מלחמת רוסיה-אוקראינה היא תוצר של מערך שיקולים גיאו-פוליטי מורכב שבו מעורבים שחקנים רבים ואינטרסים סבוכים. זו מלחמה שבה מנהיג המדינה המותקפת מוציא מסרים לעולם בטוויטר והופך לגיבור רשת עולמי; מלחמה רוויית דיסאינפורמציה הזורמת מהרשתות החברתיות הישר אל תוך מהדורות החדשות; מלחמה שקיבלה את התואר המפוקפק "מלחמת הטיקטוק הראשונה". טוויטר, פייסבוק, טיקטוק - האינטרנט הפך לזירה המשמעותית שבה מתעצבת דעת הקהל וגם למרחב לחימה מסוג חדש. מזה שנים משתמשים הרוסים באינטרנט כדי להפיץ דיסאינפורמציה, אולם מדובר רק בטקטיקה. האסטרטגיה ארוכת הטווח היא הרחבת הקיטוב בחברה המערבית.
לאורך העשור האחרון נחשף טיפין טיפין שרוסיה מפעילה מערך של טרולים ברשתות החברתיות. מדובר בחשבונות פיקטיביים המופעלים על ידי אנשים אמיתיים באופן ידני או חצי-אוטומטי (יחד עם בוטים, המופעלים באופן אוטומטי) ודרכם הקרמלין מטפטף מסרים לעולם. פוסטים ברשתות שמקורם במוסקבה ובערים אחרות, או בשמם הרשמי "פעולות מידע" (information operations), החלו כבר ב-2015. השימוש כוון הן לתוך רוסיה והן מערבה, וההערכה הייתה שהקרמלין משתמש בחשבונות הפיקטיביים כדי להדהד מסרים שתומכים במדיניותו של ולדימיר פוטין. למשל, אהדה למדיניות הפנים שלו או תמיכה בימין הפופוליסטי בארה"ב ובאירופה. אלא שעם הזמן התגלתה מעורבות רוסית בהדהוד מסרים סותרים.
חוקרים מתחום מדעי החברה החישוביים גילו שחשבונות המזוהים עם מפעל הטרולים הרוסי פעילים בקצוות השונים של השיח: הם הדהדו מסרים שמתנגדים לתנועת BLM, אבל גם תמכו בהם במלוא המרץ; הם עטו זהויות של תומכי דונלד טראמפ, פרסמו תגובות ושיתפו כתבות בעדו – אך גם בעד הילרי קלינטון וברני סנדרס; הם השתתפו במלחמת החיסונים (עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה) והפיצו דיסאינפורמציה המצדדת בהססנות חיסונים, ומנגד תחזקו חשבונות של תומכי חיסונים נלהבים.
אפשר לתהות על האפקטיביות של מאמצי הקיטוב הללו. האם באמת חבורה של רוסים עם לפטופים מסוגלת להרוס חברה מבפנים? כנראה שלא, אבל היא יכולה לזרז תהליכים טבעיים
בכך התבהרה המטרה האמיתית של הטרולים: הם פעלו להרחבת הקיטוב בחברה. במחקר שפרסמנו בשבוע שעבר מצאנו עמיתיי ואני שטרולים משתמשים ברטוריקה מקוטבת במיוחד שהתחדדה עם השנים ומייצרת יותר פילוג בפועל. למה שרוסיה תתחזק מערך שלם של טרולים כדי לזרוע הרס חברתי מעבר לים? אני מאמין שעם הפלישה לאוקראינה קיבלנו את התשובה: ארה"ב מקוטבת היא ארה"ב פגיעה יותר, חלשה יותר ויותר מתמיד ניתנת לאתגור.
קיטוב אינו רק סוגייה אידיאולוגית, אלא גם עניין רגשי. בעוד שבשנים האחרונות אין שינוי משמעותי בעמדות האידיאולוגיות של אנשים (כלומר, "ימנים" ו"שמאלנים" לא שינו את עמדתם הפוליטית יותר מדי), כן חל שינוי משמעותי בעוצמת הרגש השלילי שהם חווים כלפי היריב הפוליטי. ימנים ושמאלנים שונאים זה את זה יותר מתמיד. בשנות ה-60, רק 5-4% מהשמרנים האמריקנים סלדו מהרעיון שילדם יינשא לבת זוג ליברלית, אולם בעשור השני של המאה ה-21 המספר הזה קפץ ל-50% בקרב שמרנים, ול-30% בקרב ליברלים במקרה ההופכי.
בזמן שהחברה האמריקנית (והבריטית, והישראלית) הייתה עסוקה בלשנוא את היריב הפוליטי, היא חיזקה את היריב הגיאו-פוליטי. לאחרונה פורסם סקר שלפיו רפובליקנים מחזיקים בדעה חיובית יותר על פוטין מאשר על ג'ו ביידן, סקר שמדגים יותר מכל את מי האמריקני הממוצע תופס כיריבו האמיתי. ארה"ב, בריטניה ובעלות ברית נוספות של אוקראינה השקיעו משאבים גדולים ביריבות הפוליטית המקומית, וכשהאנרגיה מופנית לאויבים מבית, פוחתים המשאבים להתמודדות עם אויבים מבחוץ.
2015: רשת AP חושפת "מפעל טרולים" בסנט פטרסבורג
אפשר לתהות על האפקטיביות של מאמצי הקיטוב הללו. האם באמת חבורה של רוסים עם לפטופים מסוגלת להרוס חברה מבפנים? כנראה שלא, אבל היא יכולה לזרז תהליכים טבעיים. מחקרים מראים שכניסה של גורם מקטב לרשת חברתית גורם לה להתארגן מחדש לשני ריכוזים מנוגדים, כך שגם השפעה מינורית, עם הזמן יכולה להיות אפקטיבית.
עוד נמצא שפוסטים של טרולים רוסים מוצגים בתקשורת המיינסטרים (יחד עם פוסטים אותנטיים של משתמשים אמריקנים) כ"קולו של העם", וכך כוחם המוגבל יחסית מועצם עוד יותר. תכניסו למשוואה לפחות חמש שנים של פעולות מידע, מתוכן ארבע בכהונת טראמפ, ותקבלו כאוס חברתי.
ד"ר אלמוג שמחוןאם לשפוט לפי דעת הקהל ופרשני החדשות, המערב נתפס ברפיסותו מול התוקפנות הרוסית. איתנות של חברה נקבעת לפי החוזק של הזהות המשותפת, האמון והמטרות המשותפת של הפרטים בחברה. קיטוב, אם כן, מחליש את החברה כיוון שהוא פורם את הזהות המשותפת, זורע חוסר אמון בין קבוצות ומקשה על יצירת מטרות משותפות.
המלחמה באוקראינה פרצה בסוף פברואר (2022 או 2014, תלוי איך סופרים), אך מבלי לשים לב, הקיטוב הפוליטי שטופח בקפידה על ידי רוסיה, הוא ניצחונה הראשון במערכה.
ד"ר אלמוג שמחון הוא פסיכולוג חברתי, עמית מחקר בכיר באוניברסיטת בריסטול (אנגליה) ומשתייך לקבוצת המחקר שלה בנושאי טכנולוגיה, דמוקרטיה וקוגניציה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
