כבר יותר משנה ששלמה מנצור, החטוף המבוגר ביותר, ותמיר אדר, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה, נמצאים בשבי ברצועה. לקראת יום כיפור, הדסה לזר, אחותו של שלמה, ויעל אדר, אימו של תמיר, כותבות בטור מיוחד ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" ליקיריהן ומבקשות מהם סליחה על שעדיין לא שבו.
"ביום הכיפור הזה – לא אסלח למי שמפקיר אותנו": יעל כותבת לבנה
ביום הכיפורים אשתקד, בזמן תפילת הנעילה, עמדתי מול ארון הקודש והתפללתי על כל אחד מילדיי ומבני משפחתי. שימצאו את הדרך והשלווה, לביטחון רגשי ותעסוקתי, שתצלח דרכם, שיבנו בית איתן ויהיו אוהבי אדם, שנכדיי יגדלו בעולם טוב ובטוח, עם ביטחון רגשי וחברתי. שבועיים אחרי התפילה, ביום החותם את חגי תשרי, סמל הראשית וההתחדשות, מאות מחבלים חצו את הגבול אל עבר יישובי העוטף, טבחו, רצחו, אנסו, בזזו וחטפו אזרחים מביתם באין מפריע.
ביום זה ילדיי ונכדיי, בני קיבוץ ניר עוז, איבדו את ביתם, את הביטחון הרגשי, העתידי, הקיומי, את האמון, השגרה והזהות, ובעיקר אבד בני בכורי, תמיר. אבא, בעל, אח, נכד וחבר, שיצא להגן על הקיבוץ והקהילה. תמיר מצא עצמו עומד עם קומץ חברים מול מאות מחבלים עתירי תחמושת וכוונת השמדה, באין הגנה ובהפקרה מוחלטת של גבול המדינה ואזרחיה. תמיר נלחם, נפצע קשה, נחטף ונרצח בשל היעדר הגנה וטיפול רפואי. זה 371 ימים שהאמנה שבין האזרח למדינה אינה מתקיימת, והחובה הערכית והמוסרית להגן על כל אזרח כשלה.
יום הכיפורים מזמן עבור כל אחד מאיתנו הזדמנות לחשבון נפש ובקשת מחילה. כמי שגדלה בבית מסורתי, הוריי לימדו אותי כי יום הכיפורים יש בו כפרה ומחילה על עבירות שבין אדם למקום, לאלוהיו, אך אפילו יום הכיפורים לא יכפר על עבירות שבין אדם לאדם. אנחנו, אזרחי המדינה, נתנו אמוננו בבני אדם, בעלי תפקידים בשירות המדינה, שיציבו את השבת החטופים בראש סדר העדיפות הלאומית. אך במבחן התוצאה הם כשלו, בחרו בניצחון מוחלט על פני הצלת חיים והשבה לקבורה ראויה ומכבדת.
ביום הכיפורים לא אוכל למחול למי שהפקיר ומפקיר את בני. למי שעשה עבירה שבין אדם לאדם ולא ביקש סליחה עם כוונת אמת, שינוי דרך ותיקון עולם. כל מי ששם את פעמיו לבית הכנסת, לבוש בטלית ויזעק 'חטאנו לפניך, רחם עלינו', שיראה מול עיניו את 101 החטופים המופקרים מדי יום ויזכור: 'אדון סליחות בוחן לבבות'.
אבקש סליחה מהילדים שלי, שגידלתי אתכם סמוך לגבול מתוך אמונה שאנחנו בגן עדן מוגן, שהפך לגיהינום בשבת שמחת תורה. סליחה תמיר, סליחה כל החטופים, שעדיין לא הצלחנו להשיב אתכם, שנה עברה ואין תיקון. ביום הכיפור הזה – לא אסלח למי שמפקיר אותנו.
"מצפה לנס שתתקשר אליי": הדסה כותבת לאחיה
שלמה שלי, אחי הבכור, שמוסיף ליקום שמחה ואור. אנו בפתחו של יום הכיפורים, יום של סליחות וכפרות, יום שמעלה בי מחשבות וגעגועים על איך נחטפת מביתך, שהוא מבצרך. חלפה לה שנה, השנה הקשה ביותר בחייך ובחיינו, וכלום לא השתנה. השמיים נפלו עלינו, החיים התהפכו והבית - לא אותו הבית. בכל ערב כיפור, אתה, ממרום גילך, מתקשר אליי, לאחותך הקטנה, לבקש סליחה ומחילה, שמא פגעת בי במהלך השנה, בכל פעם גרמת לי להתרגש ולהזיל דמעה.
אני מצפה לנס שיתרחש ותתקשר אליי היום. המילה סליחה שגורה בפיך כי אתה איש של כבוד, אציל נפש, שנותן כבוד לכולם מקטן ועד גדול. היכולת לבקש סליחה היא עצומה. אתה יכול להיות גאה בעצמך ובגדולתך. ומכאן אני זועקת את זעקתך ופונה לממשלה ולנציגי הציבור, זו ההזדמנות שלכם לנסות לכפר על המחדל החמור ביותר. על ההפקרה של אחי שלמה ועוד 100 חטופים, לבקש מהם סליחה ומחילה ולהבטיח שתתחילו לדון בהשבתם לארצנו.
לאיש מהממשלה לא אכפת שאתה שם, אתה ושאר החטופים נמצאים כבני ערובה בידם. אנחנו משתדלים לעשות הרבה למען שחרורך, אבל ידינו כבולות. כמה שאני מתגעגעת אליך. ליבי שסוע, המחשבות והדאגות מכרסמות והדמעות זולגות מעצמן.
יום הכיפורים מזכיר לנו גם את פטירתו של אבא שלנו. האזכרה שלו תתקיים למחרת הכיפור. אתה השתדלת להגיע לירושלים באוטובוסים מקיבוץ כיסופים להר המנוחות, להיות שותף איתנו בתפילה לעילוי נשמתו של אבא ז"ל. בשנה שחלפה נבצר ממך להגיע והתקשרת אליי שאבקש סליחה מאבא. זה אתה, אחי המקסים, גם מהמתים אתה מבקש סליחה. ומה אומר לאבא? למה לא הגעת לאזכרה? למה לא ביקשת סליחה על שלא תגיע? מה אספר לו? שאתה כלוא בידי חלאות אדם כבר יותר משנה? רק אבקש ואתחנן שיהיה לך מליץ יושר.
זוכרת שבכל כיפור סיפרת לי בהתרגשות שאתה צם והולך לבית הכנסת המאולתר אצלכם בקיבוץ, שאתה מוזמן לעלות לתורה כזקן השבט. כמה געגוע יש לך למסורת שעליה גדלת בבית. שלמה אהובי, אני מבקשת סליחה ומחילה ממך, על שלא הצלחנו לשמור עליך טוב. על שלא עלה בידינו להשיב אותך אלינו כבר יותר משנה. סלח לי אחי היקר. מחל לי. אני מבקשת ממך לשמור על הרוח ועל החיוך המתוק שלך. אנו שולחים לך חיבוקים, חיזוקים ומלוא הטנא אהבה, אחותך דסי, שמשתגעת מגעגועים.
