עולם שנדם | שגיא פלדמן, ראשון לציון

אִבְחַת הַכְּאֵב, שִׁתְּקָה מִלּוֹתַי, שֶׁמֶשׁ מְלֻוֶּה בַּחֹשֶׁךְ, רָמְסָה יָמַי. אֵיךְ אוּכַל לְשַׁתֵּף אֶתְכֶן בְּנוֹתַי? בְּעוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים שֶׁנֶּחְרְבוּ, בִּפְעִימוֹת מוּאָצוֹת שֶׁרָקְדוּ אֶל מוֹתָם, בַּלְּבָבוֹת שֶׁזְּמַנָּם תַּם. יְלָדִים שֶׁהִתְיַתְּמוּ, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהָכִיל? אֲחִיזוֹת יָדַיִם שֶׁלְּנַצֵּחַ נִפְרְמוּ, הַאִם הֶעָבָר לְעוֹלְמֵי עַד יוֹבִיל?
yk13653146שגיא פלדמן
לְוָיוֹת בִּמְקוֹם חֲתֻנּוֹת, דְּמָעוֹת בִּמְקוֹם בְּרִיתוֹת, מַדִּים שֶׁהֶחְלִיפוּ חֲלִיפוֹת, לוֹחֲשׁוֹת הַשְּׁתִיקוֹת. אִמָּא וְאַבָּא, תָּלוּ לָכֵן בָּלוֹנִים עַל הַקִּיר, הם עֲדַיִן שָׁם, שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר, עוֹלָם שֶׁנָּדַם. לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, רֵיק מִשְׁמֵשׁ חֲשׁוּכָה, עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְווֹתֵינוּ, קְרוֹבָה הִיא הַבְּרָכָה.

ניצוץ קטן של געגוע | תמי כהן שפירא, ניר עם

"ניצוץ קטן של געגוע נראה כמו כוכב לכת מרחוק.
yk13653079תמי שפירא כהן
כשמתקרבים, זה בעצם פתית שלג קטן ועדין שנמס בידיים. כאילו מעולם לא היה שם וכל מה שנשאר לך ממנו זה רק התחושה שלו שם".
את השיר כתב בני, זיו פפה שפירא, כשהתגורר בקרוואן בקיבוץ ניר עם. הוא נרצח במסיבת הטבע ברעים. תושבי הקיבוץ ניצלו בזכות גבורת הרבש"צית ענבל ליברמן

בְּשׁוֹךְ הַקְּרָבוֹת | ד"ר עינת הולנדר

בְּשׁוֹךְ הַקְּרָבוֹת וַעֲרָפֶל הַמִּלְחָמָה נִוָּתֵר עִם הַפְּצִיעוֹת שֶׁרִסְּקוּ אֶת הַנְּשָׁמָה עִם הָאָבְדָן, הַזִּכְרוֹנוֹת עִם שִׁבְרוֹן הַלְּבָבוֹת עִם אֲבָנִים שֶׁיְּדַבְּרוּ אֶל מִי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּשׁוֹךְ הַקְּרָבוֹת כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אֶל הַמָּחָר בַּעֲרוּגוֹת מְפֻיָּחוֹת נִשְׁתֹּל אַמְנוֹן וְגַם תָּמָר קִירוֹת הַנֶּפֶשׁ יִבָּנוּ בְּנִיָּה נְחוּשָׁה וּבָעוֹלָם יִתְבּוֹנְנוּ עַל יִשְׂרָאֵל הַחֲדָשָׁה

אל תגדלי עכשיו | אברהם שרון, קיבוץ רשפים

אל תגדלי עכשיו, ילדתי זה לא זמן לגדול בו. הישארי קטנה עטופה. בבקשה, אנא. אל. אני מתחנן: DO NOT
yk13653140אברהם שרון
אנחנו צריכים עכשיו זמן קטן להרגיע לשתול פרח להזמין פרפר ויונה להשקות ולתחח את העולם ולעשותו מתאים ואפשרי. רך. אל תגדלי עכשיו. אנחנו צריכים זמן להשיב את הטוב לעולם ואת היופי. זה לא זמן לגדול עכשיו. מגיע לך עולם אחר. אנחנו צריכים עוד זמן קטן לברוא אותו עבורך. סליחה, ילדתי

עוד נשוב לזרוע ולקטוף | ירון בלחסן, רמות נפתלי

ושוב אימהות בוכות ומשפחות מתפרקות, ושוב התותחים רועמים וגבולות המדינה בוערים, ושוב תושבי הגדר עוזבים את בתיהם ולא יודעים לאיזו מציאות ישובו, ושוב חקלאי ישראל צופים במטעים, בשדות, בחממות, מלאי הפרי, ואין ידיים שיקטפו ויאספו את פירותיהם.
אך אל לנו להרכין ראש. כבר ביום הראשון כולנו הרמנו אותו, הבטנו מעלה בעיניים איתנות וחזקות. עטפנו את המשפחות השכולות ומשפחות הנעדרים, את החיילים, את התושבים המפונים ואת החקלאים. ידיים עובדות הושטו לסייע באהבה וקוטפות במרץ ככל שניתן, בקו העימות בצפון, מכל טוב אדמת הארץ הפורייה והמניבה.
yk13653076ירון בלחסן
מיום שבת השביעי לאוקטובר הנני כאילו לבוש מדים, כמו כל החקלאים, שלא עזבו את ביתם ואת אדמותיהם, קוטפים ומסייעים ככל שניתן ושומרים כל העת על הגבולות. על המדינה להבין כי שמירה על חקלאיה היא שמירה על גבולותיה ועל ביטחון המזון של אזרחיה, והחקלאות היא אבן יסוד משמעותית בעתידנו הלאומי.
אל מול עיני עומד תמיד אח שלי, רס"ן איתן בלחסן ז"ל, כשמו כן הוא, שנהרג ב־22 בפברואר 1999, במבצע צמצום טווח, בהתקלות מול מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון, עת פיקד על סיירת הצנחנים, והוא רק בן 30. איתן גדל על ערכי החקלאות, אהבת ההתיישבות והמולדת. יודע אני כי הוא רואה אותנו, מחבק ומצפה שיחד נמשיך לצעוד, לעשות ולפתח בכל הכוח.
על כולנו יחד כעת לתמוך, לעזור ולהתפלל. שישובו החטופים, שחיילנו, בהם בני יקירי, ישובו בשלום ממשימתם, שהעורף יישאר חזק. על המדינה לתמוך ולחזק את ענפי החקלאות והחקלאים, ואנחנו נמשיך לזרוע ולשתול ולקטוף את תוצרתנו בבטחה בארצנו האהובה והיקרה, למען קיומנו ועתידנו כאן.
ירון בלחסן הוא מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל
מעוניינים לכתוב לנו? שלחו ל-mesaprim23@gmail.com