17 יום לאחר המתקפה הרצחנית בדרום, צריך לומר את האמת, קשה כלל שהיא נשמעת לאוזניים ישראליות: חמאס בדרך לניצחון. הכוונה אינה רק לאירועי 7 באוקטובר – לפחות 1,400 נרצחים ויותר מ-210 חטופים - אלא גם לנקודה שאליה הביא את ישראל: שוב משוסעת, מסוכסכת ומפוצלת.
התמרון הקרקעי מתעכב בעיקר משום שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מעוניין בו, ומקורביו כבר מפיצים סרטונים בשבח ההפצצות מהאוויר בלבד. זו התפתחות מדהימה. נתניהו עושה לא מעט כדי לעכב את הפעולה הקרקעית, ויש לכך סיבות רציונליות יותר (סוגיית החטופים, לגיטימציה בינלאומית) אבל גם פחות. השורה התחתונה של הקמפיין הזה מעידה על כך שהוא מכיר בכך שעוד טרם נכנס חייל ישראלי אחד לרצועה, טובה לא תצמח מכך.
לא רק ששלטון חמאס ישרוד ברצועה, אלא שהזרוע הצבאית תשמור על יכולותיה ורוב מפקדיה יישארו בחיים. מדוע? משום שהם מסתתרים עמוק מתחת לאדמה, והקמפיין ש"דורש" קודם כל פגיעה במנהרות, מתעלם מהעובדה הפשוטה שכבר 17 ימים מנסה חיל האוויר להגיע אליהן ולא מצליח. אז אילו הפצצות יכולות להשמיד את הזרוע הצבאית של חמאס? אולי למקורבי נתניהו הפתרונים.
אחד מסרטוני הקמפיין נגד כניסה קרקעית
בשורה התחתונה, ראש הממשלה ואנשיו לא מעוניינים בפעולה קרקעית שתגרור אבידות רבות נוספות וכנראה לא תוביל לפתרון מתקבל על הדעת ביום שאחרי. המחיר יהיה כבד: הם בעצם מסכימים שיישובי עוטף עזה לא ישובו להיות כפי שהיו, שתושביהם לא ירצו לחזור לבתיהם, ואחריהם גם תושבי הצפון יבינו שיופקרו. ההרתעה הישראלית תיהרס ונתניהו ינסה לחתור לעסקה מול חמאס שתביא לשחרור חטופים בתקווה שתמונותיהם משתחררים יסייעו במשהו לפופולריות המתרסקת שלו.
חמאס אכן מתקשה להראות סימני משילות בצפון הרצועה, אבל היה ברור שמשרדי הממשלה שלו לא יתפקדו ברגע שיתחילו ההפצצות (בצד הישראלי אין תירוץ שכזה ועדיין משרדי הממשלה אינם מתפקדים). הנקודה הקריטית עבור ישראל היא כמובן הפגיעה בזרוע הצבאית, עז א-דין אל קסאם, ושם הרוב הגדול של השדרה הפיקודית הבכירה עומד על רגליו ומתפקד.
ירי הרקטות נמשך וכנראה יימשך כל עוד ישראל לא נמצאת על הקרקע בעזה. ראשי הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל מתניידים להם בין ראיונות בטלוויזיה ומראים סימנים של אופוריה וזחיחות. הם מבחינתם כבר ניצחו. ההרס ומספר ההרוגים העצום בעזה - כל אלה רק מחזקים את ההתלכדות הפלסטינית מסביב לארגון, שהפך לא רק למנצח במלחמה מול ישראל, אלא גם בקרב הפוליטי הפנימי מול פתח והרשות.
אבי יששכרוףצילום: טל שחריחיא סינוואר, מוחמד דף וחבריהם הוכיחו לציבור הפלסטיני שלא רק שאפשר להילחם בישראל, אלא גם "לנצח" אותה, ובמקום לדבר על שתי מדינות כפי שעשה אבו מאזן, הם מחזירים לכותרות את השיח על מדינה אסלאמית אחת מהים עד הירדן. כך זה נתפס לפחות.
אלה דברים שלישראלי הממוצע לא קל לשמוע או לקרוא. יש מי שמתנחם בתמונות ההרס מעזה או במספרי ההרוגים, מבלי להבין שהדברים הללו רק מחזקים את חמאס. הוא ניזון מהמצוקה, המוות והשנאה. זה הארגון שעמו ניהלה ממשלת נתניהו רומן, חשאי ולא חשאי, מתוך מטרה מוצהרת לחזקו.
