כ-3,000 מתוך קרוב ל-24 אלף תושבי קריית שמונה מסרבים להתפנות מהעיר המופגזת בסמוך לגבול עם לבנון. בכירי העירייה פונים לתושבים שנשארו ומפצירים בהם לעזוב, בזמן שאלפי תושבים ביישובים סמוכים אחרים לגבול נאבקים בצבא כדי שיורה על הפינוי שלהם למפלט בבתי הארחה ומלונות.
"כל משפחה ואדם שנמצא בעיר לא רק שמסכן את עצמו, אלא גם גורם לאנשי הביטחון וההצלה להתעסק בו ולא בדברים האמיתיים", התריע דובר עיריית קריית שמונה דורון שנפר.
לדברי שנפר, "באמצע השבוע היו בעיר כ-3,500 עד 4,000 תושבים, וביממה האחרונה עזבו בין 500-600 תושבים וכעת נמצאים פה בין 2,800 ל-3,000 תושבים. אנחנו קוראים להם - אנא הישמעו להנחיות וצאו מהעיר. בתי מלון מחכים לכם בכל הארץ. תשאירו את העיר לכוחות הביטחון ולאנשי הצבא".
תושבים שמסרבים להתפנות מקריית שמונה
(צילום: אביהו שפירא)
בסיור בין רחובות עיר הרפאים קשה היה למצוא תושבים, ונראה כי אלה שמסרבים להתפנות נעולים בבתיהם או שבים אליהם מעבודתם לעת ערב. כמה בתי עסק נותרו פתוחים ובעליהם הסבירו לנו כי התקשו לעזוב את קריית שמונה ושהם מרגישים שזקוקים להם בעיר.
"אני לא יכול לקום ולעזוב את הכול ואחרי שהכול ייגמר לחזור כאילו כלום", אמר לאון קרסקוביץ, מנהל חנות למחשבים וציוד תקשורת. "זה משהו שקשה להסביר, אני לא יכול לראות שהכול מת פה. במיוחד ותיקי קריית שמונה שעברנו בעבר קטיושות והכול, זה לא חדש לנו, ויש שלא רוצים לעזוב ואומרים 'אנחנו כאן ומקסימום נרד למקלט ונעלה ונמשיך כמה שיותר בשגרה'. אני חושב שזה טוב לנפש שלנו".
ב"באגט שלומי" פגשנו את הבעלים שלומי, שסירב גם במלחמת לבנון השנייה לעזוב את העסק, ומתחילת המלחמה הנוכחית המשיך להגיש באגטים עמוסי שווארמה וסלטים לכוחות הצבא ולאנשי התקשורת הרבים שצובאים על העיר. "כל עוד הילדים שלי בצבא, גם אני נשאר פה", אמר שלומי. "הילדים שלי, אחד בעוטף ואחד בלבנון, ואני מזדהה איתם. לאן אני אתפנה? פה הכי טוב. יש לנו מרחב מוגן ואנחנו נוהגים באחריות רבה".
גלייב ניידינקוף עובד במפעל "נביעות" באזור התעשייה. רוב חבריו העובדים יצאו למלונות בגליל ומגיעים למפעל בהסעות מאורגנות, אבל הוא מעדיף להישאר בבית. "יש לי פה שלוש דקות נסיעה לעבודה ואם אהיה בחוץ אז ייקח לי חצי שעה לכל כיוון ואני לא רוצה את זה. ליד הדירה שלי יש מקלט במרחק שלושה מטר, ואם יש צבע אדום אני הולך לשם ולא מפחד. אני יודע שאם צריך לקרות משהו בחיים, הוא יקרה. כשאתה צריך להיות מת בגיל הזה, אתה מת".
קרוב ל-10 בתים וכמה כלי רכב ניזוקו בשבוע החולף בעקבות שיגורים לקריית שמונה. בכמה בתים שהו תושבים שבאורח נס לא נפגעו. מנגד, בשיגור לעבר המתחם שמכונה "עמק הלאפות" נפצעו קל שני בעלי מסעדת "האחים ממן".
במקביל, בימים האחרונים הולכת ומתרחבת הפנייה לעזרה של תושבי קו העימות שלא קיבלו עד כה פקודת פינוי, וחיים בחודש החולף תחת מציאות בלתי-אפשרית. "המצב ביישוב מנות הפך לבלתי-נסבל ומסוכן ביותר", טוענת אלה סוויסה, שמתגוררת לפי נתוני הצבא במרחק של קצת יותר מחמישה קילומטרים מגבול לבנון.
היא הוסיפה: "הכבישים ליישוב סגורים לעיתים קרובות, אנו מתעדכנים בפתיחת הצירים דרך קבוצת הוואטסאפ היישובית. ביישוב אין מכולת, עלינו להצטייד מבעוד מועד. בשכונות הוותיקות לרבים אין ממ"ד תקני".
בשל הנחיות פיקוד העורף, גם מערכת החינוך בעשרות יישובי קו העימות מושבתת והילדים נשארים לבדם או שהוריהם לא יכולים לצאת לעבוד ונשארים לצידם. "הילדים נותרו ללא מענה הפוגתי-חברתי-טיפולי". ציינה סוויסה. "הם חווים סיוטים בלילה וביום - פחד קיומי יומיומי עם כל פיצוץ הנשמע. אנו וילדינו כורעים תחת הנטל של מגורים בגבול הצפון ומצפים למעטפת בזמנים כאלה. אנו תושבים נאמנים, משרתים בצבא ובמילואים, תורמים למדינה, ונמשיך לעשות זאת. מגיע לנו לקבל הגנה ומענה עבור ילדינו".
גם מלי רוזנבאום מקיבוץ כפר סאלד פנתה אלינו ואמרה: "אני מהקיבוצים שהופקרו להיות בשר התותחים של שני הגבולות הסמוכים אלינו, לא ממוגנים וללא תכלית. אין מסגרות חינוכיות, העיר הסמוכה עם השירותים סגורה, ושאר קשיים מהותיים". רוזנבאום התחננה שמצוקתם וזעקתם תישמע, ושבממשלה ובמערכת הביטחון יקבלו את ההחלטה לפנות אותם.
