היזהרו בבני עניים, כי יום אחד הם ידפקו לכם על הדלת. אתמול הם דפקו על דלתה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם ותבעו את עלבונם. בישראל הם כבר דפקו מזמן על הדלת, למעשה הם השתלטו על הבית כולו. באירופה הם הולכים ומתחזקים. משותף להם הזעם הנורא של כל המודרים על ידי השיטה הדמוקרטית המערבית. ההצבעה שלהם מבטאת שנאה עזה. כשהם משלשלים את הפתק לקלפי, הם זועקים בליבם קריאות מוות לכל מי שהם מאשימים במצבם.
אי אפשר להגזים בדרמה של ההצבעה לטראמפ. הפריפריה החברתית של ארה"ב, אלו שקראו להם "רד-נקס", אמרו שהם חסרי תרבות, צחקו שהם מוטציות אנושיות שנולדו מנישואין בתוך המשפחה, אלה האנשים שתקעו אצבע בעינה של האליטה הליברלית. הם בחרו באיש הנורא הזה, שיש לו את כל החסרונות בעולם, אבל יש לו יתרון אחד גדול: הוא יודע להביס את שנואי נפשם. איך מיליארדר מפוקפק מייצג את אלו שאין להם - המודרים, העניים וכל מי שפסחו עליו - זו שאלה שפסיכולוגים יכולים לענות עליה טוב ממני. העובדה היא שהם בחרו בו. אצלנו הם בחרו בנתניהו.
השמאל הליברלי פשט את הרגל, ויש להחליפו בשמאל חברתי. שמאל שמצד אחד ישמור על הערכים הדמוקרטיים והליברליים, אבל יוסיף להם אג'נדה חברתית
הניצחון של טראמפ, כמו גם של מקביליו הפופוליסטים בפולין, בהונגריה, בהולנד ובישראל, הוא מסר גדול לכולנו. המסקנה שלי היא שהשמאל הליברלי פשט את הרגל, ויש להחליפו בשמאל חברתי. שמאל שמצד אחד ישמור על הערכים הדמוקרטיים והליברליים, אבל יוסיף להם אג'נדה חברתית. מוכרחה לצמוח בשמאל מחויבות לכל אלו שכיום הדמוקרטיה הליברלית לא סופרת אותם. אצלנו מדובר בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, שמורכבת ממזרחים, רוסים, אתיופים, ערבים וחרדים, שגרים בקצה הסקאלה והרחק ממרכז העניינים. הם מתייחסים אל האליטה כאל אויב, מכנים את מוסודותיה בכינויי גנאי קונספירטיביים כמו דיפ סטייט, אבל מתחת לכל השנאה הזו מסתתרת זעקה אחת גדולה: היי, גם אנחנו כאן, תראו אותנו. שתפו אותנו במשחק.
הניצחון באמריקה של האדם הרקוב הזה, טראמפ, והמשך שלטונו המייאש של נתניהו אצלנו, מראים עד כמה גדולה ההזנחה בחצר האחורית. עד כמה הם מרגישים נטושים. מה לאנשי טקסס, פנסילבניה או ג'ורגיה ולמילארדר המושחת טראמפ? מה לתושבי ירוחם ומגדל ושדרות ולמיליונר הנהנתן נתניהו? ההישג הגדול של מנהיגים פופוליסטים הוא לא במה שיש בהם, אלא במה שאין להם. הם אינם אנשי התרבות המערבית הליברלית. הם מחרביה.
פעם השמאל החברתי היה השמאל הדומיננטי בישראל ובעולם המערבי. בארץ שלטו מפלגות הפועלים, מפא"י, מפ"ם ואחדות העבודה, שראו לנגד עיניהן את רווחתם הכלכלית של האדם עוד לפני רעיונות ליברליים. אמנם לעיתים הן פעלו בצורה מפלה, מעליבה ובלתי הגונה, אבל לפחות באידיאולוגיה שלהן הן ראו בעניין החברתי נושא מרכזי. הן הקיפו את מצביעיהן ברשת חברתית - שיכוני מפ"ם, ספריית הפועלים, בנק הפועלים, קופת חולים וההסתדרות. השמות נשארו, אבל התוכן החברתי נעלם. השמאל בארץ כיום לא באמת מתעניין במצב החברתי. הוא עסוק בנושאים חשובים שאני ממש לא מזלזל בהם, כמו התנגדות לכיבוש, המהפכה המשפטית ופמיניזם, אבל לא במצוקת המוחלשים בישראל.
מדברים על מות התרבות המערבית, על קץ הדמוקרטיה. אני חושב שהדיווחים על מות הדמוקרטיה מוקדמים מדי. צריך למצוא את הדרך להתחבר לשכבות המודרות, המוחלשות, המאוכזבות
אין להכחיש, השמאל בעולם כולו במשבר גדול מאוד. מדברים על מות התרבות המערבית, על קץ הדמוקרטיה. אני חושב שהדיווחים על מות הדמוקרטיה מוקדמים מדי. צריך למצוא את הדרך להתחבר לשכבות המודרות, המוחלשות, המאוכזבות. מה יעזרו להם ערכים נעלים של חופש אם אין להם מה לאכול? אם הרפואה ביישוב שבו הם חיים היא על הפנים? אם הילדים שלהם מוסללים לבתי ספר מקצועיים בלי קשר לכישוריהם, בלי קשר ליכולתם, וכל הסיכויים שהם יבלו את חייהם במקומות עבודה בלתי נסבלים בשכר עלוב?
טראמפ, כמו נתניהו, הוא עונש כבד אבל מוצדק. עונש על שנים ארוכות של הזנחה. השמאל חייב להתעמק ברצינות, לא מהשפה אל החוץ, בסיפור החברתי, העדתי והפריפריאלי, ולחזור עם משנה אחרת. בלי זה, טראמפ הוא רק תחילת ההידרדרות.
