55 ימים הייתה מייה שם (22) בשבי חמאס, לאחר שנחטפה מהמסיבה ברעים ובמשך ימים נחשבה לנעדרת. מלבד זה, היא הייתה הראשונה שהופיעה בסרטון שהוציא ארגון הטרור של ישראלים בשבי. בריאיון בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", סיפרה היום (ד') מייה, לצד אמה קרן, על הגיהינום שבו הייתה וממנו חזרה - וקראה למקבלי ההחלטות: "תחזירו את החטופים הביתה - ומהר".
מייה שם בריאיון בוועידת "האנשים של המדינה": "אף אחד לא פנה אליי כשחזרתי, לא רוצים לדעת מה עובר על החטופים"
(צילום: סנטרל הפקות)
3 צפייה בגלריה
"חשבתי על החיים שאחרי, זה מה שהחזיק אותי שם". מייה שם בוועידת "האנשים של המדינה"
(צילום: יריב כץ)
בפתח דבריה אמרה מייה: "באיזשהו שלב שם, בשבי, הפסקתי לצפות. אני יודעת מה עובר להם שם בראש, הלספור את הימים. אני לא יכולתי לחשוב שלא אצא, כי זה היה שובר אותי נפשית. חשבתי על החיים שאחרי, דמיינתי את עצמי מתתחנת, טסה, זה מה שהחזיק אותי שם בראש, בנפש. אבל ברור שיש רגעים של שבירה, שבהם את אומרת: 'וואי, יש מצב שלא אצא, שאשאר פה".
מייה סיפרה על החיים בתוך השבי: "אין שם יותר מדי מה לעשות, רק לחשוב. את כל היום חושבת על הכול, בעיקר על היום שבו אני אצא. הזמן לא עובר. זה כמו נצח כל דקה, אין תחושת זמן. את לא יודעת כבר אם יום, לילה, בוקר. אין שמץ של מושג מה קורה בחוץ". כשהיא השתחררה והגיעה לארץ, כך היא מספרת, התפרץ אצלה התקף אפילפסיה. "הכול נאגר בפנים, אז הגעתי לארץ והכול יצא החוצה. אי אפשר להבין את זה, לא משנה כמה אספר. זה טירוף, הזמן שם לא עובר. יש שם אנשים שנמצאים כפול זמן ממני, אני לא יודעת באיזה מצב הם, נפשית ופיזית. יכולה רק להבין מה עובר להם בראש".
"הפציעה ביד זה הדבר הכי קטן", אמרה מייה כשנשאלה לגבי תהליך השיקום שהיא עוברת מאז שחרורה מהשבי. "פתאום קופצים לי בראש טריגרים, זה לא פשוט. אני לא אפול, אבל זה תהליך, כי כל החיים השתנו. חזרתי, אני פה ואני בחיים, ואני אמשיך לחיות״.
אמה קרן התייחסה גם היא לחטופים שעדיין נמצאים שם, ולמשפחות שלהם: "שכשמייה חזרה אני חזרתי לנשום. יש פה אנשים, משפחות, שלא נושמים, שהם עם קוצר נשימה תמידי כבר חצי שנה. אני לא יכולה לחשוב על האימהות, האבות, האחים, שעדיין במקום שאני הייתי בו. הם לא נושמים. הם לא יכולים לנשום. הדאגה, חוסר הוודאות, העדויות שמגיעות. היה פה מחדל מטורף. אנחנו הופקרנו. והיום הם חייבים, חייבים להיות פה. זה לא הגיוני שמסתובבים פה אלפי אנשים שלא נושמים".
היא הוסיפה: "משפחות החטופים הפכו לאיזה מושג, לאיזה פוסטר. אנחנו בטראומה מאוד קשה. אנחנו, המשפחות, החטופים שחזרו, ההורים שאיבדו ילדים, כל עוד יש לנו אנשים שם אנחנו מדממים ולא נושמים ולא יכולים להמשיך". קרן סיפרה על החיילים הפצועים שראתה בשיקום בתל השומר, והוסיפה: "אי אפשר להשתקם כשאנחנו עדיין בתוך מלחמה, ובתוך הסיטואציות הבלתי אנושיות האלה. אי אפשר להשתקם. המדינה והאזרחים לא יוכלו להשתקם. כולם חייבים להיות פה, זה חייב להיגמר".
קרן נשאלה אם מישהו מהממשלה יצר איתה קשר, והשיבה: ״לא כשהיא הייתה בשבי, ולא כשהיא פה. את מקרון ראיתי כמה פעמים ועוד הרבה אנשים פוליטיים בעולם, אבל לא פה. זה קצת מוזר". מייה השיבה: "אף אחד לא פנה אליי, אף אחד לא רצה לשמוע או לדעת. זה מכעיס, הופקרתי ב-7 באוקטובר. התקשרנו ואף אחד לא היה שם. היינו לבד. אנשים לא מבינים מה זה להיות שם, מוחזקים במקום הכי נורא בעולם".
לסיום, היא קראה למקבלי ההחלטות וליושבים בקבינט: "תעצרו רגע, תחזירו אותם הביתה, זה הדבר הכי חשוב".
