היום (חמישי) בצהריים הובא למנוחות בהר הרצל סמל אריאל סוסנוב משכונת פסגת זאב בירושלים. אריאל, שחבריו הרבים נהגו לקרוא לו בשם משפחתו, ״סוסנוב״, נפגע אתמול מרסיס של רקטה ונהרג לאחר שיצא מלבנון. בזמן האזעקה, כשנורתה הרקטה, בת זוגתו עטרה שוחחה איתו בטלפון - והייתה איתו ברגעיו האחרונים.
גבי, אביו של אריאל, הספיד את בנו ואמר מעל קברו: "אני לא מאמין שאני הולך להספיד את הבן שלי. תודה לכל מי שהגיע. היינו רוצים מאוד לראות אתכם בחתונה של אריאל. ה' נתן, ה' לקח. אין ספק שקיבלנו מתנה מהשמיים. ילד פנומן, ילד חכם, ילד עם יכולות גבוהות ושאיפות ענקיות. צר לי מאוד שזה נשאר בגדר של חלום. צר לי מאוד שאריאל לא זכה לקיים אותם.
"הייתי קורא לו עלם חמודות. עם חיוך קורע לב. ילד ענו, פשוט, צנוע, לא משתחצן, נקי כפיים ובר לבב. ילד שכל כולו ערכים. אריאל אהובי, יקירי כל כך רציתי להיות גאה בך ולשמוח שזה הבן שלי. במקום לשחק בטלפון, הוא התנדב בבני עקיבא, הדריך שם, הדריך ב'כנפיים של קרמבו', כל הזמן הוא היה לטובת הציבור, לטובת הכלל״.
הלוויתו של אריאל סוסנוב ז"ל
"תחסר לי מאוד. אני כבר מתגעגע אליך״, המשיך האב, ״קיבלנו מתנה מהשמיים. ילד בגיל שבע יוצא מהספרייה עם ארבעה ספרים. הילד הזה היה פשוט גאון. הייתי אומר לו שעם השכל שקיבל, שימציא תרופה נגד סרטן, אבל הוא בחר להיות לוחם. היה לנו קשה עם ההחלטה שלו אבל לא מנענו ממנו. גם כשהיה בעזה וגם בלבנון הייתי גאה בו. אריאל, נהרגת על קידוש השם – נתת את החיים שלך למדינה. אמרת לי, ׳אבא, אם אני לא אלך, מי יילך׳. אני מבקש סליחה ממך. אולי לא נתנו לך מספיק תשומת לב, אבל אף פעם לא ביקשת. אתה תחסר לי. תתפלל על כל עם ישראל. תתפלל על המשפחה. תודה לך שהיית אצלנו פרח. נהנינו מכל רגע להיות איתך. היית ילד מדהים".
גיבור של אמא
שושנה, אמו של אריאל, בכתה מעל קבר בנה הטרי וספדה: "ילד מיוחד כמוך אין בעולם. מי ידאג לי עכשיו? איפה אתה עכשיו? אתה בעולם שכולו טוב אבל כואב לי. אתה חסר לי. הלב שלי נשבר לאלפי רסיסים. לפעמים שיתפת אותי בחלומות שלך והבנתי מה אתה רוצה בחיים. ידעתי שאתה רוצה להיות גיבור. הפכת להיות גיבור. גיבור של אמא.
"אני זוכרת שכתבת לאחיך שיר לבר מצווה. תוך כמה שניות כתבת שיר. עם השכל המבריק שרק אצלך היה. זכיתי להיות אמא שלך רק 20 שנה ועשרה חודשים. אריאל, ראיתי את הפנים שלך אחרי שנהרגת. אותו דבר. חיוך קטן על הפנים שאומר לאמא, 'הכול טוב'. אני מקווה שלא סבלת הרבה. היית שם לבד. אתמול צלצלו בדלת בשעה שאף אחד לא מצלצל. נכנסו הקצינים וחרב עולמי. אריאל, חיים שלי אני לא יכולה בלעדיך. היית הצלע שמגשרת ושומרת על כולנו. מאתמול לא עצמתי עין. ביקשתי שתתעורר. שתיקח נשימה ארוכה ותחזור. די לצרות. מספיק קורבנות על קידוש השם. אריאל נשמה שלי, אני אוהבת אותך מאוד. בן שלי אני אוהבת אותך נשמה. איך השארת אותי פה לבד? אריאלי, איפה אתה? גיבור. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".
שיירת דגלים בירושלים לקראת הלווייתו של סמל אריאל סוסנוב ז"ל
"זכיתי להתאהב ולהיות נאהבת"
עטרה, בת הזוג, ספדה לאהובה: "אם היית כאן היית אומר לי לא לבכות. אריאל שלי, אהוב שלי, כבר 12 שעות אני מנסה לכתוב לך הספד ואני לא מסוגלת, אז אכתוב לך מכתב אהבה. כל מה שאגיד כאן לא יספיק. אריאל, מלא באהבה ונתינה. אריאל שהאגו שלו בשמיים והוא בטוח שהוא הכי טוב. ידעתי שאי-אפשר שלא להתאהב בך״.
עטרה, שהכירה את אריאל בסניף של 'כנפיים של קרמבו', בה שימשו כמדריכים, סיפרה: "המשפט הראשון שאמרת לי היה, 'לא ידעתי שיש לנו בלונדינית עם עיניים כחולות בסניף'. נהיינו חברים טובים ומהר מאוד הקשר בינינו הפך למיוחד. ב-11 במרץ 2022 ביקשת ממני להיות בת הזוג שלך. רצת אליי ב-12 בלילה בגשם זלעפות, ביקשת שארד למחסן ואעצום עיניים ואמרת לי, 'אני מצטער, אבל אני מבקש שתצטרכי לסבול אותי לעוד הרבה זמן׳.
"אתמול, בשעה 15:07 הייתי איתך בשיחת טלפון ושמעתי את האזעקה ברקע. אמרת שתחזור אליי. זה היה מהרגעים האחרונים שלך. את ההבטחות שלך אתה תמיד מקיים. ידעת שתמות במלחמה על הארץ שלנו כדי שנחיה במקום טוב יותר. תמיד אמרת שתספוג הכול בשביל החברים שלך, שתספוג את האש. אין דבר שלא עמדת בו, חוץ מדבר אחד – שתשמור על עצמך בשבילי.
"הבטחת שתאהב אותי לנצח. את ההבטחה הזאת קיימת עד השעה 15:07. זה היה הנצח שלך. רצינו לגדל עוד דור פה בארץ. רצינו להיות אחד עם השני עד הסוף. היית איתי עד הסוף, עד הסוף שלך. קיבלת רסיס ללב והלב שלי נשבר לרסיסים.
"כתבת לי שמטרת חייך היא להפוך אותי למאושרת. כל מה שהבטחת ולא יכולת לקיים, אני אעשה בשבילך. אני אדאג לזה שיקרה. כולם ידעו מי היית בעולם הזה ומי היית בשבילי. אריאל, תראה כמה אנשים פה אוהבים אותך. אתה בטח יושב למעלה וצוחק כי רצית שאנשים יגידו עליך דברים טובים. תודה ששמרת עליי ועל המדינה שלנו. אני גאה בך. תודה שאתה שומר עלינו שם מלמעלה. לא עוד בשורות קשות. לא עוד הותר לפרסום. כל יום שישי אני אכתוב לך. קנית לי פרחים בשישי, גם כשהיית בלבנון. תודה על 1,012 ימים איתך. 1,012 ימים ששום דבר לא ישתווה אליהם, כמו להיות נאהבת על ידך. אני אוהבת אותך אריאל".
"זכית לחיות לפי הערכים שלך"
אביה של עטרה נפרד ממי שהיה עתיד להיות חתנו: "הגעת אלינו עם חיוך. זכינו שהיית בן בית אצלנו. חיכינו לחג לשמוע את הזימון הספרדי היפה שלך. זכינו שהפכת להיות אח גדול לאליענה ושמעיה. זכינו להכיר בך איש עם רצון. רצון אמיתי רק לתת לחברה, למולדת ולעם שלך. לא רק רצון, גם יכולת. התנדבת במשך שעות. התנדבת בשנת שירות. רק לתת ולעשות טוב לאחרים.
"אני זכיתי לפני שבוע, הזמנת אותי לבירה בשוק. ישבנו וסיפרת לי על אהבתך ללימודי קודש. שיתפת אותי בכוונות שלך לעתיד, לעשות קריירה צבאית ואז קריירה בחינוך. סיפרת לי על החלום שלך לקחת חלק ביסודו של גדוד חדש בהנדסה. אריאל, אתה זכית בחייך הקצרים מדי, זכית להרבה. זכית לבנות לעצמך מערכת ערכים מעצמך. זכית לחיות לפי הערכים שלך, יום-יום, שעה שעה. זכית להיות מדריך, אח, חיל למופת. זכית לאהוב ולהתאהב בעטרה שאוהבת אותך כפליים".
ראש העיר ירושלים, משה ליאון, שנפגש עם אריאל כשפעל להקים סניף של 'כנפיים של קרמבו' בפסגת זאב, הספיד: "העיר ירושלים איבדה אחד הטובים מבניה. אריאל שהביטוי מלח הארץ משקף את אישיותו ומסירותו למען הכלל היה מדריך לילדים עם צרכים מיוחדים. זכורים לי היטב דבריו הנחושים והרושם העז שהותיר עליי כנער צעיר המהווה עבור כולנו מקור השראה בדאגתו למען האחר. אריאל לא יזכה להגשים את מעלות ליבו. הלב שלנו כולו בוכה עם משפחת סוסנוב על החלומות שנגנזו ועל התקווה שהתפוגגה. לצד היגון הכבד, גם גאווה גדולה ממלאת אותנו, גאווה שאלו הם בניה של ירושלים. באתי לכאן היום כדי לומר לך אריאל, העיר ירושלים זכתה בך. היא כואבת את אובדנך מעומק הלב״.
