תקראו לזה תרגיל מסריח, עסקת המאה או ריאל פוליטיק, מה שקורה בשבועות האחרונים במשולש וושינגטון-ריאד-ירושלים חותר תחת כמה מהמוסכמות המקודשות ביותר במזרח התיכון.
קודקוד אחד של המשולש הוא הנשיא ביידן - ליתר דיוק, היועץ שלו לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, מזכיר המדינה טוני בלינקן וראש ה-CIA ביל ברנס. השלושה יצאו לפני כמה חודשים למסע דילוגים שמטרתו שיקום היחסים בין הממשל האמריקני לארמון המלוכה הסעודי.
נימוקים היו בשפע: אסור לתת לסעודיה ליפול ברשתה של סין, היריבה הגדולה של ממשל ביידן; אסור לתת לה ליפול ברשתה של איראן. יוזמה מדינית יכולה להועיל לביידן בשנת בחירות. ביידן יספר לבוחרים שאמריקה לא בורחת מהמזרח התיכון - היא מנהיגה אותו בבטחה, בלי לסכן חייל אמריקני אחד.
התחממות ביחסי איראן-סעודיה. גיורא איילנד לשעבר ראש המל"ל
(צילום: ירון ברנר)
הקודקוד השני הוא מוחמד בן סלמאן, MBS, השליט בפועל של סעודיה. הוא בן 37, נועז, החלטי, יהיר, בלתי צפוי ובלתי יציב - בקיצור, הוא כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הממלכה הנחשקת הזאת, רק הפוך.
כסף יש למוחמד בן סלמאן; גם זמן יש לו. הוא העדיף לחכות לבחירות באמריקה, בנובמבר הבא, ולשובו האפשרי של טראמפ לבית הלבן. בינתיים ריפד את כיסו של ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, במיליארדי דולרים, מקדמה על חשבון העתיד.
אבל סאליבן לחץ, ובן סלמאן נעתר. הוא הגיש לממשל ביידן שתי דרישות וחצי: הראשונה, עסקת נשק שתיתן לסעודיה את הצעצועים המתקדמים ביותר בארסנל הנשק האמריקאי, כל מה שהבטיח טראמפ ל־MBZ, מוחמד בן זאיד, השליט בפועל של האמירויות, והרבה יותר. מטוסי F-35, הבונבוניירה, יהיו חלק מהעסקה. הדרישה השנייה מרחיקת לכת: הקמת מתקן להעשרת אורניום, שיכניס את סעודיה למועדון הגרעין. כמו כל המדינות באזור, גם סעודיה אומרת שהיא מעוניינת באטום רק לצורכי שלום.
המיזם הסעודי של נתניהו
נתניהו מושקע היום כולו, כמו שהוא יודע, בקידום המיזם הסעודי. הוא מאמין שיפתור את רוב בעיותיו, מבית ומחוץ. שערי הבית הלבן ישובו וייפתחו בפניו; הבוחרים שנטשו אותו יחזרו ויעטפו אותו מחדש בהילה של מנהיג רב-כוח, רב-קסם, מנהיג בקונצנזוס. ישראל וסעודיה, שכם אחד נגד איראן. הסכמי אברהם יחווירו מול הסכמי בנימין.
יש רק מכשול קטן אחד בדרך לניצחון: הרכב הממשלה שהוא עומד בראשה לא הולך טוב עם ויתורים לפלסטינים או עם הקפאת התנחלויות. סמוטריץ' ובן גביר עלולים לפרק את הממשלה. לפיד וגנץ יתקשו להיכנס במקומם: לא כל עוד נתניהו נאשם בפלילים.
שרי החוץ של איראן וסעודיה בפגישתם בסין
נשיא סוריה בשאר אסד נפגש עם יורש העצר של סעודיה מוחמד בן סלמאן
(צילום: רויטרס)
סיפור העסקה פורסם לראשונה כאן, ב-3 בפברואר השנה, בתום סבב הגישושים הראשון של הבכירים האמריקנים. נתוני הבסיס שתיארתי אז לא השתנו: ההתלהבות של נתניהו; האילוצים של ביידן; החוצפה של הנסיך. מאז עבר התהליך הבשלה.
"לא היה כדבר הזה", אומר אחד מבכירי המערכת. "במזרח התיכון כולם מדברים עכשיו עם כולם. ישראל עם סעודיה, קטאר והאמירויות; סעודיה עם איראן, ישראל וסוריה; האמירויות עם איראן וישראל; האמריקנים עם איראן, האמירויות וישראל; סין עם סעודיה וישראל; רוסיה עם איראן, סוריה וישראל. אף אחד לא יודע מי סגר עם מי ועל מה. נהיינו קטאר".
קטאר, נסיכות הנפט הקטנה לחוף המפרץ הפרסי, תוקעת רגל, לטוב ולרע, בכל מה שקורה במזרח התיכון. אויבים בנפש הם לקוחותיה המרוצים – ארצות הברית, איראן, ישראל, חמאס ועוד. כל אחד מקבל קצת וחוטף קצת. "הקטאריזציה של המזרח התיכון", קוראים לזה מומחי המודיעין. אפשר להשתמש, כמובן, בתיאורים פחות מכובסים. בקיבוצים הייתה פעם מקלחת משותפת. בקיר היה חור בגובה מסוים. שלוש נשים הציצו פנימה. הוא לא בעלי, אמרה אחת. נכון, הוא לא בעלך, אישרה השנייה. הוא בכלל לא מהקיבוץ הזה, פסקה השלישית.
הסיפור המלא היום במוסף החג ב"ידיעות אחרונות"
