40 שנה עברו מאז ישראל נסוגה מסיני ומכרה את בתי היישוב אופירה למצרים. הממשל המצרי השקיע לא מעט כספים ואנרגיות בפיתוח האזור, אבל התושבים המקומיים מתלוננים על המצב במבנים הישנים. כך הפך גן העדן הישראלי בסיני ל"לאס וגאס" הקטנה של מצרים.
הטיסות הישראליות חזרו לסיני
שנים ספורות לאחר כיבוש סיני במלחמת ששת הימים, גיבשה ממשלת ישראל תוכנית מיוחדת ליישוב אזרחים ישראלים בחצי האי. עד אז נבנו בסיני היאחזויות נח"ל ובסיסים צבאיים, אבל ב-1969 הוחלט על הקמת רצף יישובים יהודיים בשני אזורים של סיני. האחד בצפון סיני, דרומית לרפיח. השני באזור אסטרטגי בדרום סיני – לאורך הים האדום ובסמוך למפרצי טיראן וסואץ.
אחד היישובים הגדולים שהוקמו על ידי ישראל בסיני הוא אופירה. מעבר לרצון ליישב אזרחים ישראלים בחבל הארץ החדש, לאופירה היה ייעוד אסטרטגי-ביטחוני שנועד להבטיח אחיזה ישראלית במרחב, ובעיני רבים גם תקיעת יתד בקרקע, באופן שלא יאפשר פינוי או נסיגה מסיני.
בתוך זמן קצר הקימה המדינה תשתית ליישוב, כ-500 יחידות דיור שחוברו לביוב, מים וחשמל. שנתיים לאחר מכן נחנך כביש שחיבר בין אופירה לעיר הישראלית הקרובה אליה – אילת, ומשם ליתר המדינה.
רוב התושבים באופירה היו אנשי צבא ועובדי ממשלה, אבל אל היישוב המרוחק, עם הנופים היוצאים מן הכלל והמרחבים העצומים, הגיעו גם אזרחים שחיפשו הרפתקה חדשה.
כ-20 קילומטרים צפונית ליישוב החדש הוקם שדה התעופה "אופיר", ששימש את חיל האוויר הישראלי וגם עבור טיסות פנימיות שחיברו את אופירה ודרום סיני למרכז הארץ. אותו שדה תעופה יהפוך לימים, אחרי הנסיגה של ישראל מסיני, לנמל התעופה הבינלאומי של שארם א-שייח. החל מפסח שעבר, שוב נוחתות בשדה התעופה טיסות מישראל.
ממשיכי הדרך
ביום שני, 26 במרץ 1979, נחתם על מדשאות הבית הלבן הסכם השלום בין ישראל ומצרים, הסכם שהביא לסוף תקופה של יותר מ-30 שנים של עוינות ואיבה בין שתי המדינות, והסיר את אחד האיומים המשמעותיים ביותר על מדינת ישראל. הסכם שנותר איתן עד היום, חרף אתגרים ותמורות שהתרחשו בשתי המדינות.
ערב פסח 1982, פונה סופית היישוב אופירה ושטחו הושב לידי המצרים. בניגוד לשאר היישובים הישראליים שהוקמו במרחב סיני, המבנים שהוקמו באופירה לא נהרסו אלא נמכרו לממשל המצרי, שהושיב בהם אזרחים מצרים. המבנים, כך לפי מספר תיעודים, קיימים עד היום. לימים, הפך האזור למוקד תיירות וכנסים אזורי ובינלאומי, שבמרכזו שארם א-שייח.
15 צפייה בגלריה
בניית בתים ודירות באופירה, 1977. מבני היישוב לא נהרסו אלא נמכרו לממשל המצרי
(צילום: דוד רובינגר)
לפי הגרסה המצרית, האזור של אופירה היה מיושב במשך מאות ואולי אלפי שנים על ידי תושבים בדואים שנעו ממקום למקום בסיני ובמדבריות. אבל גם המצרים מודים שהנקודה שבה הוקם יישוב מודרני במקום היא ההחלטה של ממשלת ישראל להקים את אופירה.
מספר שנים לאחר שאופירה פונה, המצרים החלו להתעניין באזור ואימצו את המחשבה הישראלית על הפוטנציאל שגלום בו כאתר תיירות. אזור אופירה נחשב למוקד משיכה עבור צוללנים ואנשים שרוצים לגלות את אוצרות הטבע המרהיבים בתוך מימי הים האדום.
כבר בזמן שהשטח היה בידי ישראל הוא היה מוקד משיכה עבור צוללנים רבים, ואתר תיירות אהוב. אותם אתרים משמשים עד היום כמוקד יציאה לטיולי צלילה במפרץ.
משנות ה-90 של המאה הקודמת החלה ממשלת מצרים להשקיע בפיתוח שארם א-שייח והמרחב, במאמץ להקים את מרכז התיירות הגדול ביותר במצרים, ובאזור כולו. כיום יש בעיר 500 בתי מלון ומספר מוקדים שהוכרו כאתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.
לפי ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, המצרים פשוט המשיכו את הפיתוח הישראלי של האזור כאתר תיירות. "החופים באזור הזה נחשבים למדהימים ומגיעים אליהם בעיקר לצלילה. המצרים הקימו באזור הזה לאורך השנים בקתות אירוח וגם מלונות וריזורטים שמתאימים לאורחים שמגיעים במיוחד. מדובר באזור שממוקם כ-10 דקות נסיעה משארם א-שייח, אבל מספק חופשה באווירה אחרת, רגועה יותר ובסביבה טבעית".
"שיכוני היהודים"
המבנים הישראלים שהוקמו בסוף שנות ה-60 על ידי ממשלת ישראל, כחלק מהמאמץ לשכן בדרום סיני אזרחים ישראלים, נשמרו עד היום. ידיעה שהעלה לפני כעשור את החדשות של העיתון המצרי "אל-יום א-סאבע" מציגה תמונות של המבנים בשימוש החדש שלהם.
15 צפייה בגלריה
דירות התושבים באופירה. כיום מכונים "שיכוני היהודים"
(צילום: דן הדני , י.פ.פ.א באדיבות הספרייה הלאומית)
"מבנים חסינים מפני כדורים, תעלות של מאות מטרים מתחת לפני האדמה שהתמלאו באשפה, וגנרטורים לא תקינים שנושאים את שמות החברות בשפה העברית", תיארו בעיתון את מה שהיה היישוב העברי הגדול ביותר בסיני.
"שיכוני היהודים", כך מכונים אותם מבנים שלא נהרסו ונמכרו לממשלת מצרים לאחר פינוי סיני. בהתחלה הושבו במקום פקידי ממשלה שהובאו לשארם א-שייח במטרה לבנות את העיר הגדולה.
מוחמד, חבר מועצת העיר שארם א-שייח ותושב "שיכוני היהודים", סיפר לעיתון המצרי על ההזנחה בשכונה והצטברות כמויות גדולות של אשפה בשל היעדר פיקוח על הניקיון.
"אבי היה מראשוני האנשים שעברו לגור כאן בשכירות", סיפר מוחמד. "מחירי השכירות לא היו יותר מ-200 לירות מצריות (כ-10 דולרים בלבד – ל"א), ולמרות זאת רוב החנויות נותרו ריקות מפני שלא שיווקו את האזור בצורה טובה ויישבו בו בעיקר פקידי ממשלה שעובדים במתקנים הממשלתיים הסמוכים".
לפי הדיווח בעיתון המצרי, לפני כעשור הוצאו למכירה מבנים מאותם שיכונים שהוקמו על ידי ישראל, אולם מרביתם נותרו ריקים. יחידות הדירות בשיכונים משמשות לרוב כמעונות לפקידים, או כאזור מנוחה לעובדים.
מוחמד, תושב המקום, סיפר שלאחר שהגיעו משקיעים לרכוש חלק מהמבנים הפסיקה הנהלת המחוז את המכירה. החשש היה שמכירת השיכונים תאפשר החזרה שלהם לידיים ישראליות, זאת לאחר שלמקום הגיעו תיירים ישראלים.
לאס וגאס של מצרים
לפני מספר שנים הציעו מומחים מצרים בתחום התיירות להפוך את שיכוני אופירה לאתר תיירות בינלאומי, תוך ניצול העובדה שהשיכונים טומנים בחובם רובד היסטורי.
"המבנים הוקמו בתקופת הכיבוש הישראלי בסיני, בעל אופי של ארכיטקטורה צבאית המאופיינת בקוביות בטון, ובנוסף לכך הם כוללים מסתורים ומעברים סודיים המובילים לחוף הים", נכתב בידיעה חדשותית במצרים שדיווחה על היוזמה.
ראש איגוד מדריכי התיירות בדרום סיני, הישאם מוחיי, התייחס ליוזמה וציין כי ההצעה להפוך את המבנים לאתר תיירות בינלאומי היא בעצם ניצול שלהם לאחר שנותרו מוזנחים ומשמשים בעיקר כשיכונים עבור פקידים. לדבריו, ניתן להפוך את המקום למוקד תיירות ענק שיספק מקור הכנסה משמעותי לתיירות המצרית.
"אתר התיירות שיכול לקום שם יזכה לתיירים מכל מיני מוצאים", הוסיף מוחיי. "המורשת האסלאמית והמסגדים בספרד הפכו למוקדי תיירות שמכניסים רבות לספרד, אז למה שלא יהפכו את המבנים האלה גם כן לאתר תיירות, שאותו תנהל המדינה והדיירים יקבלו פיצוי כספי ומקום מגורים דומה".
לפחות מבנה אחד עבר כבר שינוי – מועדון התושבים באופירה. המבנה עבר שיפוץ מקיף וכיום הוא משמש היכל תרבות עבור תושבי שארם א-שייח. הסיסמה שמלווה את תוכנית שיקום המבנה וסביבתו היא "ממבנה צבאי למרכז להפצת תרבות בעיר השלום".
תושבי המקום מצפים שהמרכז התרבותי, שלדבריהם שימש בעבר את החיילים הישראלים, יהפוך גם הוא למוקד תיירות שיסייע למאמץ הפיתוח של סיני. במבנה הלא-קטן הוקם אזור להעלאת מחזות, מעין תיאטרון סמלי, חדרי מחשבים, ספרייה גדולה ומשרדים עבור אנשי משרד התרבות.
"החשיבות של אופירה ודרום סיני הרבה יותר גדולה מבחינת מצרים. שארם היא מרכז תרבותי-פוליטי, מושל דרום סיני יושב בשארם א-שייח, ולכן המצרים משקיעים המון כספים באזור", הסביר ד"ר אלבו. "בשארם א-שייח ניתן למצוא אפילו קזינו, ודברים שקצת פחות מקובלים במצרים עצמה".
למעשה, שארם א-שייח כיום היא מעין "לאס וגאס" קטנה במצרים, הוסיף אלבו. "מרכז העיר מלא בבתי קפה, מועדונים ומרכזי מופעים. המערכת כולה מוכוונת לתיירים זרים, שהגיעו בעיקר מרוסיה ומאוקראינה ומילאו את בתי המלון ואתרי הנופש לאורך כל השנה, בשל מזג האוויר החמים".
הפלת המטוס הרוסי ב-2015 על ידי שלוחת דאעש בסיני היה פיגוע אסטרטגי שהפסיק את התיירות מרוסיה לסיני, ופגע בכלכלה המקומית. הטיסות הישירות חודשו רק לאחרונה, אבל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה פגעה בתיירות בסיני.
המאבק מול השלוחה של דאעש
כבר שנים רבות מתנהל מאבק משמעותי של צבא מצרים בשלוחה המקומית של ארגון דאעש, שמכונה "אנסאר בית אל-מקדס". במסגרת המאבק אישרה ישראל למצאים להזרים כוחות צבא נוספים לסיני, מעבר לאלה שמותרים לה לפי הסכם השלום.
אחרי שנים שבהן הצבא המצרי התקשה להכחיד את פעילות הטרור, נראה שלאחרונה המאבק חסר הפשרות מתחיל להשתלם, אולם הכל יכול להשתנות עדיין.
"ההחלטה המצרית המשמעותית ביותר הייתה לחמש את השבטים הבדואים המקומיים, כדי שאלה יילחמו לצד הצבא המצרי בדאעש", הסביר ד"ר אלבו. "בעבר המשטר נמנע מכך מחשש שהנשק יופנה בעתיד נגד הצבא, אבל המעבר ללחימה באמצעות הגורמים השבטיים הגדיל את היעילות של הלחימה בסניף דאעש המקומי".
פעילות הטרור מתרחשת בעיקר במרכז סיני ובצפון חצי האי, כשהדרום, שמופרד כמעט לחלוטין בחיץ הררי טבעי, נחשב לבטוח יותר. בכל אופן, לפני מספר שנים חנכו המצרים חומה גבוהה ומבוססת מסביב לעיר שארם, במטרה להעניק תחושת ביטחון גבוהה יותר עבור התיירים הזרים שמגיעים לנפוש בעיר.
האבטחה באזור הוגברה מאוד, ובמבחן התוצאה נראה שהמאמץ משתלם. שארם הבטוחה הפכה למוקד תיירות אזורי ובינלאומי, אליו הצטרפו לאחרונה ממש גם הישראלים. מעבר לכך, העיר הפכה למרכז כנסים ואירועים ממשלתיים. אפילו ראש הממשלה נפתלי בנט התארח בעיר בהזמנתו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.
רק לאחרונה חשף הנשיא המצרי פרטים על ההוצאות הכבדות ששילמה מצרים לאורך שנות הלחימה בטרור בסיני, אך גם הסביר את החשיבות של פיתוח האזור כולו. מבחינת א-סיסי והצבא, הלחימה בסיני היא מערכה על מצרים כולה, ולא רק על חצי האי. הם מבינים שצריך לנצח את הטרור בסיני כדי שהוא לא יזלוג לתוך מצרים.
הסמל הלאומי והמסר של א-סיסי
סיני היא סמל עבור המצרים, בעיקר בהיבט הלאומי-צבאי במאבק מול ישראל. עד היום מציינים במצרים בכל חודש אוקטובר את "ניצחון אוקטובר", שהוא מבחינתם הניצחון המצרי במלחמת יום הכיפורים. רק לפני ימים ספורים ציינו במצרים את "יום שחרור סיני".
"הדרך הכי טובה להסביר את החשיבות של סיני עבור המצרים היא באמצעות המונח בערבית 'אל-עובור' – המעבר, החצייה", הסביר ד"ר אלבו. "באתוס המצרי, הצבא שלהם ניצח את צה"ל באמצעות חציית התעלה שהביאה להבסת צה"ל בסיני. 'אל-עובור' הפך למונח שברמה הלאומית משמש כמילה מקבילה להצלחה. הכוונה היא התגברות על קושי והצלחה".
א-סיסי מבין את החשיבות של סיני עבור המצרים, ולכן פיתוח שלו, תוך הישג של ניצחון על הטרור בחצי האי, יכולים לשפר עוד יותר את הפופולריות הרבה לה הוא זוכה במדינת הפרעונים. מיגור הטרור הוא כנראה השלב הראשוני בתהליך לפיתוח סיני, וכאמור הוא מתקדם לא רע בכלל. בשלב השני מוקמת תשתית חדשה של כבישים, גשרים ומנהרות שמשפרים את התנועה והנגישות בחבל הארץ שהיה מוזנח מאוד מאז הושב למצרים לאחר הסכם השלום.
בנאומו לפני כמה ימים, במסגרת "יום שחרור סיני", סיפק הנשיא המצרי הצצה מעניינת לשינוי מסוים שמצרים עברה תחתיו מבחינת התפיסה האסטרטגית של השלום. א-סיסי הזכיר את רוחו של הנשיא המנוח סאדאת שחתם על הסכם השלום עם ישראל.
"סאדאת קיבל החלטות לשלום ולמלחמה באומץ של אבירים ובחזון של מנהיג ששואף לספק סביבה בטוחה ולהשיג יציבות לעמו ולכל העמים שוחרי השלום", אמר א-סיסי.
אין ספק שאלה דברים שלא שומעים בכל יום ממנהיג ערבי, ובטוח שלא מנשיא מצרים. א-סיסי למעשה מצייר את השלום כבחירה אסטרטגית של מצרים, שמשרתת את הביטחון הלאומי, תוך שהוא מדבר על הרוח של סאדאת שמצליחה לנצח הן במלחמה והן בשלום.
