הוא שרד את השואה לאחר שהתחזה למדען, הפך למיליונר בארצות הברית תוך שהוא נחשב ל"אבא של הרובוטריקים", שינה את הדרך שבה משחקים פוקר ונכנס להיכל התהילה של המשחק - וכל אותן שנים תרם סכומים נכבדים לישראל. השבוע, בגיל 98, הלך לעולמו הנרי אורנשטיין בניו ג'רזי, ארצות הברית.
אורנשטיין נולד בעיירה הרוביישוב שבפולין. במלחמת העולם השנייה הוא ומשפחתו ברחו לעיירה סמוכה והתחבאו במקומות מסתור סודיים בין קירות כפולים, עד שהסגירו עצמם עקב המחסור במזון ומים. הוריו נרצחו בשואה, ואילו הוא ואחיו הועברו למחנה ריכוז בגרמניה.
התחבולה שלו, והתרמית של המדענים הגרמנים
יום אחד בתחילת ינואר 1941, סיפר ל"ניוזוויק" לפני חמש שנים, הוא שמע קריאות במחנה. "כל היהודים המדענים, המהנדסים, הממציאים, הכימאים והמתמטיקאים – חייבים להירשם באופן מיידי". אורנשטיין החליט להמר על חייו, ניגש לגרמנים ואמר כי הוא ואחיו הם מדענים. שניים מהם באמת היו, אבל אורנשטיין ואחותו הנקה אפילו לא למדו באוניברסיטה.
הוא לא ידע כשניגש להירשם כי אותה קבוצה של אסירים יהודים נדרשה לבנות נשק-על שיציל את הרייך השלישי. הוא גם לא ידע שהיה מדובר בתרמית מוחלטת של מדענים גרמנים שיצרו פיקציה של מחקר חשאי, על מנת שהם עצמם לא יישלחו לחזית הרוסית. אבל בכל מקרה האינסטינקט שלו הציל אותו מציפורני הנאצים.
בספרו "לחיות ולספר" שיצא לאור ב-1999, תואר אותו מקרה. "המדענים הגרמנים העבירו את אותם 'מדענים' יהודים, שחלקם ידעו רק מעט הנדסה ואלגברה, ממחנה למחנה, ובכך הם ניצלו מהשמדה", נכתב אז. הוא שרד את השואה, אבל פרט להוריו, גם האחות הנקה ואחד האחים נספו בימי השבי האחרונים שלהם במחנות ריכוז נפרדים.
הגיע לארה"ב במשחתת שהובילה פליטים
ב-1947 הוא הגיע לארצות הברית באמצעות משחתת שהובילה פליטים, ואז התחיל הפרק השני בחייו. הוא הצטרף לדודו שגר במנהטן והפך ליצרן צעצועים גדול. המנכ"ל לשעבר של יצרנית הצעצועים האמריקנית הסברו אמר כי אורנשטיין היה "הזרז לייצור" ה"טרנספורמרס," הידועים בישראל כ"רובוטריקים", הצעצועים שמשנים את צורתם ונחשבים לאחד מצעצועי הילדים הנמכרים בהיסטוריה.
באתר העמותה שייסד, "פרויקט אורנשטיין", נכתב כי "הנרי הבחין בצעצועים מיוחדים שיוצרו ביפן, המשנים את צורתם מכלי רכב לרובוטים. בשנת 1983 טס ליפן, כדי לרכוש את הזכויות להפצת הרובוטריקים בארצות הברית, פנה להסברו ושכנע אותה ליצר את הרובוטריקים".
פרט לרובוטריקים, אורנשטיין היה האחראי להמצאות רבות אחרות ובהן הבובה "רולי סופרייז", שמגדלת או מקצרת שיער ראשה בשניות. "תוך פחות משנה נמכרו יותר ממיליון וחצי בובות כאלו", אמר בגאווה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1989, אז כונה "האבא של הרובוטריקים".
אלוף פוקר, גם אחרי גיל 80
ההמצאה הידועה ביותר שלו, פרט לרובוטריקים, היא כלל לא של צעצוע - אלא של משחק הקלפים שבו התמחה. אורנשטיין המציא את "ההול-קארד קאם", המצלמה שבעזרתה הצופה בבית יכול לדעת באילו קלפים מחזיק כל שחקן.
המצלמה הזו, שאותה המציא אורנשטיין ב-1995, שינתה למעשה את כל תחום שידורי הפוקר, וסייעה לענף לצבור פופולריות עצומה. כשחקן פוקר הוא סיים שמיני באליפות השנתית ב-1995, שנה לאחר מכן זכה בתחרות אחרת ואפילו אחרי שעבר את גיל 80 המשיך להצטיין. בסך הכול הוא צבר 230 אלף דולר בתחרויות הפוקר וב-2008 נבחר להיכל התהילה של הפוקר.
בעשרות השנים האחרונות דאג לתרום כספים לישראל, לניצולי שואה ולחסידי אומות העולם. בין היתר תרם לשיפוץ המחלקה לשיקום שידרה בבית החולים השיקומי לוינשטיין ברעננה והקים בקריית אונו את "בית אורנשטיין", בית דיור מוגן לניצולי שואה.
"הנרי היה חכם, נדיב וצנוע"
ב-2017 נוסדה בארץ עמותת פרויקט אורנשטיין. באתר העמותה נכתב כי הוקמה "במטרה לדאוג לארוחות חמות ומוצרי מזון, ביטחון ותמיכה לקשישים, ניצולי שואה, משפחות נזקקות, ילדים ונוער בסיכון. הנרי ורעייתו סוזי תורמים זה עשרות שנים מכספם וממרצם במטרה לסייע בדרכים רבות לנזקקים בארה"ב ובישראל".
עו"ד יונית רביב זילברשטיין, מנכ"לית פרויקט אורנשטיין ובתו של חבר ילדותו אברהם זילברשטיין, סיפרה עליו ל-ynet: "הנרי היה גאון, איש חכם בצורה יוצאת דופן שבאמת בנה את הונו מכלום. הוא היה ניצול שואה שהטריד אותו מאוד שיש בארץ אנשים נזקקים ושאין להם אוכל, ולשם כך הוא פנה לההורים שלי ואליי בזמנו כדי שנפעל למען אוכלוסיות מוחלשות. הוא בעצמו הקים בית תמחוי ומעון למגורים בניו יורק ובארץ והיה תורם גדול״.
״הוא נולד בעיר שאבי בא ממנה והקשר שלנו היה קשר יותר ממשפחתי", הוסיפה. "דיברתי איתו ביום הולדת שלו לפני כחודש והתכתבתי איתו כל הזמן. היינו בקשר מאוד חם. הוא אמר שהוא מאוד גאה במה שאנחנו עושים. עד יומו האחרון הוא גר בביתו והתנהל בביתו וגם כשהוא היה לא במיטבו, הוא תמיד נשאר צלול מאוד. הוא היה אלוף פוקר וכמעט עד יומו האחרון שיחק פוקר".
לדבריה, ״הוא היה נדיב וצנוע, הוא לא שינה את אורח חייו מאז שאני מכירה אותו. גר באותו בית ודברים חומריים לא עניינו אותו״. היא אמרה כי "זו אבידה לישראל ולנו לקרובים אליו, אבל זו דרכו של עולם. זה עוד חלק מהפאזל של החיים שלי שנעלם. הוא היה סוג של גב שהיה לי תמיד. הייתי מתקשרת אליו ותמיד הייתי מקבלת תשובה. איש שהשאיר חותם".
