בחיים הפרטיים שלי היהדות מהווה ערך גדול יותר מהדמוקרטיה. המחויבות הפרטית שלי לשמירת תורה ומצוות חשובה לי יותר מערכי החופש הליברליים. אולם ברמה הלאומית, לו הייתי צריך לבחור בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית, ברור לי כשמש שהייתי בוחר באפשרות השנייה. הסיבה לכך פשוטה: החיים במדינה שאינה דמוקרטית הם סיוט חד ומתמשך. אין צורך להגיע לדוגמאות קצה של היטלר או סטלין. ניתן להתבונן בכל דיקטטורה כדי להיווכח בעליבות החיים במדינות שאינן דמוקרטיות.
כדאי לשים לב לנתונים הכלכליים ולנתוני תוחלת החיים בעולם. על פי קרן המטבע הבינלאומית, סכום התמ"ג של כלל מדינות העולם הוא כ-100 טריליון דולר, אולם הוא לא מתחלק באופן שווה בין מדינות דמוקרטיות לבין אלו שאינן דמוקרטיות (בארה"ב הוא מעל 23 טריליון דולר בשנה, לעומת שלושה טריליון בכל אפריקה. ברוסיה הוא פחות משני טריליון דולר לעומת חמישה ביפן). במקביל, תוחלת החיים בארה"ב היא כ-77 שנים לעומת כ-71 ברוסיה.
השגשוג המדעי, הרפואי הכלכלי והחברתי בצפון אמריקה ובמערב אירופה, ובעיקר הארכת תוחלת החיים ואיכות החיים, הם תוצאה ישירה של שלטון דמוקרטי המאפשר זכויות אדם בסיסיות. אלה כוללות חופש להביע דעות, זכות הקניין, חופש להפגין, חופש דתי ומערכת משפטית מתפקדת. מערכת משפטית מתפקדת מונעת שחיתות ודואגת להעניש את אלו שסרחו. במדינות דמוקרטיות תפקיד המנהיגים הוא לשרת את העם ולא חלילה להיפך.
תיקון העולם הגדול ביותר שהתרחש הוא כינונו של המשטר הדמוקרטי המאפשר חיים לכל חי. משטר כזה מצמצם במידה רבה את הקונפליקטים הדתיים, האתניים והחברתיים בתוך המדינות עצמן. לולא הייתה ישראל מדינה דמוקרטית, סופנו היה כשל סוריה. היהודים אינם שונים בעצם מהותם מבחינה גנטית מאומות אחרות. הסגולה היהודית טמונה באורח החיים והנורמות ההתנהגותיות שאימצנו לאורך הדורות. עם כינונה של המדינה בתש"ח ידעו מייסדיה שנוכל להתקיים רק כדמוקרטיה. אפשרות אחרת תביא ל"איש את רעהו חיים בלעו".
מוזר בעיניי שרבנים ממעטים לדבר בשבח הדמוקרטיה. אנחנו שומעים מהם תלונות רבות, לפעמים מוצדקות, על מערכת המשפט. אנחנו שומעים מפיהם תלונות, לפעמים מוצדקות, על הפקרות מוסרית המתלווה לעידן המודרני. אולם את הביקורת הזאת ניתן להגיד רק אחרי שמדגישים את העיקר: ישראל, על כל חסרונותיה, היא מדינה שרוב האנשים בעולם היו שמחים מאוד לחיות בה. היא מאפשרת חיים לסוגים שונים כל כך של אנשים, היא מאפשרת לרבים כל כך ללמוד תורה, היא נותנת ביטוח רפואי לכולם, היא מגינה עלינו בפני אויבינו והתמ"ג שלה מתקרב לחצי טריליון דולר בשנה. כל הדברים הללו מתאפשרים משום שהיא מדינה דמוקרטית.
לא צריך לפחד להגיד את זה: המשמעות של חזרה למדינה שמתנהלת כמו בימי דוד המלך היא עולם שבו לנשים, לילדים ולמיעוטים לא היו זכויות. זה אומר לחזור לעולם שבו המלך העז לבגוד עם אשתו של קצין בכיר ואז לשלוח אותו לקרב שממנו לא יחזור. מעשים כאלו היו מקובלים בזמן העתיק, ודוד המלך אף חזר בתשובה על מעשיו, אבל כיום אין ולו אדם אחד, ודאי שלא דתי, שהיה מאפשר למנהיג כזה לשבת על כיסא ההנהגה.
מי שמעוניין להרחיב את המתח שבין היהודי והדמוקרטי יכול לעשות זאת בקלות. הוא ודאי לא יוכל לגשר על הפער שבין היהודי והדמוקרטי אם הוא ידלג על אלפי שנות תורה שבעל פה ויחשוב שאנחנו צריכים לחזור לנורמות של התנ"ך. החוכמה היא לנסות ולחבר בין ערכים יהודיים לבין ערכים דמוקרטיים. לראות בערך של "תיקון עולם במלכות שדי" מוטיב יהודי מרכזי ולהבין שהיהדות, על מנהיגיה הרוחניים, צריכה לאמץ ולשבח את הדמוקרטיה, מכיוון שהיא לא מאיימת על היהדות שלנו, אלא להיפך, מאפשרת לה לשגשג ולפרוח.
- הרב ירמי סטביסקי הוא מורה ומחנך. לשעבר מנהל תיכון הימלפרב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il