הכוכב הגדול של השנה החולפת, התשפ"א, הוא ללא ספק החיסון נגד קורונה. ישראלים רבים כבר התחסנו בשתי מנות, ועוד הרבה עומדים בתור לקבלת המנה השלישית. מי שמקבלים אותם הם הצוותים הרפואיים, בהם גם חוסין דיאב – אלוף המחסנים: "הישראלים מצפים שהחיסון יפתור להם את כל הבעיות".
(כתבתה של שני זהר שדמה צילום: אורי דוידוביץ')
כשנכנסים למתחם החיסונים של כללית במרכז הרפואי לין בחיפה ניתן לשמוע קול ברור צועק מאחת העמדות שוב ושוב "אני פנוי", "הבא בתור" או "תביאו לי מתחסנים". זהו חוסין דיאב, אח מוסמך שכבר זכה לתואר "אלוף המחסנים".
דיאב עובד במתחם מאז דצמבר 2020 והספיק כבר לחסן יותר מ-11,511 ישראלים עד כה. "אני מגיע ל-30-35 חיסונים בשעה, מחסן בממוצע 150 איש ביום. פעם הייתה פה קבוצה של תלמידי ישיבה שרצו להתחסן בבת אחת – חיסנתי 21 מהם בתוך 14 דקות. זה אחד השיאים שלי".
כששואלים אותו איך הוא מספיק לחסן כל כך הרבה התשובה שלו מהירה. "ידוע שחוסין לא אוכל בעבודה. כולם יודעים את זה, אני תמיד אומר שהאוכל של אשתי מחכה לי בבית. אני אוכל ארוחה אחת ב-24 שעות".
דיאב לא מרגיש הכי בנוח כשמדברים איתו על המהירות שבה הוא מחסן או על כך שהוא "אלוף המחסנים". "אני לא רוצה להגיד את זה על עצמי, אבל כולם אומרים לי 'אתה הכי זריז' כי הם רואים אותי עובר במקרר הכי הרבה פעמים, לוקח בקבוק, בא ומוהל, לוקח בא ומוהל".
"אין בינינו תחרות בכלל", הוא צוחק. "כולם באים לעשות את העבודה מהלב ורוצים לתרום למאמץ במלחמה במגפה, לא נראה לי שיש מישהו שמסתכל זה מחסן יותר וזה מחסן פחות. אבל מתברר בסוף שכן, אני חיסנתי יותר".
העובדה שחיסן כל כך הרבה ישראלים סיפקה לו מפגשים עם אנשים מכל החברה הישראלית. "חיסנתי מכל השכבות, כל העדות, ומכל הגילים. חיסנתי חבר כנסת, חיסנתי מאמן כדורגל לאומי לשעבר, מבוגר בן 101 והרבה אנשים בני יותר מ-90, בשבילם חיסון זאת תקווה".
"יש מישהי שמהרגע שנכנסה היא שאלה אותי מתי היא תוכל לראות את הנכדים. אמרתי לה 'בואי קודם נתחסן, אחר כך אני מבטיח'", סיפר. "אחרי שהתחסנה היא חיבקה אותי, הייתה אחת שאפילו נישקה לי את היד. זה היה מאוד מרגש, הכל בשביל הנכדים".
בכלל, הרבה מהאנשים שעברו בעמדה של דיאב זוכרים לו טובה. "הרוב אמרו לי 'אצלך יותר קל', את הפעמים ששמעתי 'אצלך יותר כואב' אפשר לספור בידיים. הרבה אנשים ביקשו במיוחד להתחסן אצל חוסין, אפילו התעכבו 3-4 תורים עד שהגיעו אליי. יש מישהי שדחתה את החיסון שלה כי הייתי בחופש".
"קיבלתי גם הרבה מתנות ממתחסנים שבאו", תיאר דיאב. "היו כאלה שהתחסנו, הלכו לקפיטריה וחזרו עם שוקולדים, היו כאלה שבאו לחיסון שני והביאו כבר שוקולדים מהבית. יש אחות שחיסנתי את כל המשפחה שלה והביאה לי בושם. יש רופאה צרפתיה שהביאה לי בפעם השנייה עוגה צרפתית. זה מאוד שימח אותי שהיא חשבה על זה מהבית, במיוחד בשביל חוסין. כמובן שלקחתי את זה לאשתי".
חלק מהמתחסנים מגיעים אל העמדה בחרדה, אבל חוסין יודע איך להרגיע אותם. "מישהי באה עם בעלה, ההורים שלה, כל הפמליה כדי לתמוך בה. אחד תפס את היד, השני על הכתפיים. אני כבר התרגלתי, אני גם יודע מהניסיון שלי שיש הרבה כאלה שצריך להרגיע אותם, להגיד שזה לטובתם. 'לאט, לאט, תירגעי, תרפי את השריר, בסוף תראי שתצחקי על עצמך'. בסוף הם צוחקים 'מה, זה הכל? בשביל זה הבאתי את כל המשפחה?'".
העבודה בעמדה לא פשוטה. שמונה שעות ביום של חיסונים, עם יותר ממאה מחוסנים ביום. אבל דיאב מתמודד לפעמים גם עם אתגרים רגשיים. "זה לא קשה רק פיזית, לעשות את התנועה הזאת 150 פעם ביום, אלא גם רגשית ונפשית. צריך להתמודד עם האנשים, עם הסיפורים שלהם, הפחדים שלהם, עם תשומת הלב שהם רוצים".
"הרבה אנשים שחיסנתי באו להתחסן אחרי הלוויה של קרוב משפחה שנפטר מקורונה. הם באו ישר אליי להתחסן, רצו לעשות את זה כאן ועכשיו", סיפר. "ואני צריך להתמודד עם זה, להתמודד עם כל הציפיות שלהם מהחיסון. אנשים מצפים שהחיסון יפתור להם את כל הבעיות".
"בסופו של יום אני מרגיש הרבה סיפוק, למרות שאני לפעמים מותש. יש לי סיפוק כשאני מסתכל על זה שחיסנתי הרבה אנשים ועזרתי להרבה אנשים", הוא סיכם.
לקראת השנה החדשה, דיאב מקווה שלא יהיה צורך עוד בחיסונים, אבל כל עוד צריך אותו הוא יתייצב במתחם ויחסן. "כמו כולם, אנחנו רוצים להיפטר מהמגפה, לחזור לחיים רגילים ולהרגיש חופשיים. אחד הדברים זה לסיים גם עם החיסונים, אבל כל עוד צריכים אותי אני אשאר פה. אני מקווה שבשנה הבאה נגיד שנה טובה בלי הקורונה".
