ביום ראשון, 24 בספטמבר, יצאה ליאת בראודה מקיבוץ מפלסים לטיול באזור הגבול עם עזה. היא הגיעה לאתר "חליל הרוח" שעל גבול הרצועה, צילמה את האזור והעלתה פוסט שבו כתבה: "יש תחושה של יום הכיפורים 2 באוויר".
כשבועיים אחרי הפוסט של ליאת, כמו נבואה שהגשימה את עצמה, פרצה מתקפת הפתע של חמאס על יישובי העוטף. גם על הקיבוץ של ליאת פשטו עשרות מחבלים, וכיתת הכוננות של מפלסים הצליחה לחסל אותם ולמנוע את הגעתם לבתי המגורים בקיבוץ. בעלה של ליאת, ניר, חבר בכיתת הכוננות וחיסל מחבלים שניסו לחטוף עובדים תאילנדים.
בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" הסבירה ליאת את הסיבה לפוסט, וסיפרה על דברים שאמרה יום לפני הטבח. "ביום שישי, 6 באוקטובר בחמש אחר הצהריים, אמרתי לילדים שזה מה שיקרה יום אחד: שכולם יפילו את הגדר, ישעטו פנימה וישחטו את כולנו כי אין להם מה להפסיד מאחורי הגדר הזאת".
"השקט הזה היה בלתי נסבל. ההודעות של האימונים שלהם, הירי לים. היה ברור שזה יקרה. ההרואיות סביב יום כיפור והתוכניות סביב 50 שנה והזחיחות שלנו, אז אמרתי להם שזה יקרה יותר מהר ממה שהם חושבים, והם כמובן כרגיל קראו לי 'מכשפה' שמספרת להם סיפורים ומה פתאום".
הכותרת
לחסל את חמאס ולשמור על החוק. המלכוד המשפטי
22:35
ליאת, אמא לשישה ילדים, התפנתה יחד עם קהילת מפלסים למלון בהרצליה. "הגדולים הולכים וחוזרים לעזור לניר ברפת בקיבוץ. הוא מחזיק חצי קיבוץ. מה שעובר עלינו זה אי-ודאות, ניסיון לשרוד שעה בשעה יום ביומו. בלי יכולת חשיבה מה הלאה, אנחנו עדיין לא שם. ויש הרבה כעס על ההפקרות של צבא ומדינה שלא הייתה שם ברגעים הקשים, ושמזל שכיתת הכוננות הייתה עבורנו. כי זה בהחלט יכול היה להיגמר כמו החברים שלנו - השכנים. גם עכשיו לא בדיוק סומכים על אף אחד חוץ מעל עצמנו. בטח לא על המוסדות. מזל שיש אזרחים. זה מחדל, אכזבה גדולה".
"סיפור בלימת הרשעים בדרום השכונה החדשה, מצטנע בפני הדרמה שהתחוללה בכניסה לקיבוץ, זו שמיזגה קטל אזרחים מעבר לשער, הצלת התאילנדים על סיפו, נחישות חברינו ובנינו הלוחמים וחדירת המחבלים לקיבוץ למשך כשעתיים", כתב חבר הכנסת וסגן שר הביטחון לשעבר אלון שוסטר, חבר מפלסים.
