במשך עשרות שנים הוכר הצבא הירדני בתור "הלגיון הערבי" ונוהל בכלל על ידי גנרלים בריטים, כיום מי שמסייעים לא מעט להתנהלות הצבאית במדינה הם דווקא האמריקנים. למרות זאת, מדובר בצבא יציב שלא עשה הפיכות במדינה אלא שמר באופן תמידי על מטרתו המוצהרת – הגנה על המשטר ההאשמי. ynet בסדרת כתבות על צבאות ערב, והפעם: הצבא הגדול ממלחמת העצמאות שהפך לבן ברית.
צבא ירדן באימונים ובפעולה
(מתוך חשבון היוטיוב של צבא ירדן)
ראשיתו של הצבא הירדני בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. בסוף 1920 הקימו הבריטים, ששלטו אז במדינה, את "הלגיון הערבי" במטרה לקדם את האינטרסים שלהם במזרח התיכון. "עם הקמת אמירות עבר הירדן ב-1921, הוא הפך לכוח שמטרתו העיקרית היא הגנה על המשטר ההאשמי", סיפר פרופ' רונן יצחק, ראש החטיבה ללימודי מזרח תיכון במכללה האקדמית גליל מערבי. "המשטר ההאשמי לא זכה ללגיטימציה בהתחלה. היו ניסיונות לערער את מעמדו, והלגיון הערבי, שעליו פיקד קצין בריטי, נועד להגן עליו".
הלגיון הערבי נחשב לאחד הכוחות החזקים במזרח התיכון, והשתתף כמובן במתקפה של צבאות ערב נגד מדינת ישראל הקטנה והחדשה במלחמת העצמאות.
עד לסוף שנות ה-50 בריטניה הייתה הפטרון העיקרי של ירדן, אבל התמיכה הבריטית הלכה ופחתה בהדרגה ככל שהמדינה נהייתה עצמאית יותר. "כחלק מההיסטוריה של ירדן נרקמו קשרים מדיניים וצבאיים עם בריטניה", הסביר פרופ' יצחק. לדבריו, בריטניה תמכה, מימנה וחימשה את הצבא הירדני ולכן אמצעי הלחימה של הצבא היו ברובם בריטיים.
ב-1 במרץ 1956 פיטר המלך חוסיין את הרמטכ"ל הבריטי של הלגיון הערבי, הגנרל גלאב פאשה, והצבא הפך לצבא הירדני. שנה לאחר מכן, הממשלה הסוציאליסטית שהוקמה בירדן ביטלה את ההסכם עם בריטניה, ובהדרגה מי שנכנסה לתפקיד הפטרון המסייע, עד היום, היא ארצות הברית.
"מי שניתק את הברית עם הבריטים באופן חד צדדי היה ראש הממשלה סלימאן א-נבולסי, ובתחילת אפריל 1957 המלך חוסיין מפטר אותו כי הוא מבין שבסופו של דבר האוריינטציה תשתנה מפרו-מערבית לפרו-מזרחית", סיפר פרופ' יצחק. "לכן, כבר אז התחילו המגעים עם ארה"ב, כי היה לה עניין לשמור על ירדן לצד הגוש המערבי. זו הסיבה העיקרית לשינוי המדיניות האמריקנית ביחד לחימוש במזרח התיכון ולהחלטה של ארה"ב למכור נשק לירדן באמצע שנות ה-60".
13 צפייה בגלריה
תרגיל של צבא ירדן. עברו מחסות בריטית לסיוע אמריקני, בדחיפה של ישראל
(צילומים מתוך האתר של צבא ירדן)
גם לישראל היה חלק משמעותי בהחלטה האמריקנית לסייע לירדנים. "ישראל דחפה את האמריקנים למהלך הזה. כבר ב-1958 ישראל עיצבה את המדיניות שלה, שנשארה עד היום – ולפיה יש לשמור על קיומה העצמי ושלמותה הטריטוריאלית של ירדן כאינטרס ישראלי".
"האמריקנים מכרו טנקים לירדן בתמיכת ישראל, כדי לחזק את השלטון הירדני, בתנאי שלא יוצבו בגדה המערבית. הם גם התחילו למכור להם מטוסים ואמצעי לחימה נוספים ועד היום קציני הצבא הירדני מתאמנים במכללות צבאיות בארה"ב ובבריטניה".
כמו ישראל, ירדן היא בעלת ברית שלא חברה בנאט"ו ולכן לקשר שלה עם ארצות הברית יש משמעות צבאית חשובה. "זה מאפשר להציב כוחות בירדן, לפתח תעשיית נשק ויש לזה גם משמעות של מידת היחסים והאמון שהאמריקנים נותנים בירדן. היא מקבלת את הסיוע הצבאי הגדול ביותר מארה"ב, אחרי ישראל – מיליארד ו-400 מיליון דולר, יותר ממה שמקבלת מצרים", הסביר פרופ' יצחק.
"לפני כמה שנים נחתם הסכם חשאי בין ירדן לארה"ב, שהתיר לצבא האמריקני גישה חופשית ל-12 בסיסים צבאיים מרכזיים במדינה. ההסכם נחתם בצו מיוחד של המלך, מבלי שהמידע הועבר לאישור הפרלמנט, אלא רק לראש הממשלה", הוסיף. "כיום יש נוכחות אמריקנית של כ-3,000 חיילים אמריקנים בירדן בשוטף, ויש מי שטוען שיש אפילו פי שניים".
גיוס חובה למובטלים
המצב הכלכלי של ירדן לא טוב, בלשון המעטה. אבל למרות זאת, הממשלה הגדילה את תקציב הביטחון לשנת 2024 כדי להתמודד עם האתגרים החדשים. לפי דיווח באל-ג'זירה מתחילת השנה האזרחית, הפרלמנט הירדני אישר תקציב שנחשב לגדול ביותר בהיסטוריה מבחינת ההוצאות הצבאיות. למרות התקציב הענק, העוצמה הצבאית של ירדן מדורגת במקום ה-80 מתוך 145, לפי האתר GlobalFirePower.
כ-100 אלף חיילים וקצינים משרתים כיום בצבא הירדני, לפי נתוני ה-CIA. חיל האוויר מחזיק כ-50 מטוסי קרב מתוצרת אמריקנית ועשרות מסוקי תקיפה, חיל הים משתמש בכלי סיור מהירים חמושים בנשק וטילים לניטור קו החוף של ירדן במפרץ עקבה. בארגון הביון האמריקני ציינו שירדן מארחת מרכז אימונים בינלאומי למבצעים מיוחדים.
שירות החובה אמנם בוטל ב-1991, אך לפני כארבע שנים המדינה החזירה אותו באופן חלקי. ראש הממשלה הירדני דאז עומאר א-רזאז הורה על גיוס חובה למובטלים בני 29-25. שירות החובה למובטלים הוא במשך שנה ומורכב משלושה חודשים הכשרה צבאית ותשעה חודשים הכשרה מקצועית וטכנית – כדי להעניק להם מקצוע.
שנה קודם לכן, הכריזו בירדן על תוכנית התנדבותית של "שירות צבאי לאומי" עבור מובטלים בני 25-18, שהיו מובטלים במשך לפחות חצי שנה. התוכנית נמשכת ארבעה חודשים – החודש הראשון כולל הכשרה צבאית ושלושת החודשים הנוספים מוקדשים להכשרה מקצועית במגזרי הבנייה והתיירות.
שדרת הפיקוד הבכירה של הצבא די מוגבלת ומגיעה מהאליטה הירדנית. מדובר בכ-50 משפחות שמחזיקות בתפקידי מפתח במדינה מאז שהוקמה. חייל טוב ככל שיהיה, גם אם הוא ירדני מלידה, לא יגיע לפיקוד הבכיר אם הוא לא חלק מאותן משפחות. "בשנים האחרונות אין אפליה כלפי הפלסטינים בירדן, המודיעין הירדני לא רואה סכנה מהפלסטינים במדינה ולכן הם משולבים בצבא. זו הסיבה שניתן לראות כיום טייסים, אנשי מודיעין וקצינים ממוצא פלסטיני", אמר פרופ' יצחק.
13 צפייה בגלריה
תרגיל של צבא ירדן. בעשור האחרון הוקמה גם יחידה מתקדמת ללחימה בטרור
(צילומים מתוך האתר של צבא ירדן)
אחת היחידות המיוחדות שקמו בעשור האחרון בצבא ירדן היא יחידת הלוחמה בטרור. הרקע להקמתה היא מתקפת הטרור בשלושה מלונות בעיר עמאן, שבהם נהרגו כ-67 בני אדם ומאות נוספים נפצעו.
"היחידה אומנה על ידי האמריקנים. אנחנו יודעים שירדן היא מדינה די יציבה מבחינה ביטחונית, באופן יחסי יש מנגנוני מודיעין טובים, יש שיתופי פעולה עם מנגנוני ביטחון מערביים ויש גם פעילות לסיכול טרור בתוך ירדן ומחוצה לה ולכן לא רואים הרבה פיגוע טרור במדינה", הסביר פרופ' יצחק. "לארגון אל-קאעידה, כמו גם דאעש, הייתה בהתחלה לגיטימציה בדעת הקהל הירדני, רק אחרי מתקפת הטרור הציבור ראה בו ארגון טרור".
מגיני השלטון ההאשמי
הצבא הירדני משמש גם למטרות שמירה על הסדר בתוך המדינה, וגם כיום הוא שומר על תפקידו כמגן הממלכה ההאשמית. "כאשר משווים לצבאות אחרים באזורנו, מדובר בצבא הכמעט יחיד באזור שלא היו בו הפיכות צבאיות, מדובר בשלטון היציב והוותיק ביותר באזור", ציין פרופ' יצחק, ומיד הזכיר מספר ניסיונות להפיכה צבאית בירדן, בהשראת הלאומיות הערבית בשנות ה-50 וה-60, ניסיונות שנכשלו.
אחת הסיבות לכך היא הקשר ההדוק בין בית המלוכה הירדני לצבא. המלך הוא "מפקד הכוחות המזויינים הירדניים", הוא מעל הרמטכ"ל והיחיד שיכול להכריז על מלחמה או לחתום על הסכם שלום. המלך עבדאללה השני היה בעברו מפקד הכוחות המיוחדים הירדניים, כוח מיוחד שהוא גם מבצעי וגם מודיעיני ומקיים קשרים ושיתוף פעולה עם יחידות צבאיות של בעלות הברית, כולל ישראל. לכן הוא מבין טוב מאוד את משמעות שיתוף הפעולה האסטרטגי עם השכנה ממערב.
אבל כל משפחת המלוכה מקושרת היטב לצבא. לפני מספר ימים פורסמו תמונות של יורש העצר, חוסיין בן עבדאללה, שקודם לדרגת רא'אד (המקבילה לרב-סרן) בצבא הירדני. חוסיין למד באקדמיה הצבאית המלכותית סנדהרסט שבבריטניה, והשתתף מדי פעם בתרגילים צבאיים של צבא ירדן.
גם בתו של המלך, הנסיכה סלמה, בעלת הכשרה צבאית. הנסיכה בת ה-23 היא טייסת בחיל האוויר הירדני והשתתפה בהצנחות הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה במהלך מלחמת "חרבות ברזל".
"לצבא הירדני יש תפקיד חברתי חשוב לקדם את מעמד האישה במדינה", סיפר פרופ' יצחק. "השתתפות הנשים בשירות הצבא הירדני גבוה מהממוצע שלהן בכוח העבודה בירדן. סלמה היא הטייסת הצבאית הראשונה והיא מודל לחיקוי עבור נשים ירדניות". עם זאת, לפי נתוני ה-CIA, אחוז הנשים המשרתות עומד על 3% מכלל המשרתים בצבא הירדני.
למרות הקשיים, האמון עם ישראל נשמר
למרות שבשנים הראשונות הצבא הירדני היה אויב מר, בין ישראל לירדן מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני וצבאי ארוך שנים. גם בתקופה הנוכחית, כשהבכירים במדינה מתבטאים נגד ישראל והמונים מפגינים מול השגרירות הריקה בעמאן, שיתוף הפעולה הביטחוני לא נפגע. לצד ההתפתחויות האחרונות באזור, לשתי המדינות יש אינטרסים ביטחוניים משותפים חזקים ויחסים עמוקים שהולכים שנים אחורה וכאן כדי להישאר.
כך, למשל, ב-2021 דווח בעיתון "א-ראי" שיוצא לאור בממלכה כי המודיעין הירדני עצר ארבעה פעילי דאעש שתכננו לפגוע בחיילי צה"ל שמוצבים בסמוך לגבול עם ירדן. לפי הדיווח, ארבעת חברי החוליה תכננו להתעמת עם חיילי משמר הגבול הירדני ומשם להתקדם לעבר חיילי צה"ל ולהרוג אותם.
13 צפייה בגלריה
עמדה ירדנית באזור נהריים. סיכלו ניסיון פיגוע בחיילים ישראלים בגבול
(צילום: AP/Raad Adayleh)
אחד האינטרסים הגלויים הוא המלחמה בטרור העולמי, והדוגמה הטובה לכך היא בהתמודדות מול האיום של דעאש על ירדן. לפי פרסומים, ישראל שיתפה פעולה עם מדינות ערביות נוספות, עוד לפני שהיה הסכם נורמליזציה איתן כמו איחוד האמירויות או סעודיה, במלחמה נגד דאעש. המפקדה שכללה נציגים מצבאות ערב וצבאות מערביים, כולל ישראל, הוקמה בעמאן.
"זאת הוכחה לברית אסטרטגית שקיימת בין המדינות, גם אם אין הסכם שלום ביניהן, ולא ניתן לנתק אותה במחי יד", אמר פרופ' יצחק והדגיש: "הודות לשיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות יש אמון בין המלך הירדני והשלטון לדרג הצבאי-ביטחוני שלנו".
לאורך השנים היו תקריות בין חיילים ירדנים לצבא באזור הגבול המשותף, הקטלנית ביותר הייתה ב-1997 ב"טבח בנהריים". חייל ירדני ירה לעבר קבוצה של תלמידות כיתות ז'-ח' מבית הספר הדתי אמי"ת בית שמש שטיילו באזור. שבע נערות נרצחו בפיגוע ושש נוספות נפצעו מהירי. בירדן לקחו את האירוע ברצינות והמלך חוסיין הגיע לישראל כדי להתנצל בפני המשפחות ולנחם אותן. על החייל שירה נגזרו 20 שנות מאסר, והוא ריצה אותן במלואן למרות ניסיונות של חברי פרלמנט לקדם חנינה עבורו.
התקריות לא הסתיימו שם. ב-2009 ירה חייל ירדני לעבר סיור של מג"ב שעבר סמוך למסוף הגבול ערבה, צפונית לאילת. לא היו נפגעים באירוע, והירדנים הכחישו בזמן אמת שהחייל פתח באש. במקרה אחר אמנם לא הייתה תקרית ירי, אבל כן אי נעימות. ב-2015 ערכו חילות האוויר של המדינות אימון משותף, אך אחד הטייסים הירדנים סירב להשתתף בו. לאחר בירור שנערך התגלה כי הוא ממוצא פלסטיני, והוא הודח משורות הצבא.
הבעיות האמיתיות של ירדן
הגבול עם ישראל הוא לא האזור הכי נפיץ שצבא ירדן מתמודד איתו, אלא דווקא הגבול עם סוריה, ובעיקר הברחות הסמים באזור. "היחסים בין סוריה לירדן לא תמיד תקינים ולא תמיד היו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, בחלק מהתקופות היה אפילו נתק", סיפר פרופ' יצחק. "באביב הערבי המלך הירדני היה המנהיג הערבי הראשון שקרא לבשאר אסד להתפטר מתפקידו, ואנחנו יודעים שבתגובה אסד יזם תוכניות לערער את היציבות של השלטון בירדן".
"סביר להניח שהברחות הנשק בגבול נועדו לערער את היציבות הפוליטית בירדן, ולא רק כדי להבריח נשק ליהודה ושומרון דרך ירדן", הוסיף. "המטרה של הסורים היא עדיין להביא לחיסול השלטון ההאשמי. נכון שהגבול פתוח באופן רשמי ויש יחסים דיפלומטיים בין המדינות, אבל זה אינטרס ירדני לקיים את המסחר, לא פחות מאשר סורי".
13 צפייה בגלריה
פטרול ירדני סמוך לגבול עם סוריה. "לא תמיד היחסים בין המדינות היו תקינים"
(צילום: AP/Raad Adayleh)
במקביל יש לירדן בעיות גם עם הגבול העירקי שלה. המיליציות השיעיות הפרו-איראנית, שמשתתפות בירי ובשיגור כטב"מים לעבר ישראל ואחראיות לתקיפות בסיסים אמריקניים באזור, מפריעות ומאיימות על הירדנים. "יש כוונות לאיראנים לערער את היציבות השלטונית ולהביא לנפילת השלטון. האיראנים רואים בירדן את המדינה שאמורה להשלים את ה'סהר השיעי'. אנחנו יודעים שיש מיליציות עירקיות פרו-איראניות שנמצאות על הגבול המזרחי של ירדן ומתכוונות להתקדם לתוכה, וגם לזה הצבא נערך".
בליל המתקפה האיראנית על ישראל ירדן מצאה את עצמה בין שני הצדדים. עשרות כטב"מים שנשלחו לעבר ישראל יורטו על ידי הירדנים, לפי דיווחים חלקם באזור בקעת הירדן ואחרים בגבול עם סוריה. השלטונות בעמאן הודו בפה מלא: "הורדנו גופים שנשלחו אלינו מהאוויר ממדינה זרה", מבלי להזכיר את ישראל, ארה"ב או הברית האזורית.
בבוקר שלאחר המתקפה הוזמן השגריר האיראני למשרד החוץ הירדני, שם הבהירו לו שירדן לא מוכנה להיות גרורה איראנית כמו סוריה או עירק. גורמים ירדנים טענו שהיירוטים היו למטרות הגנה וכדי לשמור על ריבונותה של ירדן. " אנחנו לא מגיני ישראל, ולא בובות במשחק המסוכן הזה", הם טענו.
