לאחרונה אני מתבונן בהשתאות נפעמת בהפגנות האחרונות של רבבות המוחים על ההפיכה המשפטית העומדת ליפול כרעם ביום בהיר על החברה בארץ. הפגנות מחאה חשובות המעבירות מסר חשוב ששלטון הרוב אינו אמור לרמוס את זכויות המיעוט גם אם הוא נבחר באופן דמוקרטי. במקרה הזה הרוב הם האזרחים בצד הימני של המפה והמיעוט במרכז-שמאל.
אכן מדובר ברבבות של ישראלים אלא שלכולם ברור שהמיעוט הערבי אינו נוטל חלק אקטיבי במחאה למרות שהוא מסכים עם המפגינים. כולם תוהים מדוע הערבים אינם נוהרים בהמוניהם למחאות למרות שמדובר בהגנה על הדמוקרטיה בכלל ועל המיעוט בפרט? התשובה היא פשוטה וקשורה לתחושת הערבים שישנה דמוקרטיה במשרה מלאה לישראלים היהודים וישנה דמוקרטיה במשרה חלקית לאזרחים הערבים.
דמוקרטיה חלקית הקשורה לתחושת האכזבה המתמשכת מהמרכז-שמאל הישראלי וגם מחלק מהימין הדמוקרטי שלא ראה לנכון לעמוד לצידם של האזרחים הערבים באותה מידה של מחאת הרבבות במהלך כל החוקים הגזעניים שהומטרו כנגד החברה הערבית בארץ. חוקים קשים החל מחוק הלאום שפגע נואשות בתחושת השייכות של האזרחים הערבים לחברה הישראלית ומונע מהם לרכוש דירה בישובים יהודים עפ"י בחירתם (לצערי נוכחתי אישית לדעת שזה קורה אפילו בעיר מולדתי - יפו) וכלה במידור השפה הערבית כשפה רשמית למרות שהיא מהווה שפת אם ל-20% מהאוכלוסייה בארץ.
כפרופסור הממונה על שלוב הערבים באוניברסיטת ת"א בשנים האחרונות וכאזרח ערבי הפועל רבות לחיים משותפים בין יהודים וערבים הזכה לאחרונה באות ראש העיר ת"א-יפו למעורבות חברתית, הרגשתי שחוקים גזעניים אלו שזכו לרוב דמוקרטי בכנסת, שמטו את הקרקע החוקתית עליה התבססתי במהלך תהליך השכנוע שקיים כאן שוויון זכויות ללא הבדל דת גזע ומין. נכון שהיו כאן תמיד תחושות של גזענות סמויה אלא שתמיד ידענו שיש לנו הגנה חוקית בעניין.
והנה, כאשר מתברר שיהיו חוקים שיפגעו בתחושת השוויון בין ימין ושמאל במערכת השיפוט האדמה בוערת ובצדק. אלא שהמיעוט הערבי לא ראה את רבבות האזרחים הישראלים עומדים יחד עמו בהפגנות כנגד האלימות הרצחנית והדרישה לאכיפה אקטיבית של רשויות החוק כנגד הפושעים. המיעוט הערבי גם לא הרגיש את תמיכת הרבבות בדרישה הלגיטימית שלו לשוויון זכויות בכל המגזרים הציבוריים ונשאר בודד במערכה כנגד האפליה בחינוך ובכלכלה. אפליה שנמשכת יותר משבעה עשורים שהביאה את רוב החברה הערבית לתהום סוציואקונומי המהווה דלק לאלימות בלתי נסבלת. המיעוט הערבי גם לא מרגיש שנותנים לו להתבטא בחופשיות ובאופן דמוקרטי וחוקי כאשר הוא מרגיש צורך לשמור על זהותו ההיסטורית כפלסטיני למרות הנכבה הקשה שהוא עבר. נכבה שמנסים להסתיר אותה בהפגנות המחאה כדי שחס ושלום לא תשבש את מטרותיה. במילים פשוטות, הערבים מרגישים שפונים אליהם כשיש פגיעה בדמוקרטיה ליהודים אבל לא פונים אליהם כשיש פגיעה בדמוקרטיה לערבים.
יוסף משהראויובכל זאת, ולמרות שהמיעוט מרגיש מקופח קשות הוא עושה מאמצים אדירים להשתלב כאזרח ישראלי למרות כל האתגרים. מיעוט ששלח את נציגיו במפלגה האסלאמית של רע"מ להשתלב בקואליציה המוזרה שנוצרה וקיבל התקפה רבתית מוקצנת מהפוליטיקאים האינטרסנטים מבלי שהרבבות הגנו עליו בצורה ברורה וגלויה והסתתר מאחורי סיסמאות פוליטיות פושרות לקראת בחירות אפשרויות. זהו מיעוט ערבי שלא מתייאש וכותב את השורות האלו מתוך דאגה עמוקה לחברה הרב תרבותית בארץ ומייחל שיגיע היום ובו רבבות יגנו על הדמוקרטיה ללא הבדל דת גזע מין ולאום. דמוקרטיה שתהיה במשרה מלאה לכולם ולא דמוקרטיה שתהיה במשרה חלקית לחלקים בעם.
פרופ' יוסף משהראוי הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת תל אביב וחוקר עמוד שדרה
