עבור כלל אזרחי ישראל, 7 באוקטובר תמיד יהיה יום שנושא עמו סבל, תופת וכאב גדול. שום הישג צבאי או מדיני, גדול ככל שיהיה, לא יוכל להפחית מכאב זה, שיישאר בליבנו לעד. אולם, את כוח ההרתעה שאיבדה ישראל באותו היום עוד אפשר לשקם. לצד סבירות הולכת וגדלה של מלחמה בקנה מידה משמעותי עוד יותר מול חיזבאללה בלבנון, ישראל צריכה להפיק לקחים חשובים מעברה הצבאי של ארצות-הברית.
כניסתה של ארצות-הברית למלחמת העולם השנייה הגיעה ב-1941 בעקבות מתקפת הפתע ההרסנית של יפן על פרל הארבור. עם זאת, הכוחות האמריקאים הצליחו להתאושש, וזכו לניצחונות היסטוריים שכמעט מחקו את תבוסה זו מעל דפי ההיסטוריה. גם ישראל יכולה להיזכר בדיוק באותו האופן, אך לשם כך עליה להשיג ניצחון מכריע אל מול חיזבאללה.
מעבר לטבח הנורא שבוצע ב-1,200 בני אדם ולחטיפת 252 גברים, נשים, קשישים וילדים, מתקפת חמאס החריבה את תפיסת העוצמה הישראלית. תדמיתה של ישראל כמעצמה צבאית חיזקה את ההרתעה מול איראן ושלוחותיה, חיזקה את כלכלתה וסייעה לסלול את הדרך לשלום עם מדינות ערביות חשובות. למרות שמאז אותו יום צה"ל פועל בנחישות ובגבורה, הוא לא הצליח לשחזר את המוניטין שלו לפי רוב ההערכות המקצועיות. העובדה שחמאס לא הובס כליל לאחר יותר מ-11 חודשים של לחימה אינטנסיבית, על אף המכות הקשות וההשפלה שספג, לא סייעה לשקם מוניטין זה.
איפה היה הצבא של 1967 שהביס כוחות של ארבע מדינות ערב בשישה ימים? שהתאושש ממתקפות הפתע של סוריה ומצרים ב-1973? שחילץ בני ערובה מאנטבה ב-1976, ושהשמיד את הכור הגרעיני בעירק ב-1981? כך שאל את עצמו העולם כולו באותה שבת שחורה. תהיות אלו, שהטילו ספק ביכולותיו ההגנתיות וההתקפיות של צה״ל, פגעו בביטחון ישראל. אי-בלימת ההפצצות של חיזבאללה אל עבר צפון הארץ במשך כמעט שנה שלמה אף החריף את הנזק הזה. במקום להרתיע את חיזבאללה, פעולות התגמול המצומצמות של ישראל רק עודדו אותו להעצים את הירי. במקום כוח, ישראל הקרינה שאננות יחסית וחשש מהסלמה.
בשבוע שעבר, ישראל הגיבה סוף סוף בעוצמה, חיסלה - בפעולות המיוחסות לה - עשרות ממפקדי חיזבאללה והשמידה אלפי טילים. בעוד שהארגון רחוק מלהיות מובס לחלוטין וטרם השתמש בתחמושת המדויקת והקטלנית ביותר שלו, תדמיתו נפגמה לאין שיעור.
בניגוד לעזה, שבה המטרה המוצהרת של ישראל היא השמדת חמאס, מטרתה בלבנון צנועה הרבה יותר: עצירת ירי חיזבאללה אל עבר ישראל ודחיפת מחבלי הארגון אל מעבר לליטני
מסיבה זו, ואפילו לבדה - אסור לישראל לעצור. בניגוד לעזה, שבה המטרה המוצהרת של ישראל היא השמדת חמאס, מטרתה בלבנון צנועה הרבה יותר: עצירת ירי חיזבאללה אל עבר ישראל ודחיפת מחבלי הארגון אל מעבר לליטני. אם ישראל לא תשיג יעדים אלו, היא לא תוכל להחזיר את עשרות אלפי אזרחיה העקורים לבתיהם.
גם הגשמת יעדים מוגבלים אלו כרוכה בסיכון לפתיחת חזית עצימה עוד יותר מול איראן. כמו כן, תגבר המתיחות עם הבית הלבן ששואף להרגעת הרוחות. ובכל זאת, הסכנות שבהימנעות ממלחמה גוברות על אלו שבפתיחתה. על כף המאזניים עומדות לא רק הצלת הצפון, אלא גם יכולתה של ישראל להשיג שלום וביטחון לטווח ארוך במזרח-התיכון.
שישה חודשים לאחר פרל הארבור, בקרב על מידוויי, הכוחות האמריקאיים הפכו את מאזן הכוחות נגד יפן. כיום, כשישראל ניצבת אל מול לבנון, זהו ״הקרב על מידווי״ שלה. אם רק לא תהסס ותמגר את חיזבאללה, ישראל יכולה להחזיר את המוניטין שאיבדה ב-7 באוקטובר. הכאב והטראומה של אותו יום ילוו אותנו לשארית ימינו, אך עלינו לעשות הכל בכדי להחזיר למסלולה את תדמית ההרתעה והעוצמה של ישראל.
