נאום ולדימיר זלנסקי בפני חברי הכנסת
(צילום: רויטרס)
אין ספק שהעם האוקראיני ראוי לכל אמפתיה. העמידה האזרחית מול הכתישה הרוסית מעוררת השראה ממש. נשים וגברים, בטווח רחב של גילאים, נלחמים על הבית, תרתי משמע. מול כובש אכזר שלא בוחל בהפגזה מכוונת של ילדים, הרוח של העם הזה חזקה מכל מנהיג מגלומן שמתחבא מאחורי שולחנות ארוכים ומכל טיל שיוט היפר-סוני מתקדם ככל שיהיה.
לעומת זאת, אין בי אמפתיה לנציגים רשמיים של העם האוקראיני, כפי שהם מצטיירים בתקשורת הישראלית. בשורת התבטאויות מאז החלה המלחמה, נדמה שמנהיגי אוקראינה סימנו את עם ישראל ואת ממשלת ישראל כאחראי משנה למצבם. אחרת לא ניתן להבין אמירות חוזרות ונשנות של שגריר אוקראינה בישראל, יבגן קורניצ'וק, של שר ההגנה האוקראיני, וכן, גם של נשיא אוקראינה וגיבור העולם המערבי – וולודימיר זלנסקי.
זה התחיל בשגריר שיצא נגד מדיניות קבלת הפליטים של ישראל וטען, בסילוף חצוף של ההיסטוריה, כי על עם ישראל לסייע לאוקראינים כפי שאלה הצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. זה המשיך באיום המאוד לא מרומז של שר ההגנה האוקראיני, אלכסי רזניקוב, כי "ישראל מגלה ניתוק בלתי מוסבר" וכי "המדיניות הישראלית תגרום ל"פגיעה ביחסי המדינות לשנים קדימה".
ישראל נלחמת על קיומה ברגעים אלה ממש. מול חיזבאללה, מול חמאס, ובעיקר מול הגרעין האיראני. ההיסטוריה כבר הוכיחה לנו שעדיף לנו לסמוך פחות על עצות של מנהיגים זרים ויותר על העמידה האיתנה שלנו ועל השכל הישר
וכמובן, הביקורת מועצמת ומטופטפת כל העת על ידי הנשיא זלנסקי, אשר במיומנות פסיכולוגית ראויה לציון, מצליח ללחוץ על כל הכפתורים הרגישים של הנרטיב היהודי/ישראלי - דוד מול גוליית, הסבא היהודי, והרפרנסים הבלתי נגמרים לשואה. ואתמול (ראשון) זלנסקי הגדיש את הסאה בהשוואות המופרכות שלו והטענה כי מה שהרוסים עושים כיום זהה ל"פתרון הסופי" שתכננו הנאצים ימח שמם עבור היהודים.
וההשוואות האלה, הן בדיוק מה שגרמו לי לצייר קו עבה ועמוק בחול, להגיד לעצמי, עד כאן, ולבושתי גם אודה - לאטום חלקים בלבי, שלרוב מוקדשים לסבלו של האחר. כי אין שום דבר דומה בין מה שקורה עכשיו במזרח אירופה למה שקרה שם לפני יותר מ-80 שנה. ואין שום דבר דומה בין נסיבות הולדתה של המדינה האוקראינית לבין הולדתה של מדינת ישראל.
ואין גם שום קווי דמיון בין האיום הקיומי, הבלתי פוסק, המונף מעל לראשנו מקום המדינה ועד לרגע זה ממש, לבין המשבר המדיני שאוקראינה נקלעה אליו מול רוסיה, משבר שהגיע לכדי פלישה עקובה מדם של הצבא הרוסי לאדמת אוקראינה.
לכן המילים התקיפות של מנהיגי אוקראינה כלפי ישראל לא עושות עליי רושם, ובטח שלא גורמות לי להרגיש שאני נמצא בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אני בן למשפחה, לעם, שעבר כמה וכמה ניסיונות השמדה. לא "רק" מלחמות עקובות מדם, אלא ניסיונות השמדה של ממש, וזה נמשך מאבות אבותיי ועד בני בן החמש, שכבר ישן יותר מדי פעמים בממ"ד ביחס לגילו.
את נאומו אמש סיים זלנסקי באיום מרומז: ישראל תצטרך לתת תשובות טובות בעתיד, מדוע לא חימשה את אוקראינה, מדוע לא הצטרפה לסנקציות על רוסיה, "הרי הצלנו יהודים בזמן השואה".
אני מזכיר לאדוני הנשיא: ישראל נלחמת על קיומה ברגעים אלה ממש. מול חיזבאללה, מול חמאס, ובעיקר מול הגרעין האיראני. ההיסטוריה כבר הוכיחה לנו שעדיף לנו לסמוך פחות על עצות של מנהיגים זרים ויותר על העמידה האיתנה שלנו ועל השכל הישר.
