שמעתי סביבי השבוע ביטויים חריפים הנוגעים לתוצאות הבחירות: חלקם מרירים, חלקם ציניים וחלקם חרדתיים. דווקא כאיש ימין-דתי-לאומי, שמתבייש בחובשי כיפה שהקימו "חומת מגן" לשחיתות הציבורית, אני רוצה להפיג ולו במשהו את החששות מהבאות.
יש פוליטיקאים שטוענים ל"בעיית משילות" – והופכים את משרתי הציבור ל"פקידים", ואת מי שנחשבו פעם למשרתי ציבור ל"אויבי העם". לא פעם מדובר בטענות על גבול הילדותיות, הנובעות מחוסר הבנה של המחיר שאנו נדרשים לשלם לצורך שלנו בכלכלה גלובלית וצמיחה, לשם קיום מדינה מתקדמת עם שירותי חינוך, תחבורה, רווחה וכמובן ביטחון. כדי להיות חלק מהכלכלה הגלובלית, עלינו לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים. במדינת ישראל, הנמצאת בשכונה עוינת, הדברים מקבלים משנה תוקף: ללא צמיחה, לא נוכל להתמודד עם שום אתגר.
לצד כפיפות לדין הבינלאומי, קיים גם אתגר הניצב בפני כל מדינה הנמצאת בחיכוך ביטחוני – בוודאי כזו שנתונה לאנטישמיות וצריכה להתמודד בחוכמה עם השימוש הפוליטי והציני בדין הבינלאומי נגדה. ואיך זה קשור למשילות? הפוליטיקאי הנבחר מעוניין בחופש פעולה כדי לממש את חזונו. הוא מכנס דיון, ופתאום שומע מה"פקידים" על עוד ועוד אילוצים ו"סינדולים". והוא זועם. הוא כמובן יכול להתעלם מהם, אך המחיר למדינה עלול להיות הרסני, כל עוד היא מעוניינת ליהנות משיתוף פעולה בינלאומי. וכאן מגיעה הסיבה לצפירת ההרגעה.
שמעתי את ההצהרות המסוכנות בנוגע לפסקת התגברות ברוב של 61 ח"כים, לא רק בחקיקה אלא גם בביקורת של בג"ץ על החלטות מנהליות. חקיקה כזו, משמעותה אובדן כמעט מוחלט של עצמאות בית המשפט, כשהמחיר הוא הפסקת ההגנה לגורמי הביטחון מול בית הדין הבינלאומי בהאג.
עד כה, המערכת המשפטית – הפרקליט הצבאי הראשי, היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט – ביצרה חומת הגנה אפקטיבית שאיננה מאפשרת לטעון כי לישראל אין מערכת משפט עצמאית, מה שחלילה יאפשר להתערב בעצמאותה באמצעות בית הדין. קשה לי להאמין שמי שמנפנף בצורך לתת חסינות לחיילים ושוטרים מפני מערכת המשפט הישראלית, יפקיר אותם לחסדי הדין הבינלאומי. אם נוסיף לכך את האיומים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, הרי שהתמונה שתצטייר בעיני אויבינו תהיה מושלמת, מבחינתם.
גפני: "בלי פסקת ההתגברות לא תהיה קואליציה"
מאז שהעולם השתטח ונוצרה קישוריות בינלאומית, הפשיעה נודדת לרשת. עלינו להתגונן לא רק מעבריינות בתוך ישראל אלא מכל העולם. בתמורה, עלינו להגן על מדינות אחרות מפני פשיעה ישראלית. הקריטיות של שיתוף הפעולה מתעצמת והולכת. מי יהיה מוכן להפקיר את הביטחון ואת ביטחון הפנים בשל גחמות של פוליטיקאים, שעלולות לסמן אותנו כמצורעים? אלו דוגמאות ספורות בלבד, מבלי לעסוק בקשרים אסטרטגיים של מדינת ישראל שהשתיקה יפה להן, המעצימים את האתגר.
רוני אלשיךצילום: גבריאל בהרליהכך או אחרת, כאשר יגיעו ההצהרות המתלהמות של מערכת הבחירות לשולחן השרטוט, הן ייתקלו בקשיים וחסמים רבים שירסנו אותן בפועל. החיים אינם דו-ממדיים ואין ארוחות חינם. לא בכדי, שום מדינה מתוקנת לא מרשה לעצמה לחקות את צפון קוריאה בגישתה, ואיננה מסתפקת במשק אוטרקי. אפילו מעצמה כמו רוסיה, שהרשתה לעצמה לדרוס ברגל גסה כל אמנה בשל מעמדה והשפעתה, מגלה מהו המחיר של התנהלות כזו – גם למעצמה. לכן, לאט-לאט יגלו גם הנבחרים שלנו כי הדרך לממש את כל הבטחותיהם לא באמת סלולה.
אין זה אומר שהמאבק על היושרה וניקיון הכפיים של נבחרי הציבור הסתיים, ואין ספק שעוד נשמע רבות על אחריותם של הפקידים לחוסר המעש – אך כדאי להתייחס לחרדות בריסון המתאים. מדובר בנבחרים אינטליגנטים, שלא יעזו לשפוך את התינוק עם המים רק בשל הבטחות בחירות.
- רוני אלשיך היה מפכ"ל המשטרה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
