ביום השלישי למלחמת חרבות ברזל, כשישראל עדיין המומה ממתקפת הטרור של חמאס, שרר כאוס בעוטף עזה. עובד חברת החשמל, דני עלוש (52), ומאבטחו, טל דניאלי (24), יצאו לשטח כדי לתקן את רשת החשמל והאינטרנט שנפגע במתקפה. השתלשלות אירועים טרגית גרמה לכוחות, שהיו בדריכות שיא, להחשיבם כמחבלים. שנה אחרי אותו מפגש קטלני שהסתיים במותם, חושף ynet לראשונה את פרטי התחקיר הצבאי ואת סיפורן של המשפחות שנותרו ללא תשובות.
גל עלוש ויוני דניאלי עדיין מחכים לתשובות
(צילום: הרצל יוסף )
עלוש, תושב עומר, היה ראש צוות ותיק בחברת החשמל. יחד עם רעייתו, גל, הביא לעולם שלושה ילדים. "דני היה אדם זהיר ואמיץ גם יחד", היא מספרת. "זו לא הייתה הפעם הראשונה שלו בעוטף, מבחינתו הייתה לו משימה - להחזיר את החשמל ליישובים באזור. כמו תמיד, גם הפעם הוא כששאלתי את דני אם הוא חייב לצאת, הוא שאל חזרה - 'את היית מסכימה להיות עשר דקות בלי חשמל?'. הוא שלח לי תמונות וסרטונים מהשטח, להראות לי שגם ברכב הוא עם אפוד וקסדה. הוא אפילו שלח וידאו שבו רואים אותו ואת טל אוכלים צהריים וצוחקים".
עבור טל דניאלי מבאר שבע, יוצא מג"ב, העבודה באבטחה הייתה תחנת ביניים בדרכו להגשים חלומות גדולים יותר. "זו הייתה עבודה זמנית", אומר אביו יוני. "החלום שלו היה להיות ספר. עד היום אני מספר את עצמי במכונת התספורת שלו". דניאלי היה חובב חיות מושבע. לצד שני הכלבים שגידל, הוא טיפח בגינתו פרויקט מיוחד: טיפול במאה תוכים. אחרי מותו, קיבל כל אחד מחבריו שני תוכים של טל. הוא הותיר אחריו שבעה אחים ואחיות.
שתי המשפחות הכירו זה את זו רק ביום האחרון של השבעה, כשיוני ורעייתו סוזאנה הגיעו לבית משפחת עלוש. כעת, כמעט שנה אחרי האירוע, שתי המשפחות עדיין מאוחדות בכאב, בתסכול ובניסיון להבין: מה קרה שם באותו אירוע שבו איבדו את היקרים להן מכל. עד כה, הם אומרים, לא קיבלו תשובות רשמיות מהצבא או מהמשטרה, וכל מה שיש ברשותן הוא אותו תחקיר צה"לי בן שני עמודים, שגם הוא לא הוגש להן באופן רשמי אלא הגיע לידיהן בדרך לא דרך.
התחקיר
ב-9 באוקטובר 2023 נשלחו השניים למשימה לא מובנת מאליה: תיקון התשתיות שנפגעו בעוטף, יומיים בלבד אחרי פלישת המוני מחבלי חמאס, וכשבשטח עדיין חשש גדול ממחבלים. לפי התחקיר של צה"ל שמתפרסם כאן לראשונה, השניים עבדו בצומת אבשלום. שישה אנשי מילואים אבטחו אותם כשברשותם שני טנדרים לבנים של טויוטה - ככל הנראה זהים לאלה שבהם השתמשו המחבלים יומיים קודם לכן. בגלל חשש מירי נ"ט, הכוח הצה"לי הזיז את הטנדרים למרחק של כ-70 מטרים מהמקום, לכיוון עמדת החיילים.
כעשר דקות לאחר מכן, הגיעו למקום לוחמים מ״צוות ניצנה״, השייכים לחטמ״ר פארן, שנסעו דרומה על ציר חושיאל. מהתחקיר הראשוני עלה כי מדובר בכוח מיחידת לוט״ר אילת, אך בהמשך דויקו הפרטים. בצומת אבשלום עצמו התקיים קרב בינם לבין מחבלים.
לפי תחקיר צה"ל, טל ודני עטו אפוד שחור וקסדה לא צה"לית. הם לא היו לבושים במדים, ולא ניתן היה לזהות סממנים צבאיים בסמוך אליהם. דני אחז צינור, ומאבטחו טל היה חמוש. "לוחמי לוט"ר אילת הגיעו מכיוון צפון", נכתב בתחקיר של צה"ל. "הם לא ראו את הכוח המאבטח, וסברו בטעות שעובדי חברת החשמל הם כוח אויב חמוש בנשק ובנ"ט".
שלושת הלוחמים עצרו במרחק של כשמונים מטר משני העובדים, מכיוון צפון מזרח, וצעקו לעברם: "צה"ל, צה"ל". כשאלו לא ענו - לפי התחקיר - הם פתחו בירי קטלני ופגעו בהם. לאחר מכן המשיכו בנסיעה עד שהגיעו לכוח המילואים ליד הטנדרים. רק אז הבינו שטעו בזיהוי.
על פי מסקנות התחקיר, הגורם הישיר למותם של טל ודני היה "זיהוי שגוי של האזרחים כמחבלים, ופתיחה באש לכיוונם ללא ביצוע של נוהל מעצר חשוד". בתחקיר נכתב גם כי בין הגורמים המסייעים לטעות ניתן לציין את הדריכות הגדולה; העובדה שכוחות צה"ל, שהיו אמורים לאבטח את העבודות, היו רחוקים מהשניים; הנסיעה של הצוות בדרך לא-מוכרת, שבמצב זה עוד הייתה חלק ממרחב הלחימה, וללא תיאום עם הכוחות בשטח; זיהוי שגוי של הצינור כטיל; ואי-התגובה של העובדים לקריאות הכוח.
כחלק מהלקחים לאירוע, הודגש כי "בעת אבטחת גורם אזרחי, יש להישאר בקרבתו", וכי "כוח שנע מחוץ לגזרתו ולא מכיר את הכוחות הפועלים בה אינו רשאי לפתוח באש - אלא אם מדובר בזיהוי ודאי של מחבלים, או בסכנת חיים". בנוסף, נכתב כי אזרחים שפועלים בשירות צה"ל צריכים להיות מזוהים בסממנים צה"ליים, ולהצמידם לכוח צבאי מאבטח.
ואולם, התחקיר - שכאמור לא נמסר למשפחות באופן רשמי מעולם - מעורר תהיות. כך למשל, בעוד בתחקיר נכתב כי הירי התרחש "בשעות החשכה", בפועל המשפחות קיבלו טלפונים להגיע בדחיפות לבית החולים סורוקה כבר בשעות הצהריים.
לשחרר את המועקה מהיורים
כשהם עוברים על שני עמודי התחקיר, יוני וגל מתקשים להסתיר את הכעס שנאגר בתוכם במשך 12 חודשים. הם טוענים כי עד היום, נציגי צה"ל לא יצרו איתם קשר, הביעו צער ופירטו בפניהם מה בדיוק קרה. "התחקיר הזה רק מראה ששלחו אותם לשדה הקרב, בלי לעדכן את הכוחות שהם שם", אומר אביו של טל. "איך שולחים אזרחים לשדה הקרב?".
יוני, שלא פעם במהלך הריאיון מושיט יד לממחטה שנמצאת בכיסו ומנגב את הדמעות, מסביר כי אינו כועס על החיילים שעשו את הטעות - אלא על מפקדיהם. "המון חיילים במלחמה הזו מתו מירי כוחותינו, ולמפקדים לא באמת אכפת", הוא טוען. "הם ממשיכים לקבל דרגות ולעלות למעלה. החייל שירה בהם בטח פצוע בנפש, אבל המפקד שלא מעורב רגשית שוכח מהמקרה. צריך להעיף את מי שאחראי לכך שלא התריעו על אזרחים בשטח, ולא להפיל הכול על החייל הפשוט".
גל מוסיפה: "אני כועסת על כולם. על הצבא, וגם על חברת החשמל שלא דאגו למתג אותם. למחרת, כל הרכבים של החברה מותגו עם דגלים ולוגו, אבל איך אף אחד שם לא עצר לרגע ביום פריצת המלחמה ושאל - 'אם אנחנו שולחים אנשים לשדה קרב, איך אנחנו ממתגים אותם?'".
וכאן לא מסתיימות התהיות. "איך זה שלא עשו נוהל מעצר חשוד?", אומרת גל. "ולמה השעה שונתה? בשביל לתת גיבוי לטעות שהם עשו? כדי לערפל את המצב?".
כבר כמה פעמים שצה"ל הודיע למשפחות כי נציגיו בדרך אליהן כדי לספק תשובות, אך בכל פעם ביטלו. לדברי יוני, באחת הפעמים הללו - לפני כארבעה חודשים - הוא ואשתו קנו כיבוד עבור המפגש, אך הוא בוטל ברגע האחרון.
"אני אשמח לפגוש את האנשים שהיו שם, לשאול אותם שאלות אבל גם להגיד להם שאני לא במקום של לכעוס עליהם - אלא יש לי רחמים", אומרת גל. "זה לא פשוט לחיות עם זה שהם ירו באנשים חפים מפשע, והייתי רוצה לשחרר מהם את המועקה הזו".
"היו לדני הרבה חלומות, כמו למשל לעבור לגור בתאילנד", היא מספרת בכאב. "או להזדקן רק שנינו יחד, בבית יותר קטן. אלה דברים שאני לא אעשה לבד, אהיה כאן ואעזור לבתי שעומדת ללדת. אוי, כמה דני היה רוצה להיות סבא. הוא בטח היה יכול להיות סבא מושלם".
תגובות
מדובר צה"ל נמסר: "צה״ל משתתף בצערן של המשפחות ומתחקר את האירוע בו נפלו דני עלוש וטל דניאלי ז״ל. הפגישה נדחתה על מנת להגיע למשפחות עם תחקיר מלא ותשובות מאומתות ביחס לאירוע. התחקיר יסוכם בהקדם והנציגים הרלוונטיים ייפגשו עם המשפחה".
מנכ״ל חברת החשמל, מאיר שפיגלר, מסר כי "הלב שלנו נקרע כשהיינו עדים למהלומות שקיבלנו - הראשונה כבר בשבעה באוקטובר, ואז המקרה של טל ודני. הלב מתפוצץ לרסיסים. הם היו עובדים נאמנים שיצאו לעשות את המטלות שעמדו על הפרק, כדי שרשת החשמל תהיה תקינה. המטרה הייתה לוודא אספקה זמינה של חשמל לכל תושבי הדרום ולמערכות חיוניות".
לדבריו, "ברגע ששמעתי על המקרה המצער, יצרתי קשר עם המשפחות ואנו מלווים אותם מאז ועד היום. אנחנו נלווה אותם עד יומם האחרון. הם חלק בלתי נפרד ממשפחת חברת החשמל, ולא נחסוך במאמצים בכדי לבצע את המשימה הזו. בנוסף, בעקבות המקרה השתמשנו בכל האמצעים כדי לבדל את הרכבים שלנו מאלו של המחבלים, באמצעות סממנים חיצוניים דוגמת מדבקות ענקיות שהדבקנו משני צידי הרכבים והחלק הקדמי, ודגלים של חברת החשמל. חלק מהרכבים היו ממוגנים למקומות מסוכנים. לא היה דבר שעמד על הפרק ולא רכשנו אותו מיד בכדי להגן על העובדים בשטח".
