פריט היסטורי חשוב שצריך לשכון במוזיאון, או סחורה שאין בעיה למכור בשוק החופשי? בית מכירות פומביות בירושלים מציע למכירה את מערכות המחטים ששימשו לקעקוע המספרים על זרועותיהם של אסירים יהודים במחנה ההשמדה אושוויץ.
האוסף כולל שורה של חותמות מתכת, שאליהן מחוברות סדרות מחטים בצורת מספרים. סימני השימוש והשחיקה הרבים שעליהן מעידים על כמות הקעקועים הבלתי נתפסת שבוצעה בעזרתן. לאוסף מצורפת חוברת השיווק וההפעלה של חברת AESCULAP הגרמנית, שסיפקה אותן למחנה ההשמדה. בבית המכירות הפומביות "צולמנ'ס" ציינו כי מדובר ב"פריט מוזיאלי מזעזע ונדיר ביותר, שאין ערוך לחשיבותו ההיסטורית", ומעריכים שיימכר במחיר של 40-30 אלף דולר. עמלת בית המכירות היא 25%.
בכל העולם יש שלושה אוספים כאלה. השניים האחרים נמצאים במוזיאון הצבאי בסנט פטרבורג שברוסיה ובמוזיאון הפועל באתר ההנצחה שבו שכן מחנה אושוויץ. האוסף שעומד למכירה הוא הגדול מהשלושה: שמונה חותמות. בשני האחרים יחד יש חמש חותמות.
המכירה יוצאת הדופן מעוררת תגובות קשות. "מקומם של פריטים היסטוריים מתקופת השואה באוסף יד ושם. כאן הם נשמרים, נחקרים ומשמשים כעדות היסטורית לחוקרים ולציבור הרחב", אמר דני דיין, יו"ר יד ושם. "לצערנו, אנו מודעים לקיום מסחר בפריטים מתקופת השואה, בעיקר מזכרות ופריטים נאציים. סחר כזה, לטעמנו, פגום מוסרית".
מה ירגישו ניצולי השואה כשישמעו על כך? הסופר יחיאל די-נור ז"ל, הידוע בשם העט ק. צטניק, תיאר את ההשפלה הנוראה שחוו בעלי המספרים המקועקעים: "30 שנה מאז שנצרב בבשרי הקפדתי שלא תשזפנו עין זר. 30 שנה אין שום חולצה קצרת שרוולים בארוני, ובחודשי הקיץ הארוכים בארץ מוכת השמש אני מתענה ומזיע בחולצותיי ארוכות השרוולים. יותר קשה לי בבריכות השחייה הפומביות. תמיד מגבת תלויה על זרועי השמאלית. מעולם לא הסתגלתי אל מספר זה, שנצרב לא רק בבשרי אלא גם בנשמתי. עד היום אינני זוכר בעל פה מהו המספר, וכדי לדעת עליי להביט בזרועי".
שיטת הסימון השטנית לזיהוי האסירים באמצעות קעקוע מספר על גופם נכנסה לשימוש באושוויץ ב-1941. הקעקוע נעשה על ידי שימוש בתבנית מתכת באורך של כסנטימטר וחצי, שבה סודרו מחטים בצורת מספרים. הנאצים הכניסו את התבניות לתוך ידית מעץ, ובאמצעותה לחצו את המחטים לתוך עורם של האסירים. מיד אחר כך נמרח דיו על החורים המדממים.
כל האסירים במחנה הריכוז אושוויץ קועקעו, למעט אסירים לא יהודים בעלי אזרחות גרמנית, ואסירים שהגיעו למקום לצורך "חינוך מחדש" או "חינוך לעבודה" והוחזקו במחנה נפרד. האסירים מוספרו בסדר עולה, לפי זמן הגעתם למחנה. תחילה קועקעו מספרים בלבד, אולם מ-13 במאי 1944, בעקבות ריבוי האסירים, הוסיפו גם אותיות למספרים. אסירים יהודים גברים קיבלו מספרי אסיר עם האות A, ועם סיום סדרה A החלו לקבל מספרים עם האות B. הכוונה המקורית הייתה להמשיך ולסמן אסירים בסדרות רציפות לפי סדר האותיות הלטיני, 20 אלף אסירים בכל סדרה. שחרור המחנה ב-27 בינואר 1945 ותבוסת גרמניה הביאו לכך סוף.
יו"ר איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA), הרב מנחם מרגולין, קרא לשר המשפטים גדעון סער לפעול למניעת המכירה. "אסור לאפשר סחר פסול בפריטים כל כך רגישים. נדרשת פעולה מיידית ומהירה תוך נקיטת כל הצעדים החוקיים האפשריים והשמעת קול צלול ונחרץ נגד 'המכירה הפומבית' הבזויה", אמר.
