונגריה וסלובקיה – וציר זה יקל את הניסיון של הקרמלין לעשות דה-מורליזציה למערב אירופה.
מובן כי הנושא הגאוגרפי הוא גם פקטור בקליטת מהגרים ומבקשי מקלט: שום מדינה באיחוד לא קלטה יותר מהגרים בהשוואה לגודל אוכלוסייתה מאשר אוסטריה. זו אחת הסיבות העיקריות להישגים המרשימים של מפלגת החירות בסקרים. כל הסיבות הללו גרמו לאוסטרים, שבמשך עשרות שנים התייחסו לעצמם כאל הקורבן הראשון של הנאצים, לבחור במפלגה שנוסדה בשנות ה-50 על-ידי נאצים.
ירג היידר הצליח לפני 20 שנה להביא את המפלגה מהשוליים למרכז, וקיקל, תלמידו של היידר, קיבל את המפלגה לאחר שסולקה מהשלטון ב-2019 בעקבות סקנדלים ענקיים. מאז הוא מוביל אותה לעבר ראשות המדינה על בסיס מצע שהוא היידר פלוס: תחת קיקל המפלגה מדברת בגלוי על מדיניות של הגירה מחדש למי שנתפס בעיני הרשויות כזר.
מי שחושב שקיקל יהפוך את עורו הקיצוני וייעשה פרגמטי יותר, כמו ג'ורג'ה מלוני באיטליה, כדאי לו להיזכר במעשיו כשר הפנים: קיקל פשט אז על שירותי הביטחון של המדינה משום שחשד כי הציבו מודיעים רבים במפלגה שלו, והפך את שמם של מרכזי הקליטה ל"מרכזי עזיבה".
התקווה היחידה של מתנגדי קיקל לעצור אותו היא ש"מפלגת העם", המפלגה הנוצרית-דמוקרטית השמרנית, תבחר להחרים את מפלגת החירות, אבל היא כבר שילבה איתה כוחות פעמיים בקואליציה, ומכיוון שהמדיניות שלה קרובה יותר לזו של מפלגת החירות מאשר למדיניות של השותפים הנוכחיים ממפלגת הירוקים, יש סיכוי יותר מסביר שהרברט קיקל יהיה מועמד ראשי לכהן כקנצלר האוסטרי אחרי הבחירות ביום ראשון.