בשבילנו, האנשים של הר הרצל, כל יום בשנה הוא יום זיכרון. בית העלמין, החלקות והקברים צריכים להיות מסודרים, נקיים ומטופחים כל הזמן. בדרך כלל יש שבע הלוויות בשנה, והעבודה שלנו מתרכזת יותר בטיפוח ואחזקה של בית העלמין, והעבודה אף פעם לא נגמרת. צריך להחליף את המצבות, לגזום את השיחים, להקים חלקות חדשות. זה גם כולל לא מעט מפגשים עם המשפחות, ליד הקבר של יקיריהן.
לצערנו, המלחמה גרמה לנו להתמודד עם מספרי חללים שאנחנו לא מכירים. בחודש הראשון של המלחמה ערכנו הלוויות מהבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה. אחרי שהיינו מסיימים הכנו עוד קברים וחפרנו עוד, כדי שיהיו מספיק לקראת היום הבא.
קיימנו 15 הלוויות ביום אחד, בכל שעה הלוויה. היינו צריכים לבקש מהקהל לפנות את הרחבה כדי להכניס את ההלוויה הבאה. החלק הכי קשה היה לבקש מהמשפחות לעזוב, כדי להכין את ההלוויה הבאה. זה הדבר הכי קשה לעשות, לבקש מאבא ואמא שהרגע קברו את הבן שלהם להתפנות, כדי שנוכל להמשיך, ולא לתת להם את הזמן להיפרד.
היו לא מעט סיפורים קשים שנחשפתי אליהם בהר. קברנו שני אחים, אבא ובן, חיילים בודדים, חיילים שהם ילדים יחידים, כל מקרה הוא סיפור בפני עצמו. פה בהר אני פוגש כל כך הרבה משפחות, ועם כל אחת יש לי קשר מיוחד ואני מנסה לעזור להן כמה שאפשר, לעשות הכל כדי להקל עליהן.
אחרי אחד השבועות שקברנו בו כמה עשרות חללים התפרקתי, כבר לא יכולתי להכיל את העצב והאובדן. אני אבא לארבעה ילדים, הגדול שלי בן 18 ועתיד להתגייס. בסוף העבודה שלי הולכת איתי הביתה, ובכל הלוויה אני חושב על הילדים שלי, הם הכוח והגאווה שלי, והם גם הדאגה שלי. אי-אפשר לעשות את התפקיד הזה בלי תמיכה מהבית. בסוף, האישה והילדים זה הכוח שלנו בחיים, הם תומכים בנו ומכילים אותנו.
הר הרצל הוא בית העלמין הצבאי הכי מזוהה במדינת ישראל. כל יום יש פה אנשים שמגיעים לחלקות – קבוצות תלמידים, חיילים, משלחות, הורים שפוקדים את קברי ילדיהם בכל יום ויום במהלך השנה. כולם באים לשמוע את הסיפור המיוחד של המקום הזה.
העבודה שוחקת, אבל שום דבר לא משתווה להרגשה ולידיעה שנתת למשפחה השכולה את הידיעה שהיקר שלה נקבר בצורה מכובדת וראויה. מבחינתנו, כל חלל הוא עולם ומלואו, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לתת למשפחה טיפה של רוגע ונחמה.
אורן ברוך הוא מנהל בית העלמין הצבאי בהר הרצל מטעם אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון