(צילום: אסף חן)
הם רק רוצים להיות מורים: בימים אלה יוצאים המורות והמורים למאבק להעלאת שכרם, אבל בינתיים עובדי הוראה רבים כבר הודיעו שבכוונתם לעזוב את המקצוע שלא מאפשר להם לפרנס בכבוד את משפחותיהם. שלשום פורסמו ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" סיפוריהן של ארבע מורות צעירות שהתפטרו או שבדרך להתפטר בצער רב, והיום מספרים שלושה מורים על העבודות הנוספות שבהם הם חייבים לעסוק אחרי שעות הלימודים כדי להצליח לגמור את החודש.
"אני נאלצת לעבוד בשלוש עבודות ולסיים מדי יום בשעה עשר בלילה כדי להתפרנס", אמרה מאיה קלימי מכפר סבא, מחנכת ומורה למתמטיקה בכיתות ד', ה', ו-ו' ומובילה תוכנית חינוכית בעלת 15 שנות ותק. "אבל עם כל האהבה למקצוע ההוראה, לא סביר שאני צריכה לעבוד במספר מקומות כדי לסיים את החודש, ולכן אני שוקלת האם להמשיך לעבוד כמורה", הוסיפה.
קלימי, שמרוויחה 8,000 שקל בחודש כמורה ובנוסף עובדת כקאוצ'רית של מאמנים ומלמדת שיעורים פרטיים, היא אחת מאלפי מורים שנמצאים על פרשת דרכים בגלל השכר הנמוך, תנאי העבודה והתחושה של היעדר הערכה מצד החברה והמדינה. "מערכת החינוך מתייבשת, מורים עוזבים ולא יהיה מי שילמד", היא מזהירה.
המורות שלא יכולות עוד ועוזבות את מערכת החינוך
(צילום: חגי דקל)
"הגיעו מים עד נפש. אני בודקת אופציות עבודה אחרות", אומרת קלימי. "בניתי תוכניות חינוכיות, הגעתי למערכת החינוך כדי לשנות ולתת, אני אוהבת את הילדים ואת העשייה החינוכית, אבל לא יכול להיות שהפכו אותנו להיות הבייביסיטר הלאומי. אנחנו אנשי מקצוע, ואין שום סיבה שנעבוד בעוד שתי עבודות ושיש מורים שעובדים כמלצרים או כמתדלקים בתחנת דלק". לדבריה, "אני מסיימת לעבוד בבית הספר, ממשיכה לעבוד בבית ומשם בעבודות נוספות. די, אנחנו לא מסכימות יותר. יש מורות שכבר פרשו למגזר הפרטי להייטק".
"אנחנו מותשים פיזית ונפשית", מסכמת קלימי אחרי שהסבירה שהעומס על המורים רק הולך וגדל מדי שנה. "24 שעות ביממה אני סביב העבודה. החברה שוכחת שאנחנו מעצבים את הדור הבא. את החיילים, את הרופאים, את המהנדסים ואת ראש הממשלה העתידי. אנחנו לא יצרני צ'יפים. בלי שינוי יצטרכו לגייס תאילנדים ללמד".
רענן הללי מחולון הוא מורה לחינוך גופני עם תואר שני בעל שבע שנות ותק. השכר: 7,000 שקל בחודש כולל גמול ריכוז ביטחון בבית הספר. בתום יום הלימודים הוא עובד בשני מקומות עבודה נוספים - כמאמן קבוצות וכמנהל צהרון. בנוסף, בחופשות הקיץ הוא הפעיל קייטנות ואימן כדורסל. "כדי שאוכל לפרנס את משפחתי אני נאלץ לעבוד במספר מקומות עבודה", מסביר הללי. "כל שנה מחדש אני שוקל את צעדיי ומתלבט האם להמשיך לעבוד בהוראה בבית הספר. יש לי הרבה הצעות עבודה בשוק הפרטי. אולי אעזוב ואעבור לשם משום שצריך להתפרנס".
"אני אוהב את בית הספר, את הילדים, את הקהילה, ואני גם מוערך, אבל קשה בתנאים האלה", הוא ממשיך. "יש לי חברים רבים שעזבו את המערכת, ויש כאלה שמראש לא נכנסו אליה כשהבינו מה מצפה להם. עכשיו אני יכול רק לחלום על סכומים כאלה של 20 ו-30 אלף שקל בחודש. אם לא יחול שינוי משמעותי, חד משמעית לא יהיו מורים איכותיים".
הללי מוסיף ואומר כי העלאת שכר לא חשובה רק לחשבון הבנק, אלא גם למעמד המורים וליחס של החברה כלפיהם. "אם לא נשקיע במורים, מי יחנך את הילדים? אנחנו על פי תהום", הוא מתריע. "אני יודע מה אני שווה, וגם בית הספר, המנהל, ההורים והתלמידים מעריכים אותי. אני מורה איכותי וטוב. אכפת לי מבית הספר ואני תורם לקדם אותו ואת התלמידים, אבל בסופו של דבר השאלה היא מה אני מביא הביתה. אם אעבוד ארבע משמרות בשבוע כמלצר ארוויח יותר ממה שאני מרוויח כמורה - וזו תעודת עניות למדינה ולחברה שלנו".
מתי בשן, מורה למתמטיקה ואנגלית עם ארבע שנות ותק, מרוויח רק 5,000 שקל לחודש ולדבריו הוא נאלץ להשתמש בחסכונות ולפדות קרן השתלמות כדי לפרנס את משפחתו. "בשירות הסדיר הייתי לוחם ובקבע שירתתי ב-8200 בתפקיד ראש מדור, אך תמיד רציתי לעסוק בהוראה ובחינוך", מספר בשן, שמתגורר בבית אריה, מלמד בבית ספר יסודי בראש העין ומשלים הכנסה כמורה פרטי. "התחלתי בהדרכת מחשבים בקרן קרב ומשם עברתי לחינוך כיתה ולהוראת מתמטיקה ואנגלית. כשהמנהלת הציעה לי ללמד בבית הספר החלטתי ללכת על זה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה השכר והיחס של משרד החינוך למורים".
בשן הוסיף: "הייתי בעיצומם של לימודי הסבה להוראה ונאלצתי בתחילה להקפיא את הלימודים משום שהוראה וחינוך דורשים הרבה תעצומות נפש והרבה שעות עבודה עד הלילה. השנה אני רק מלמד בלי להיות מחנך ואני נאלץ להשלים הכנסה באמצעות שיעורים פרטיים בעוד 1,500 שקל, וזה אומר לסיים את יום העבודה בשעה מאוחרת".
"כרגע אני בצומת דרכים משום שעם כל אהבה שלי להוראה ותחושת השליחות - צריך גם להביא לחם הביתה", הוא מוסיף. "עם משכורת כזו לא אוכל להמשיך, ואני אומר את הדברים בלב כבד. בסוף, עם כל הקלישאות, האמת העמוקה היא שיש משפחה לפרנס וצריך להביא לחם הביתה. אילו הייתי משתכר כראוי לא הייתי מלמד שיעורים פרטיים ולא הייתי מצוי במתח ובחיכוכים. אני נותן מעצמי מאה אחוז לתלמידים, אבל השכר פוגע. ואם זה מה שאני מביא איתי בהרגשה לתלמידים, אז לא אהיה שם".
מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, מסרה: "המקרים בכתבה מוכיחים את מה שאנחנו זועקים במשך חודשים רבים. מדינת ישראל נמצאת בשעת חירום. המשבר בחינוך הוא כמו שריפה שמתפשטת במהירות וכל שעה שעוברת מפחיתה את הסיכוי להשתלט עליה. בשנת הלימודים הבאה צפוי כאוס מוחלט. הורים יקבלו הודעות מבית הספר לא לשלוח את הילדים כי אין עובדי הוראה. רק הסכם שכר מיידי יכול לעצור את המשבר. לצערי, פקידי האוצר ממשיכים לתקוע מקלות בגלגלים. אם הם חושבים שהם יכולים להמשיך לזלזל בנו רק בגלל שמדובר בציבור גדול של נשים - הם טועים. הסתדרות המורים תיאבק על הסכם שכר שיציל את מערכת החינוך".
מורה בישראל מרוויח שליש ממורה בגרמניה
כשהמורות והמורים מתלוננים על שכרם הנמוך, יש להם על מה להסתמך: מחקר שנערך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן מצא כי שכר המורים בשראל נמצא בתחתית הסולם ביחס ל-38 המדינות המפותחות החברות ב־OECD.
החוקרים - בהובלת ד"ר איריס בן-דוד, דניאלה אלבאום וארנון הירש ניתחו את הנתונים מכל המדינות ומצאו בין היתר שבישראל לא רק המורים המתחילים מקבלים שכר נמוך יחסית, גם מורים בעלי 15 שנות ותק נותרים מאחור מבחינת השכר ביחס לעמיתיהם במדינות המפותחות.
כך, למשל, השכר השנתי של מורה מתחיל בבית ספר יסודי בישראל עומד על 22,833 דולר (בדומה למקסיקו והונגריה), ולעומתו מורה מתחיל בגרמניה מרוויח 65,475 דולר בשנה, כמעט פי שלושה. בהולנד מורה מתחיל ביסודי מרוויח פי שניים מאשר בישראל. תמונה דומה עולה גם כאשר משווים את שכר המורים הוותיקים: מורה בבית ספר יסודי בעל ותק של 15 שנה מרוויח בישראל 33,163 דולר בשנה, בדומה לפולין וטורקיה, ומורה כזה בגרמניה ירוויח סכום גבוה יותר בכ-140%.
5 צפייה בגלריה
"הפערים עלולים להוות אתגר משמעותי בהשגת יעדי הפיתוח של המדינה". ד"ר איריס בן דוד
(צילום: אוניברסיטת בר אילן)
גם בבתי הספר התיכוניים השכר בישראל נמוך: מורה מתחיל בתיכון משתכר 27,753 דולר בשנה, כשאפילו עמיתו הטורקי מרוויח יותר: 30,052 דולר. מורה מתחיל בגרמניה מרוויח 174% יותר, ובהולנד 67% יותר. פערי השכר נשמרים גם למורים עם ותק של 15 שנה: מורה בתיכון בישראל מקבל 35,769 דולר בשנה, קרוב מאוד לעמיתו הטורקי שמרוויח 31,967 דולר בשנה, ורחוק מעמיתו הגרמני שמשתכר בערך פי שניים וחצי יותר.
החוקרים מבר-אילן הדגישו כי ההשוואה בין גובה השכר במדינות השונות נעשתה במונחים של דולר מתוקן לכוח הקנייה, כך שיוקר המחיה נלקח בחשבון. עוד עולה במחקר שמורים בישראל עובדים שעות רבות בבית (כ-13 שעות בשבוע בממוצע), והעבודה הזו, שנעשית ללא תשלום, רק מעמיקה את הפערים מול המורים במדינות המפותחות. ומה עושים המורים בבית? כ-90% סיפרו שהם מכינים את חומרי הלימוד, כ-70% השיבו שהם עסוקים בשיחות עם ההורים, ובנוסף הם בודקים בבית מבחנים ועבודות.
ד"ר בן-דוד הסבירה כי בגרמניה, לדוגמה, מקפידים לשלם למורים שכר גבוה יחסית מכיוון שרואים בהם את מי שמכשירים את הדור הבא ומפתחים את ההון האנושי. "לעומת זאת בישראל", היא הוסיפה, "בהיעדר מדיניות מתאימה, שכר המורים כמעט שקול למחצית השכר החציוני. ולשם הבהרה, מחצית השכר החציוני במדינה הינו מדד לקו העוני. המיקום של שכר המורים בישראל ליד מחצית השכר החציוני של שכר המורים ב-OECD עלול להוות אתגר משמעותי בהשגת יעדי הפיתוח של המדינה ובעיקר להוות מכשול בהשגת החוסן הלאומי".
