משחר ימי הטרור ועד היום הישראלים מציגים נחישות ויכולת עמידה יוצאים מהכלל. מהכרזת העצמאות ועד היום צה"ל מתעצם, מצבה הכלכלי של ישראל מתחזק ומעמדה המדיני משתפר, אולם לעימות מול הפלסטינים לא נמצא פתרון. התמשכות המצב הובילה לתחושה של "אין פתרון", סוג של חוסר אונים מדיני. באין פתרון מוסכם, הדרך שנותרה היא – בסבלנות רבה – לעודד ולאושש התהוות של מציאות שתוביל לפתרון. דווקא התסבוכת שאליה נקלעה ישראל בעזה אולי מקפלת בתוכה נתיב אפשרי – מציאות של "מדינת עזה".
לקח המבצעים שנכפים עלינו שוב ושוב מול רצועת עזה מלמדים: א. התנהגות האוכלוסייה בישראל עם כיפת ברזל והיתרון המוחלט שיש לחיל האוויר בזירה הזו מבטיחים יתרון בכל סבב. ב. מפעם לפעם חמאס נעשה זהיר יותר, גם כשהוא נאלץ להתמודד עם מרד של ארגונים שאינם סרים למרותו הוא בסופו של דבר מתקבל כשליט ברצועה. הוכחה מובהקת לכך הייתה במבצע "מגן וחץ" שבו חמאס נמנע מלהשתתף בלחימה. ג. לחץ התושבים בעזה לחיות חיים נורמליים גובר, ובכל פעם שהם נאלצים לסבול תחת עוצמת כוחו של צה"ל הם מטילים את האחריות על שלטון חמאס. ד. ככל שחולף הזמן לא רק תושבי עזה רואים את עצמם כחיים במדינה, כך גם הנהגת חמאס וכל השחקנים המדיניים באזור ה. איש אינו מציע שישראל תשוב לשלוט ברצועה.
ההיסטוריה והלקחים מראים שרק פסע מפריד בין המצב הנוכחי ברצועה לבין עזה כמדינה. שטח הרצועה הוא 362 קמ"ר בלבד ומתגוררים בה כשני מיליון תושבים. שיעור הילודה גבוה במיוחד. נכון, בתנאי צפיפות כאלה קשה ולא ריאלי להקים מדינה משגשגת. מאידך, ישנם כמה נתונים שמחזקים את האפשרות להקים בעזה מדינה. הרצועה פתוחה לים. ניתן להגדיל את שטחה בייבוש שטחי ים מול החוף, על שטחי יבשה שיהיו בים ניתן יהיה להקים נמל תעופה שהתנועה ממנו ואליו לא תפריע לנתיבי התעופה אל ישראל וממנה. נמל ימי מסחרי שיוקם בחופי הרצועה ישרת תנועת סחורות לסיני ולעבר ים סוף.
אולם כדי להאיץ את התהליך למדינה ברצועת עזה אין די בתנאים גיאוגרפיים. נחוצה גם מוטיבציה מדינית. מבחינה זו, מצרים היא שחקן מרכזי. העימותים בין ישראל לחמאס חושפים את מצרים לסכנות. סביר אם כן להניח שתחת לחץ ותקווה לשקט, מצרים תיאות אפילו להגדיל את שטח הרצועה על חשבון שטחי סיני – הרחבה שיכולה להגיע עד לפאתי העיר אל-עריש.
איתן בן-אליהוצילום: רווית טרלובסקיאפשר להרחיק עוד עם החזון של מדינת עזה: בין אל-עריש לפורט-סעיד נמצאת רצועת חוף מקסימה – ימת הברדאוויל – שיכולה להוות תשתית אידיאלית להקמת פרויקט גלובלי של מרכז פיננסי, סחר חופשי, בילוי ועוד, דוגמת דובאי או מקאו. מרכז כזה, שיתרונו במיקום על חוף הים התיכון והוא סמוך וקרוב יותר לעולם המערבי, ייצור מאות אלפי מקומות עבודה, מקור פרנסה למצרים ולעזתים ומקור הכנסה לממשלת מצרים.
פרויקט ענק בסדר גודל כזה לא יקום אלא בסיוע של ממשלות שיתעורר בהן הרצון והחזון לעתיד כלכלי ומדיני טוב יותר במזרח התיכון וגם, בסיוע ממונם של שועי עולם שהמוטיבציה שלהם תהיה עסקית ואולי גם פילנתרופית. זהו חזון רחוק והגשמתו בספק, אולם יתרונו בכך שהוא מייצר מציאות ללא צורך בהסכם, ומקפל בתוכו קרן אור שאולי תעורר את האזור למחשבות חדשות.
- אלוף (מיל') איתן בן-אליהו היה מפקד חיל האוויר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
