מלחמת חרבות ברזל הוגדרה בידי ראש ממשלת ישראל כ"מלחמת העצמאות השנייה של ישראל". המלחמה נראית כבר עתה רב-זירתית ועלולה להפוך למלחמה אזורית של ממש. אבל למרות זאת, ממשלת ישראל בחרה לנהל את המלחמה הזאת מהבור בקריה, ולא מהבונקר התת-קרקעי שהוקם בהשקעה של מיליארדי שקלים בהרי ירושלים ומכונה המרכז לניהול משברים לאומיים (מנ"ל).
גורם מדיני בכיר הסביר שהמנ"ל מוכן לפעולה ולא הייתה התראה בהיקף שחייב שימוש במתקן. במילים אחרות: במערכת הביטחון לא חשבו שתמונת האיומים מחייבת להפעיל את הבור התת-קרקעי. עוד הסביר הגורם המדיני הבכיר כי "מדובר בשיקול מקצועי מובהק וחלק מהמנ"ל עובד ומוכן למקרה שיידרש להפעיל אותו".
הכותרת
המלחמה על ביטחון היהודים בעולם
26:33
ואולם, גורמים המעורים בנושא תוהים מדוע לא הוחלט לנהל את המלחמה מהמנ"ל ולא מהבור בקריה. לדבריהם, ניהול המלחמה מהקריה מטשטש את הגבולות בין הניהול הצבאי של המלחמה לניהול האזרחי. תפקידו של המנ"ל לאפשר רציפות תפקודית אזרחית, ולצורך כך נדרש לפעול במקביל לצבא ולא בתוך הצבא. מאז פרוץ המלחמה הופנו טענות רבות על חוסר תפקודה של הממשלה. אחד ההסברים שניתנו לכך הוא שהמלחמה נוהלה בפריזמה צבאית ולא אזרחית – ואחד הביטויים לכך הוא שלא השתמשו במנ"ל.
הבונקר התת-קרקעי, הממוקם בעומק האדמה בהרי ירושלים, ממוגן מפני כל סכנה: רעידות אדמה, איום גרעיני, כימי, ביולוגי, קונבנציונלי וכמובן סייבר. לפני 6-5 שנים כינס נתניהו את הקבינט מספר פעמים במנ"ל – אך הדבר נעשה בעיתות שלום ולא במלחמה.
על הקמתו של המנ"ל במתכונת הנוכחית הוחלט במסגרת לקחי מלחמת לבנון השנייה. ביצוע הפרויקט הענק, שעלותו נאמדת במיליארדי שקלים, הוטל על משרד הביטחון וכלל בניית אולמות וחדרי דיונים בבטן האדמה – את העומק המדויק נאסר לפרסם – שמהם תנהל הממשלה את המדינה בעיתות חירום. במנ"ל אמורה לשבת ממשלת ישראל וגופים אזרחיים שונים בעת מלחמה כוללת – כאשר ישראל תהיה תחת מתקפת טילים או חלילה מלחמה גרעינית.
הבונקר האטומי נחשף ב-2007 ב"ידיעות אחרונות", ומאז הוטל סביבו איפול מוחלט. תכנון התשתית הזו בהרי ירושלים נמשך שנים, והיא אמורה לשמש כתיבת נֹח מודרנית. החציבה הנרחבת בהר התבססה בעיקרה על "ערי ביטחון" תת-קרקעיות דומות בארצות הברית. המקום מכיל עבור מאות אנשים שיזכו להיכנס אליו – השרים ובעלי תפקידים מוגדרים – את כל הפונקציות, מחדרי שינה, דרך חללי עבודה רחבי ידיים ועד חדר אוכל גדול. "זה מקום שמסתובבים בו בתחושת יראה", אומר אחד המעטים שראו את הבונקר המוגמר. "מכאן יפקדו על מדינה בוערת". ראוי לציין כי כבר במהלך מבצע צוק איתן נוהלו מהבור כמה מהמתקפות המשמעותיות.
המנ"ל מוגן גם מהדלפות. מתחת לאדמה אין קליטה סלולרית וממילא מי שיורד לבטן האדמה נדרש להשאיר את הטלפון הנייד למעלה בכניסה למתחם. הבונקר גם אינו חדיר לשידור ולכן אין יכולת לצותת לדיונים. מבחינת גורמי הביטחון, הבונקר סטרילי ב-100 אחוז.
3 צפייה בגלריה
שר הביטחון יואב גלנט. "לא פלא שהתוצאה הסופית מזכירה צוללת", אומר אחד השרים
(צילום: יאיר שגיא)
מי שביקר בעבר במנ"ל מספר שמדובר במבנה מרשים מאוד, שנראה כמו חדר מלחמה משוכלל עם הרבה מסכים ועמדות שליטה. לממשלה ולקבינט יש חדרי דיונים עם כיסאות נוחים (אומנם, לא מעור צבי כמו בממשלה, אלא מסקאי), ולראש הממשלה ולשר הביטחון יש לשכות שצמודות לחדרי הדיונים. מעבר לכך, יש במקום עוד עשרות משרדים לשימושים שונים.
יותר מ-95 אחוז מהמרכז לניהול משברים לאומיים בנוי מתחת לאדמה, כך שהכניסה אליו מתבצעת באמצעות מעליות רחבות ידיים. "מדובר במעליות מהירות מאוד", מספר מי שהיה שם. "כשאתה יורד בהן לבטן האדמה, יש ממש תחושה של סרט מדע בדיוני. בתוך הבונקר התחושה היא של ניתוק מוחלט מהעולם, אבל בלי מחנק או קלסטרופוביה". מעבר לכך, בניגוד לקבינט במשרד ראש הממשלה, לבונקר לא יוכלו השרים השרים להביא עוזרים ויועצים – "אז שם אתה לבד לגמרי".
שר הביטחון הנוכחי יואב גלנט היה זה שלפני 20 שנה, כשהיה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, הוטל עליו לנסח את האפיונים של הבונקר ולקבוע את התצורה שלו ואת שיווי המשקל בין המערכות השונות, ובראשן הממשלה וגופי הביטחון. "לא פלא", אומר אחד השרים, "שהתוצאה הסופית מזכירה סוג של צוללת – גלנט הרי מגיע משייטת 13 – שבה צריך לעשות אופטימיזציה לשטח מצומצם".
