סמל ערן אלוני, בן 19 מאופקים, נהרג השבוע בקרב בשג'אעיה בעזה. אחרי נפילתו התגלה מכתב שכתב אלוני לפני שנתיים. "נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה", הצהיר באותו מכתב.
"אני ערן אלוני, בן 17, ואני יודע על עצמי דבר אחד - נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה. בארץ הזאת. משהו שיגרום לשינוי, אבל שינוי ממקום שקט", כתב אלוני, ששירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני. "עשיתי שינוי, ומילד בלי תחומי עניין בכלל הבנתי פחות או יותר את המסלול שלי בחיים, והוא הצבא. חשוב לי להיות לוחם (בגדס"ר גולני) להפוך לקצין וממש לעלות בשרשרת הפיקוד. אני חושב שיש לי את הכלים אבל אני עדיין צריך הכוונה כדי להיות מפקד טוב, ובזה הייתי רוצה שאדם משמעותי יעזור לי. בעיקרון אני אדם מאוד קליל ופתוח לאחרים ולדעות שונות".
הלווייתו של סמל ערן אלוני
את המכתב גילו מדריכיו של אלוני בפרויקט "להעז" - מיזם של בוגרי סיירת מטכ"ל שמטרתו לעודד בני נוער בפריפריה להתגייס לשירות משמעותי. איש החינוך אלירן אוחיון, שהכיר את אלוני, כתב בפייסבוק: "אחת לחודש הייתי נפגש איתם ב'להעז' אופקים, והתאהבתי בבני הנוער האלה בכל פעם מחדש. עם ערן אלוני זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, משהו בעיניים. הרגשתי שהילד הזה, עם התלתלים הזהובים והעגיל באף, לקח את השיחות שלנו ברצינות שאי אפשר לפספס".
"הוא תמיד נשאר לשוחח גם קצת אחרי, מפעם לפעם שואל שאלות וגם מבקש עצות. רק נער עם מטרה מספיק ברורה נוהג ככה. שוחחנו לאחר מכן, אני והוא, ואמרתי לו שכבר אין הרבה צעירים שממש רואים את עצמם בשירות צבאי לאורך כל החיים הבוגרים שלהם. בכלל לא תיארתי לעצמי שהוא יישאר חייל צעיר לנצח, שעוד לפני שיספיק להפוך לקצין אעמוד מול חלקת הקבר שלו כשהיא עמוסת דמעות ופרחים", כתב אוחיון על אלוני.
עדי, אחת המדריכות בפרויקט, גילתה את המכתב וסיפרה לאלירן עליו. "אמרתי לה שאנחנו חייבים למצוא את המכתב שלו. את הדברים של ערן זכרתי במיוחד. עדי מצאה אותו", כתב אוחיון.
אביו של ערן שיתף את הפוסט וכתב: "ערן שלי, ילד עם אהבה גדולה למדינה, מסע החיים הקצר כל-כך שלך לא אפשר לך לממש את המטרות שהצבת לעצמך". לאוחיון כתב האב השכול: "אלירן היקר, תודה לך על שהיית חלק בחייו של הבן האהוב שלי. לא יכל להיות לו מנטור טוב ממך".
המדריכה עדי סיפרה: "ליוותי את ערן מטעם 'להעז'. ערן היה חניך יוצא דופן. הוא בלט במנהיגות שלו ובחוש ההומור. הוא היה חריף והוא הגיע תדיר. ערן היה לב ליבה של הקבוצה. ואני יודעת כמה השירות הקרבי היה משמעותי עבורו וכמה אהב את הארץ. אני בטוחה שזה קשור גם לחינוך מהבית. אנחנו כואבים מאוד ועצובים, אני וכל הצוות. כולנו היינו מאוד קשורים אליו".
