חגיגות פורים השנה היו שונות למדי ביחס לשנים עברו, בעקבות המלחמה והאובדן הגדול. הילדים אמנם הגיעו היום (ו') בשלל תחפושות צבעוניות לבתי הספר, אבל השמחה לא הייתה שלמה – והאירועים השונים נערכו תוך ציון הקרבות והמחיר הגדול, כמו גם העובדה שבעזה עדיין מוחזקים 134 חטופים, כבר 168 ימים.
22 צפייה בגלריה
העדלאידע בנגב, רון עם תמונת אביה החטוף דולב, אריאל שמתעגע לקריית שמונה - והילדות המחופשות בשדרות
(מעמוד הפייסבוק של סיגל יהוד, תומר שונם הלוי)
חגיגות פורים ברחבי הארץ
(צילום: תומר שונם הלוי, אלכס קולומויסקי, דנה קופל, מאיר אבן חיים )
הדבר היה בולט במיוחד בעיר שדרות, אליה חזרו כבר רוב התושבים במסגרת המתווה שגיבשה הממשלה ואשר מעודד אותם לעשות זאת עם תגמול כספי. העיר, שהייתה נטושה במשך חודשים ארוכים אחרי שהמחבלים פלשו אליה ב-7 באוקטובר, התעוררה הבוקר לחג של תחפושות – אבל עם אבטחה של שוטרים וחיילים מסביב לילדים שהגיעו לבתי הספר.
העיר התמלאה בצבעים חגיגיים, מוזיקה ושמחה – וכל זאת כשרק כמה קילומטרים משם מתנהלת מלחמה ברצועת עזה, והדי פיצוצים נשמעים מעת לעת. בבית הספר היסודי "גיל-רבין" פתחו את הבוקר בקבלת פנים חגיגית לילדים: 80% מהתלמידים במוסד כבר חזרו, וגם רוב המורות שבו לעיר ולעבודה. ההורים ליוו את הילדים הנרגשים: "כמה חיכינו ליום הזה, כמה רצינו לחזור הביתה, כמה הילדים התרגשו. להגיע לכאן מחופשים זה ניצחון החיים", אמר נתנאל, אחד ההורים.
מנהלת בית הספר עידית דיין הוסיפה: "זה יום שמח עבור הילדים ואנחנו חוגגים אותו כמה שאפשר. אבל ברור שהשמחה לא שלמה בלי שהחטופים בבית. לצד השמחה אנחנו לא שוכחים לרגע את אלו ששילמו בחייהם כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות ולשמוח". אלון דוידי, ראש העיר שדרות, השמיע מסר דומה: "כיף לחגוג את פורים בשדרות עם התושבים שלנו, אך עם זאת אנחנו זוכרים שלא כל התושבים בעיר, ובמיוחד מישל ניסנבאום – תושב העיר שעדיין חטוף בעזה – ולכן השמחה לא מלאה. נקווה שכל החטופים יחזרו במהרה ושהמלחמה תסתיים בניצחון שלנו, ואז נוכל לשמוח וליהנות כמו שצריך".
המלחמה לא השפיעה רק על מצב הרוח – אלא גם על בחירת התחפושות של הילדים. הדבר ניכר במיוחד בקרב ילדי המפונים מהצפון, שעשרות אלפים מהם נעקרו מהגליל וחוגגים השנה את פורים רחוק מהבית. כך למשל אריאל בוחבוט (9), שפונה לדגניה ב', התחפש למכונת כביסה – מכשיר שבשביל לזכות להשתמש בו, המפונים נדרשים להיכנס לרשימת המתנה עם עוד עשרות משפחות. משה חסון (11) שנמצא בטבריה, לבש חולצה שעליה נכתב בצד אחד "עוד נשוב לשם" – כפי שהבטיחה אמא – ובצד השני: "ה-❤️שלי בק-8". אריאל סויסה (10), שהתפנה לאליפלט, בחר גם הוא בתחפושת עם אמירה: "אני לא צב! אבל הבית שלי על הגב כבר חצי שנה".
"לא נפסיק לרקוד"
את פורים חגגו גם במדרשת בן גוריון בנגב, שם אלפים השתתפו בחגיגות העדלאידע. מדובר באירוע שתוכנן על ידי תלמידי התיכון לחינוך סביבתי במקום, ולאחר לבטים ובחירות דמוקרטיות שערכו – הוחלט לקיים את החגיגה חרף המלחמה. כל שכבה, מכיתה ט' ועד יב', בחרה נושא שקשור ל-7 לאוקטובר ובנתה מיצג שהוצג בעדלאידע.
תלמידי כיתה י"ב בחרו בנושא "חלומות של גיבורים", והקימו מיצגים לזכרם של הנרצחים: לנבו ארד (25) מקיבוץ סעד שנרצח בנו טירה, בעקבות ציור שצייר ומשפט שכתב; לאביב אצילי מניר עוז שנחטף ונרצח בשבי החמאס בנו גלגל, ובו דמויות שמוקמו באזורים שונים בעולם שבהם ביקש לטייל; לתמיר אדר מניר עוז, שנחטף ונרצח אף הוא, בנו מבנה ובו עץ ולידו דמות של אדם ושני ילדים קטנים – כשסביבו חיות משק ושדה כלניות. "הוא אהב את הנגב והפשטות. להיות בטבע עם הילדים שלו היה כל מה שצריך", הסבירו התלמידים.
שכבה י"א בנתה מיצג בשיתוף ילדי העוטף. גליל אלנתן בת ה-17 הסבירה כי הוא מייצג את העוטף: "מצד אחד זה יכול להיות עץ שמת ונשרף, ומצד שני יכול להיות בהתחדשות. בנינו את זה בעזרת ילדי מפונים. יש חקלאי שמייצג את החקלאות בעוטף וכלניות ומוביילים שמייצגים שמחה, ונדנדה ריקה שמחכה למישהו שחסר ומחכה להתנדנד. וכמובן הסרט הצהוב". אלנתן סבורה שההחלטה לקיים את העדלאידע היא נכונה: "במלחמה יש רוע ואובדן, ומצד שני גם אחדות".
תלמידי שכבה ט' במדרשת בן גוריון בחרו בנושא "לא נפסיק", ובין היתר בנו מיצג של דמויות היפה והחיה שרוקדות זו עם זו. יובל ארטרכט בת ה-14 הסבירה: "בחרנו בנושא 'לא נפסיק' אחרי הרבה מחשבה. היו לנו הרבה רעיונות ואמרנו שנעשה משהו מופשט שאפשר לפרש אותו. יש לנו בית שבנינו כדי להראות תקווה שיחזרו הביתה, וסביב הבית יש פרחים שמייצגים צמיחה ואור". ליהי ניר ותמר אוחיון, האחראיות על המיצג, הוסיפו: "רצינו לעשות מבנה לזכרם. הכנו רקדנית שמסמלת שלעולם לא נפסיק לרקוד ולשמוח למרות מה שקרה לנו. אנחנו רוקדות לזכרם של כל אלה שנרצחו".
בשכבה י' החליטו לעסוק ב"אהבה", ובנו מיצג בדמותו של בן גוריון. אלה ולמן ותמר אורגד, שהיו אחראיות על המיצג הזה, הסבירו: "מי כמו בן גוריון יכול לסמל את אהבת הארץ, ואת המקום הזה שבו אנחנו חיים ואת הנגב. חשבנו שזה סמל שהרבה אנשים יתחברו אליו. ויש משהו עם הרצון ליישב את הנגב והארץ. אני חושבת שלקיים את האירוע זה חשוב מאוד ונותן לאנשים קצת תקווה. זו גם הזדמנות קצת לברוח".
המסר של אחות הגיבור שנפל ב-7.10: "תהיו חזקים"
בבית הספר אפרתה שבירושלים חגגו עם הפנינג ססגוני שבו השתתפו מאות תלמידים. רובם התחפשו בצל המלחמה לאנשי כוחות הביטחון, ובין התלמידים בלטה עלמה שפירא – אחותו של ענר שפירא ז"ל, שנרצח לאחר שהדף בגבורה יוצאת דופן שמונה רימונים שהמחבלים זרקו למיגונים שאליה ברחו המבלים במסיבה ברעים. בצל הכאב הגדול עלמה הצעירה קראה לעם ישראל להמשיך ולחגוג: "אני חושבת שזה כיף דווקא לחגוג וליהנות ולשמוח, וזה נורא חשוב. אני רוצה להעביר מסר לעם ישראל – תהיו חזקים".
תלמידה נוספת בבית הספר, בר שטיים, הדגישה: "אנחנו לא שוכחים לרגע שיש לנו אחים שסובלים וקשה להם, אנחנו לא שוכחים שהמון יהודים נרצחו ב-7 באוקטובר ואנחנו זוכרים". רינת וחגית, תושבות קריית שמונה שפונו לירושלים ומלמדות בבית הספר אפרתה, הודו כי המצב אינו פשוט עבורן: "זה לא התלמידים שלנו, זה לא הבית ספר ולא המשפחה שלנו – אבל עדיין קיבלו אותנו בחום צוות מדהים, הנהלה ותלמידים מקסימים ויש לנו גם את התלמידים שלנו שנמצאים כאן, וזה נותן להם תחושה טובה שאנחנו כאן. ברוך ה', אם כבר להיות מפונים – אז בירושלים. יש פה אנשים מדהימים, אנשים טובים, זה באמת מצב הזוי, אבל ברוך ה' נסתכל על הצד הטוב שזכינו להיות פה".
"הארוס שלי חטוף בעזה": המחאה של זיו עבוד בכיכר החטופים
(צילום: מטה משפחות החטופים )
גם בכיכר החטופים בתל אביב ציינו הבוקר את החג – עם מחאה בדרישה להחזיר את בני הערובה. זיו עבוד, ארוסתו של החטוף אליה כהן, הגיעה לשם לבושה בשמלת כלה צהובה – הצבע שמזוהה עם המאבק לשחרור החטופים – כסמל לכך שאינה יכולה לעמוד תחת החופה עם בחיר לבה בשמלה לבנה. היא הניפה במקום שלט שעליו נכתב: "הארוס שלי חטוף בעזה". במטה המשפחות קראו לציבור גלות עמם סולידריות במהלך חגיגות הפורים: "168 ימים בהם החטופים מוחזקים בשבי החמאס. 168 ימים שהם לא חשופים לאור שמש, סובלים מרעב ומהתעללויות בלתי פוסקות. משפחות החטופים ממשיכות לעשות הכול כדי להביא לשחרור יקיריהם".
להתחפש כשאבא בעזה: "הלב שלה קרוע"
חלק מבני המשפחות ציינו את החג עם הילדים הקטנים, חרף החשש והדאגה הבלתי נלאים. אחת מהם היא משפחת יהוד: רון בת ה-4, בתו של דולב יהוד שנחטף מניר עוז, התחפשה היום לנסיכה, אבל ביקשה להצטלם עם תמונתו של אביה. דולב בן ה-35 נשוי לסיגל ואב לארבעה ילדים שממתינים לו בבית – הקטנה שבהם נולדה כשכבר היה בשבי.
22 צפייה בגלריה
רון, בתו של דולב יהוד שחטוף בעזה - מחופשת לנסיכה, עם תמונתו
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של סיגל יהוד)
אשתו סיגל כתבה היום מכתב לדולב, שבו תיארה את הגעגוע העצום ואת הקושי בציון החג שבמוקד שלו השמחה: "פורים זה החג שלנו! זה החג שלך! בדרך כלל הוא סמוך ליום הולדתך. חג מלא שמחה, צבעים, מקוריות, יצירתיות וייחודיות. פורים זה החג שלך! גם אתה מלא בשמחה, צבעוני, מקורי, יצירתי וללא ספק ייחודי!".
"תמיד ידענו למצוא את התחפושת הכי מקורית, הכי יצירתית ולהפוך אותה לייחודית לנו! חשבת על כל פרט ופרט. תכננת, בנית, עשית הכול כדי שהיא תהיה מושלמת. כזה אתה, מושלם! השנה לא אארגן מסיבת פורים למבוגרים שבנינו, כמו בכל שנה שעשיתי מאז שהגעתי לניר עוז. אין חגיגה בלעדיך! אין חגיגה בלי כולם!", הוסיפה סיגל.
"רון התחפשה לנסיכה וביקשה תמונה איתך, קרעה את ליבי. כמה הלב שלה קרוע וכואב. כמה עוד כאב אנחנו יכולים לחוש ולספוג בעולם? עם כמה רוע ואכזריות ילדים צריכים להתמודד? עוד כמה שאלות ללא תשובה הם צריכים לשאול? מתי יחדלו לשחק בנפש הפצועה שלנו? מתי יחדלו לשחק בנפש הפצוע שלך? מתי ערך החיים יהיה ערך עליון? ערך שאתה ועוד רבים כמוך ייזכו לממש? מי אתם שיושבים שם בכסאות המרופדים? מי אתם שחושבים שיש לכם את הזכות להחליט מי ימות ומי יצליח לשרוד? מי אתם שלא מאפשרים את ערך החיים? די! עייפתי! עייפנו! התעללתם בנו מספיק! תחזירו אותם, את כולם עכשיו. 168 יום שאני מחכה לשמוע אותך, לשמוע ממך. מחכה לחיבוק ונשיקה. חצויה, רוצה להיות שלמה! אוהבת הכי בעולם מחכה לך".
