ניכר שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ופרקליט המדינה עמית איסמן לא מחבבים במיוחד את אור הזרקורים. בניגוד לקודמיהם בתפקיד, הם ממעטים לדבר לציבור ומסתפקים בתדרוכי עיתונאים מקורבים להעברת מסרים, וגם זאת במשורה. בימים כתיקונם יש בזה יתרון. אחרי יותר מדי שנים שבכירי משרד המשפטים הפכו עצמם משומרי סף משפטיים לאורקלים מוסריים, התנהלות כזו מהווה תחילת תיקון ומרפא.
אלא שהימים אינם רגילים. עו"ד ליאת בן-ארי, התובעת במשפט נתניהו ובני משפחתה חשים מוטרדים ומאוימים על ידי פעיל הליכוד רמי בן-יהודה, שלטענתה העלה לרשת סרטונים מאיימים על בנה. בשל כך הגישה הפרקליטות בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נגדו. בצדק. להלך אימים על תובעת במשפט זו לא חציית קו אדום, זה הרס החומה שמקיפה את מבצר עצמאות המשפט. בימים אלה, כשהמילים "קץ הדמוקרטיה" מופרחות בצורה חסרת אחריות ולרוב לא מוצדקת לחלל האוויר אחת לכל 42 שניות, לגבי כל שינוי מוצע במערכת המשפט, אמנם קשה כבר להכיל זאת - אבל האמת היא שהתנכלות לתובעים היא בהחלט תחילת הקץ.
לכן ציפיתי שהיועמ"שית ופרקליט המדינה יובילו בעצמם את הבקשה הזו בפרט, ואת המאבק נגד תופעות אלה של הטרדת תובעים ובעלי תפקידים מעין-שיפוטיים בכלל. מעבר לעניין הקולגיאלי, הם הרי ראשי המערכת. כמנהיגים הם היו אמורים להתייצב באולם בית המשפט, לשבת בספסל שלפני עו"ד בן-ארי ולנהל בקולותיהם שלהם את הבקשה. זה היה קריטי לא רק כדי שהתובעת לא תרגיש בודדה, אלא גם כדי שבית המשפט ושאר המעורבים יבינו את החומרה שבה רואים ראשי המערכת את המעשים הנטענים.
אבל הם לא היו שם, והתובעת, שאמנם הוקפה בעמיתים מהפרקליטות, שוב נותרה לבדה. אפשר שבשל כך התנהל העניין כמעין סכסוך פרטי אישי בין בן-ארי לבין בן-יהודה, שכמקובל במחוזותינו השיפוטיים (המבקשים לפשר ולמעט בהכרעות) הוביל את השופטת להציע שבן-ארי תסתפק בהתחייבות "ג'נטלמנית" של בן-יהודה שיורדו כל הפרסומים שקשורים לבנה והוא יתרחק ממנה, והצו לא יוצא. בן-יהודה מיהר לקבל את ההצעה (ג'נטלמן או לא?), ובן-ארי נאלצה כמעט להתחנן על נפשה שהצו יוצא, משום שאינה סומכת על הג'נטלמניות שלו.
בסופו של יום, בית המשפט הוציא צו שמורה לבן-יהודה להסיר את הפרסומים מהרשת, אך דחה את הבקשה להורות לו להתרחק מבן-ארי ומבנה והסתפק בהתחייבותו שלא לעשות כן. בשל אותה הסכמה "ג'נטלמנית" בית המשפט גם לא הטיל עליו ערובה כספית להבטחת קיום התחייבויותיו.
פרופ' יובל אלבשןזו לא הפעם הראשונה שתובעים מופקרים לגורלם אל מול אלה שמבקשים לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי שקשור לתיקי נתניהו. זה קרה כשמתנגדי נתניהו רדפו אחרי היועמ"ש הקודם אביחי מנדלבליט בסופרמרקט והפגינו סמוך לביתו כדי להשפיע על החלטתו להגיש כתב אישום נגד נתניהו, וזה קורה כעת, כשתומכי נתניהו מנסים לשבש את עבודת התביעה מהטעם ההפוך.
היועמ"שית עצמה ציינה זאת כשכתבה ש"בשנים האחרונות הולך וגובר הצורך בהתמודדות של גורמי אכיפת החוק במדינה עם היבטיה השונים של תופעת הפגיעה בעובדי ציבור, שמטרתה הברורה היא לרפות את ידי עובדי הציבור, להלך עליהם אימים ולהרתיעם ממילוי תפקידם הציבורי". למרות זאת, לא היא ולא פרקליט המדינה טרחו להתייצב באולם בית משפט ולהוביל את הבקשה הכל כך חשובה הזו. חבל.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
