ב-6 בספטמבר פורסמה הידיעה ב"בילד" הגרמני. גם אם נניח בצד את העבירה הביטחונית החמורה, ברור לגמרי שהדובר בלשכת רה"מ אלי פלדשטיין וחבריו לא רצו לפרסם את האמת אודות המסמך ותוכנו, אלא הזינו את כתבי ה"בילד", שככל הנראה אינם בקיאים בשפה שבה נכתב המסמך, בנרטיב שישרת את נתניהו ואת הצורך העז שלהם להכריע את ההפגנות נגד הממשלה ששטפו את הארץ - נרטיב שהוא הפוך לחלוטין ממה שבאמת נכתב שם בערבית.
באותו ערב, לאחר שב-ynet ו"ידיעות אחרונות" פורסמו ספקות משמעותיים בנוגע לחשיבות המסמך ולאופן שבו הוצג ב"בילד", נראה כי פלדשטיין, או הגורם הנוסף מסביבת ראש הממשלה, או אולי אנשי "בילד" עצמם, נכנסו ללחץ מהחשש שהסיפור מתמוטט. במטרה להוכיח את אותנטיות המסמך, פנה פלדשטיין פעם נוספת לנגד המילואים, וביקש לקבל לידיו את המסמך המקורי. נגד המילואים נענה, נפגש עמו, ומסר לו עותק פיזי של המסמך המקורי לצד שני מסמכים נוספים בסיווג "סודי ביותר", כפי שציין השופט מנחם מזרחי בהחלטתו מהיום.
את המסמכים הנוספים הללו מצאו לפני שלושה שבועות חוקרי השב"כ והמשטרה כשפשטו על ביתו של פלדשטיין כדי לעצור אותו, ולחפש בכל פינה. כעת מותר לגלות כי באותה שעה החבורה הפעילה גורמים נוספים כדי לפתוח במסע שיווק של המסמך בתקשורת בישראל, לרבות ניסיון למסור אותו ל-ynet.
אלא שאותו אדם שהחזיק במסמך היה מוכן לתת אותו רק בתנאי שהפרסום יהיה מוכתב על ידיו, ויכלול מסרים דומים למה שכבר שווק יום קודם לתקשורת המקומית - שזהו מסמך דרמטי, ושהדרג המדיני מודר ממנו בידי צה"ל. זוהי למעשה בת-קול לנרטיב הכללי שבכירי הצבא מסתירים מידע מנתניהו, ושבכך, בהסתרת המידע הזדונית, טמונה הסיבה האמיתית לאסון 7 באוקטובר, ולפיכך גם לעניין החטופים.
ynet ו"ידיעות אחרונות" סירבו לכל תנאי, הכתבה או זכות עריכה - והם המשיכו הלאה לאחד מכלי התקשורת האחרים, שאכן פרסם קטעים ממנו.
הקשר החם עם בכיר ה"בילד"
תחילת הפרשה בשני צירים מקבילים, שלא היו אמורים להיפגש לעולם. בציר אחד מקיימת לשכת רה"מ קשר עמוק וארוך שנים עם ה"בילד", יומון-צהובון גרמני רב-תפוצה אך גם מעורר מחלוקות, פרשיות וטענות שונות על אמינות והטיה מובנית.
את עיקר המשאבים השקיעו בלשכת רה"מ בקשר עם סגן עורך העיתון, פול רונצהיימר, עיתונאי גרמני בעל שם. בכל פעם שהיה מגיע לארץ, מספרים גורמים צבאיים, הייתה לשכת רה"מ מפעילה לחצים כבדים על דובר צה"ל לתת לו יחס מועדף, לסדר לו ראיונות ולהיות ראשון, למשל, מבין העיתונאים הגרמנים, ואחד הראשונים מבין הזרים בכלל, להיכנס לרצועת עזה מיד אחרי תחילת המלחמה.
בישראל הוא זכה לראיונות עם בכירים, כולל שניים עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ופודקאסט עם ראש המל"ל צחי הנגבי - הרבה יותר ממה שמקבלים רוב העיתונאים, גם מכלי תקשורת הנחשבים חשובים יותר לישראל. בדברים הללו אין כמובן טענה, לא למערכת דובר צה"ל, לא ללשכת הנשיא ולא לראש המל"ל, שקיבלו המלצות ממי שבוודאי נראו להם כפועלים ממניעים מקצועיים ונקיים.
את הקשר עם רונצהיימר ריכז שרוליק איינהורן. הוא נחשב לאחד מבכירי אנשי הפרסום הגלוי והסמוי בדיגיטל בישראל, ויש שאומרים בעולם כולו. איינהורן מעולם לא היה עובד מדינה, אלא יועץ חיצוני ללשכה ולמסעות הבחירות של נתניהו. בכל זאת, הוא נחשב לאחד הבכירים ביותר בחבורה המקיפה את נתניהו, לצד עופר גולן, טופז לוק, שרון דרטבה ויונתן אוריך. נגדו, ביחד עם עוד שניים מהבכירים, אוריך וגולן, החליט פרקליט המדינה עמית איסמן להגיש כתב אישום על הטרדה בנסיבות מחמירות של אחד מעדי המדינה בפרשת תיק 4000.
איינהורן נחשב לאדם נחמד, נעים הליכות ואיש מקצוע מבריק, ששם יותר דגש על הכתוב בחשבונית שהוא מגיש עבור שירותיו, ופחות על אידיאולוגיה פוליטית כזו או אחרת.
לפני כמה שנים הקימו איינהורן ואוריך חברת אסטרטגיה וקמפיינים משותפת, שבמסגרתה ובערוצים נוספים הוא מספק ייעוץ וניהול קמפיינים לגורמים שונים בעולם. בקמפיין להרצת מועמד לנשיאות רומניה שבו הוא מעורב עובדים גם יועצים ישראלים נוספים. אחד מהם, יוצא מודיעין שנכנה כאן "הלשעברניק", פנה אליו באפריל וביקש לחבר אותו עם רונצהיימר – שאיינהורן התגאה בקשר ההדוק עימו.
5 צפייה בגלריה
הפגנה לשחרור החטופים. לשכת רה"מ לא חסכה בהפצת מידע כוזב כדי להצדיק
(צילום: נמרוד גליקמן)
הלשעברניק אמר שרצה לעניין את רונצהיימר במידע שהוא מבקש לפרסם בחו"ל על חיזבאללה, אך במקום זאת התחיל לדבר על קמפיין פרטי שהוא מריץ באפריקה. רונצהיימר, שלא הבין איך נקלע לנושא שלא רלוונטי לעיתון הגרמני ונראה בעיניו לא כשר, התרגז והתעמת עם איינהורן.
האחרון, שחש שאחד הנכסים המשמעותיים ביותר שיש ללשכה בתקשורת הבינלאומית עומד לנתק איתו קשר, פתח במאמץ עצום כדי "לפייס" את רוחו הזועמת. הוא הזמין אותו לאלתר לישראל, ובמהלך החודשים הבאים הציע לו סדרת "פיצויים" בדמות ראיונות עם בכירים ישראלים, דלת פתוחה בצה"ל, והדובדבן שמעל הקצפת - מסמך סודי "של סינוואר" שהשיג המודיעין הישראלי.
בין הכפשת צה"ל ומערכת הביטחון לקמפיין החטופים
בציר השני, המקביל, פעל פלדשטיין, הדובר היוצא של השר בן גביר, שהובא ללשכת ראש הממשלה ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה כדי לשמש "דובר לתקשורת הצבאית", אך עסק בפועל בעיקר בהורדת ממטרים של טינופת על צה"ל ומערכת הביטחון. זה נעשה כדי לשרת את הנרטיב שצה"ל והמודיעין לא רק אשמים בהכול, כי טעו ושגו והחמיצו, אלא גם כי עשו זאת בזדון ומידרו את נתניהו והדרג המדיני.
קמפיין ההמשך עסק בחטופים. במהלכו הפיצה לשכת רה"מ מידע כוזב בניסיון להצדיק את עיכוב העסקה לשחרורם. הטענות שסיפקו, שאף אחת מהן לא נכונה, לא שיקפו את הסיבה האמיתית להתנהלות נתניהו – חוסר עניין בעסקה מתוך שיקולים קואליציוניים.
באותם ימים שבהם התמודדו איינהורן ולשכת נתניהו עם התקלה מול רונצהיימר, הצליחה קהילת המודיעין הישראלית להשיג חוות דעת של דרג ביניים במודיעין הצבאי של הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל קסאם. המסמך עסק בטיוטה שהעבירה ישראל למתווה העסקה באותה עת.
מדובר בהצעה מתונה, שכללה בעיקר ויתורים שנועדו לקדם את ההסכם. מה שבטוח, ומצער, הוא שהמסמך התגלה כבלתי חשוב לחלוטין וללא השפעה על המציאות. כמה חבל שהמלצות אלה לא יושמו. אבל תוכנו השולי לא פוגע בפוטנציאל הנזק של דליפה שלו, המהווה פוטנציאל לנזק ביטחוני חמור למערכת הביטחון ומדינת ישראל.
ואז שני הצירים הללו, שלא היו אמורים להיפגש, מתאחדים. גם זה עם זה, וגם עם הציר המרכזי - הניסיון לזרוע שקרים וחצאי אמיתות, הגרועות משקרים, כדי להצדיק את סירובו של נתניהו להגיע לעסקה, להסביר איך ייתכן שכבר שנה (אז) שמעל 100 חטופים לא בבית, ואת הסבל השטני שעובר עליהם, והיגון שלא ניתן לתאר שעובר על בני המשפחות שלהם.
מה שהוסיף ללחץ של לשכת רה"מ הייתה סדרת החשיפות מעל עמודים אלו שעשתה "הרמת מסך" לכל המניפולציות והשקרים, כשאל מול הוכחות כתובות במסמכים שהעבירו המתווכים, כבר אי אפשר למכור לציבור ש"זה הכול חמאס", וש"ישראל רוצה עסקה". כל זאת, כשברקע רצח ששת החטופים והתגברות אירועי המחאה.
5 צפייה בגלריה
שרוליק איינהורן, ששוהה בסרביה. מקורביו מספרים: לא יחזור לישראל בקרוב
(צילום: אייל גזיאל)
פלדשטיין נחשב לדובר מצוין ופעיל מאוד. לכן בתחילה, כאמור, כדי להנדס את תודעת הציבור הישראלי ולשבור את הגב של המחאה נגד הממשלה בגלל הזנחת החטופים, הוא ניסה למכור את המסמך הסופר-מסווג שלו לתקשורת הישראלית, בתרגום המסולף והשקרי.
הבדיקה שקבעה: אין הוכחה לקשר בין המסמך לסינוואר
אבל לא בגלל הסילוף והשקרים האקט הזה עלול לעלות לו בלא מעט זמן מאחורי סורג ובריח, אלא משום שאז, כשלא הצליח לפרסם זאת בישראל, פלדשטיין הבין את מה שהיה ברור לו באופן חד עוד קודם לכן - שזה מסמך שאסור לפרסם בשום אופן. למרות זאת, הוא פונה לאדם הנוסף -שגורמים בכירים הבקיאים בחקירה אומרים שהוא שרוליק איינהורן - ואחרי דיון בנושא הם מחליטים שזה יהיה "הפיצוי הנוסף" שיקבל רונצהיימר מה"בילד" עבור הפדיחה שאירעה איתו.
רונצהיימר מגיע לאיינהורן, מקבל את המסמך, וביחד עם סגנו, הכתב הפוליטי של העיתון פיליפ פיאטוב, הם מפרסמים את הציטוטים השבורים, ואת משמעות המסמך וזהות בעליו המסולפות לחלוטין. מחלקת בדיקת העובדות של ה"ליברסיון" הצרפתי בדקה את המסמך המקורי מול המסמך של ה"בילד", וקבעה כי אין שום הוכחה שהמסמך קשור לסינוואר, וכי תוכנו הוצג בצורה מסולפת באופן עמוק.
היום הגישה המדינה הצהרת תובע שמשמעותה שהיא מתכוונת להגיש כתבי אישום חמורים בפרשה תוך חמישה ימים, שאז תבקש את הארכת מעצרם של החשודים עד תום ההליכים בעניינם. זהו צעד חמור מאוד, השמור למקרים חמורים מאוד. פלדשטיין וקציני ונגדי צה"ל האחרים שיועמדו לדין, אם יורשעו, עשויים להיות צפויים לעונש מאסר חמור מאוד.
שרוליק איינהורן כבר הודיע למקורביו, לפי דברי אחד מהם, כי הוא, שמתגורר בסרביה, שם הוא מסייע לנשיא, לא מתכוון לחזור לארץ בקרוב. לדעת גורם בכיר הבקיא בחקירה, איינהורן מבין מה מצפה לו, ולכן לא עתיד לחזור כלל בעתיד הנראה לעין, בשל חומרת החשדות.
