ההכרעה הפוליטית בבחירות 2022 הייתה ברורה: גוש הימין זכה ל-64 מנדטים והכישלון של גוש השמאל-מרכז נחשף והעמיק בשבועות שחלפו מאז. ועדיין, מבחינה מספרית יבשה, עוד קמפיין בחירות איום ונורא הסתיים – שוב - בקיטוב עגום שהותיר כמעט חצי מהישראלים מאחור, חשים דחויים, חורקים שיניים וקומצים אגרוף.
ההנחה הרווחת היא שישראל עושה דרכה לכמה שנים לפחות תחת ממשלת ימין קיצונית. הנחה לא מופרכת אחרת היא שההרכב הקואליציוני המסתמן עלול לסכן את היציבות באזור, בין אם בשל הרחבת תפילות יהודים בהר הבית, הכשרת מאחזים בלתי חוקיים או כל מדיניות אחרת, שלא רק תקומם את הפלסטינים ואת העולם הערבי, אלא גם את הקהילה הבינלאומית והממשל האמריקני, שכבר רמז בנימוס את דעתו הבלתי נלהבת מזהות כמה השרים המסתמנים.
לכן, מוצדקת בעיניי הקריאה הגוברת לממשלת אחדות ימנית מתונה בראשות בנימין נתניהו, ואני אף סבור שהדבר ישים. כבוד הביקורת נגדו במקומה מונח, אבל קשה להכחיש שראש הממשלה המיועד הוא פוליטיקאי עתיר ניסיון במשא ומתן ובהרכבת ממשלות במצבי אי-ודאות ותחת לחץ.
וממילא, כפי שכבר כתבו כאן לפניי, פעורה תהום אידיאולוגית עמוקה בין נתניהו - איש ימין אך פרגמטיסט – לבין סמנים קיצוניים דוגמת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר והפוליטיקאים החרדים, שלא רואים איתו עין בעין בסוגיות ביטחוניות, מדיניות, כלכליות ובנושאי דת ומדינה. מאידך, הח"כים ממפלגות יש עתיד, כחול לבן וישראל ביתנו קרובים אליו הרבה יותר, כפי שהוא הוכיח בעצמו ב-13 השנים האחרונות כששיתף פעולה איתם ועם אנשי "שמאל" או "מרכז" אחרים.
חובה לציין: גם אם קיים רצון של נתניהו באחדות עם יריביו הפוליטיים, הוא עלול לא להספיק. כדי לגייס את אלה שהשתתפו איתו ב-3.5 השנים האחרונות במסיבת ההשמצות ההדדית, ויצרו את מחנה "רק לא ביבי", הוא יהיה חייב לצאת למסע פיוס חם ואמיתי, מסע מעולם אחר מבחינת שני הצדדים, דבר שכרגע נראה רחוק מסף האגו של עולם. מאידך, עומק האתגרים הלאומיים, הביטחוניים, החברתיים והכלכליים רומז לכולם שאולי אין להם ברירה אחרת.
מדובר בתירוץ מצוין. יתכבדו נציגי שני הצדדים ויצהירו יחדיו שחובה לשים בינתיים בצד את המחלוקות האישיות ולאחד כוחות. "ממשלת ימין מלא מלא" לא תוכל להתמודד באמת וביעילות עם איראן, עם הבערה בגדה המערבית ועם תהום יוקר המחיה. יש להסתפק ב"ממשלת ימין מתונה מלאה".
(צילום: אסף חן)
לאחדות כזאת יכול להיות מרכיב מפתיע. עד כה לא עלתה כלל האופציה שגם הממשלה הבאה תכלול מפלגה ערבית, אך מומלץ שלא להספיד את האופציה הזו. נתניהו של לפני הבחירות – זה שהצליח להעלים את מרצ ובל"ד – הוא לא נתניהו של אחריהן. זאת ההזדמנות שלו להשלים את מה שלא הצליח בסבב הבחירות הרביעי ולשתף פעולה עם רע"מ ועם מנסור עבאס. מצביעי הליכוד, שממילא סומכים על נתניהו, יוכלו לעכל את המהלך בזכות העובדה שלא מדובר יהיה באצבע ה-61, ולשאר הציבור יהיה זה מסר של פיוס בתקופה מתוחה בין החברה היהודית לערבית.
ד"ר עקאב זידאןלהערכתי, הציבור הערבי ישמח על כך מאוד. בניגוד לתמונה המצטיירת בתקשורת בעברית, שלפיה האזרחים הערבים אדישים ו"כל ממשלה ציונית עבורם היא אותו דבר", המציאות יותר מורכבת. החברה הערבית עדיין מצפה מנציגיה לטפל בנושאים האזרחיים המשפיעים על חיי היום-יום שלה, והיא מבינה שלשם כך יש להיות חלק מהקואליציה.
במשך שנים כינו כאן את נתניהו "קוסם". גם יריביו. אדרבא, הגיע הזמן שישלוף עוד שפן ויצליח להרכיב ממשלה שהיא גם מגוונת וגם יציבה, עם ימין ועם שמאל, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים. במילים אחרות – כמו הממשלה היוצאת, רק מוצלחת.
- ד"ר עקאב זידאן הוא חוקר מדעי המדינה והממשל המקומי. מנהל האגף לניהול ההון האנושי במועצת דלית אל כרמל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
