חשוב להרגיע. הדברים עדיין לא יצאו משליטה. צה"ל ושב"כ ממשיכים במאבק הבלתי נגמר לסיכול הטרור, ובמקביל ההתיישבות ביהודה ושומרון נמצאת בשיא - יישובים מאושרים, בנייה מקודמת, מנגנון ההפעלה משתנה והתקציבים מוזרמים. אז מה בכל זאת קורה כאן? ומדוע יש תחושה של אובדן שליטה? בשל פער גדל והולך בין הדרג המקצועי לבין הדרג המדיני. התהום הזאת מורכבת ממשתנים רבים – ראו להלן – אבל בינתיים המציאות נופלת לתוכה, ואיתה תחושת הביטחון.
יש לגנות אלימות כלפי חפים מפשע. אין שאלה בכלל. אבל ההקשר חשוב: אירועי האלימות שביצעו יהודים בפלסטינים בשבוע האחרון התרחשו בעיקר כריאקציה לפיגועי הטרור, אבל גם, ואולי בעיקר, כתגובה לשגרה. דיווחתי מאות פעמים על יידויי אבנים, הפרות הסדר והשלכת בקבוקי התבערה שמתחוללים יום יום ברחבי יהודה ושומרון. על הכמות, הסכנה, הדחיפות, על העובדה שזה לא פוסק. זה מוביל לאובדן תחושת הביטחון. אם אדם חושב פעמיים אם לנסוע בחוצה בנימין או בחווארה בגלל טרור האבנים - זו בעיה. והמציאות הזאת מחלחלת לכל תושב ביהודה ושומרון.
קשה להכיל תופעה כזאת. מאוד קשה לראות מישהו זורק עלייך אבנים ולא לצאת ולהגיב. מאוד קשה לראות את הילד שלך נפצע מרסיסים ואפילו סתם בוכה במושב האחורי ולהמשיך בנסיעה בלי לעשות משהו. התחושה הזו רודפת אותך גם אחרי האירוע, גם במיטה בלילה. למה לא הגבתי, שואל הנהג את עצמו. הבן שלי בכה ונפצע, תוהה האם אחרי שיצאה מהמכונית, איך נתתי לזה לקרות.
לוחמי צה"ל ואנשי שב"כ מצילים חיים יום יום - בסיכול טרור, במעצרים, תוך סיכון חייהם - אבל המערכת לא יכולה לעצור כל מיידה אבנים. תופעת הטרור העממי השקט היא כרגע בבחינת גזרת גורל. אפשר לשחק עם הדציבלים שלה, אבל למי שחי מעבר לקו לירוק היא תמיד תתנגן ליד האוזן. בנקודה הזו נכנסים אירועי האלימות של השבוע האחרון. הכוונה אינה לקומץ הקטן שפוגע בפלסטינים כאידיאולוגיה, אלא להיקף הרחב יותר שראינו. הצעירים שביצעו את המעשים בכפרים הפלסטיניים מובילים לאנרכיה, והם צריכים להיענש, אך האירועים הללו כאמור לא מתרחשים בחלל ריק. כדי שהמדינה והרשויות יפסיקו אותם – הן צריכות להבין ממה הם נובעים, לחזק את תחושת הביטחון ולייצר סביבת חיים נורמלית.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםהפער המתהווה בין הדרג המקצועי למדיני בא לידי ביטוי בשלל אירועים, התבטאויות ורמיזות של שרים על קצינים ומפקדים, ומנגד של גורמי מקצוע על דרג מדיני נבחר. אלה לא מעריכים את אלה, ואלה רוצים לממש את חזונם בדרכם. גם ההתבטאות אתמול (שני) של השרה אורית סטרוק (שעליה התנצלה) לא נולדה בחלל ריק. היא הגיבה להודעה החריגה של ראשי מערכת הביטחון, שהגדירו את האירועים "טרור לאומני" והקפיצו את אנשי ההתיישבות, שחשים שאין להם גיבוי מהדרג המדיני ושלא מתחשבים בעמדותיהם.
האבסורד הוא שהפער שנוצר מחליש את שני הצדדים. מערכת הביטחון מותקפת שלא בצדק, והדרג המדיני לא מצליח לממש מדיניות. לוחמות ולוחמי צה"ל, שב"כ ומג"ב עושים לילות כימים כדי להילחם בטרור. הם צריכים לממש את המדיניות של השרים מעליהם, וחייבים רוח גבית כדי להצליח.
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
