תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) פרסמה בימים האחרונים דו"ח העוסק בהשלכות המלחמה על לבנון, בדגש על ההיבטים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים. הפגיעה המשמעותית ביותר, לפי הדו"ח, מורגשת בענף החקלאות, כמו גם בתחומי השירותים, התיירות והאירוח.
המלחמה, שהמוקד המרכזי שלה הוא רצועת עזה, התרחבה בימיה הראשונים גם לזירה הצפונית, עם הצטרפות חיזבאללה ללחימה "כזירה תומכת לזירה העזתית", לדברי הארגון. עיתוי הלחימה תפס את לבנון בתקופה "הקשה ביותר שהמדינה הייתה בה אי פעם". יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אמר בשבוע שעבר כי "אין שלב בהיסטוריה שלבנון עברה בו משהו שדומה לשלב המסוכן שבו היא נמצאת, ביותר ממישור אחד: הוואקום בנשיאות, המשבר הכלכלי, החמרת משבר העקורים הסורים במדינה ובנוסף התקיפות הישראליות בדרום המדינה ובעזה".
לפי הדו"ח של האו"ם, השפעות המלחמה החלו להיות מורגשות יותר ויותר במגזרים שונים במדינה, כאשר תחום השירותים והתיירות הוא נפגע מרכזי מהאירועים. מהממצאים עולה כי כבר ניתן לראות את ההשלכות הכלכליות על דרום לבנון, ויהיו השלכות נוספות מכיוון ש"התקיפות הצבאיות מופנות לכפרים ועיירות בדרום המדינה, שיעורי העקירה גבוהים והפעילות הכלכלית מושבתת". הדו"ח מציין כי אין הערכת נזקים רשמית עד כה והמידע שמתפרסם בו מבוסס על איסוף נתונים זמינים וראיונות.
הכותרת
האם באמת אפשר להרחיק את חיזבאללה מהגבול?
29:33
בדו"ח נמסר כי ענף התיירות והאירוח נפגע מאוד מהסכסוך. תיירים לא מגיעים למדינה, שיעורי התפוסה במלונות נמוכים ביותר ואנשים כמעט ולא מבקרים במסעדות. המסחר הבינלאומי של לבנון חווה פגיעה, ויספוג השלכות נוספות במקרה של התארכות העימות. כמו כן, התובלה הימית מביירות חווה ירידה משמעותית בגלל החששות הביטחוניים, והגירעון המסחרי צפוי לעלות, לצד שיבושים בשרשרת האספקה. הדו"ח מציין כי לבנון מסתמכת כלכלית על ייבוא וייצוא, וכי שיבוש מתמשך עלול להקשות על המדינה אף יותר ולמנוע ממנה להתאושש מהמשבר הארוך.
6,000 ילדים בלי מסגרות
ענף נוסף שנפגע, ושנחשב משמעותי ביותר עבור תושבי דרום לבנון ומהווה את מקור הפרנסה העיקרי שלהם, הוא ענף החקלאות. לפי הדו"ח, בענף זה נרשמו הפסדים משמעותיים מתחילת הלחימה בעקבות התקיפות וההפצצות של ישראל. צוין כי המלחמה מנעה עבודה באדמות שניזוקו, בין אם מחוסר טיפול ובין אם מחומרי נפץ ושריפות שהשפיעו על מטעי הזיתים, ההדרים והבננות ועל אדמות המרעה באזור.
לפי הנתונים שפורסמו, כ-47,000 עצי זית נשרפו כתוצאה משימוש בפצצות זרחן. בהיבט הסביבתי, נכתב, השימוש של ישראל בפצצות זרחן לבן גורם לשריפות רבות ופוגע בתושבים בצורה עקיפה. עוד צוין כי קשה להשתלט על שריפות מסוג זה, וכי הן בוערות זמן רב. דווח גם על פגיעה בתשתיות המים, דבר העלול להביא להתפשטות של מחלות והידרדרות סביבתית נוספת.
לפי הפרסום, מתחילת המלחמה ועד לתום איסוף הנתונים ספגו 91 כפרים בלבנון 1,768 תקיפות, כאשר מדובר על תקיפות אוויריות, תקיפות ארטילריה, הצתות ותקיפות באמצעים אחרים. בנוסף נעקרו יותר מ-64 אלף איש מהכפרים והעיירות שבגבול עם ישראל. לפי הדיווח עשרות מבנים ובתי מגורים נהרסו כליל ומאות חנויות ומרכזים רפואיים ניזוקו. כ-52 בתי ספר נסגרו, ויותר מ-6,000 ילדים נותרו ללא מסגרת.
לבנון, שמתפקדת זה זמן רב ללא נשיא, וכעת מתקיימים בה דיונים על הארכת כהונתו של מפקד הצבא, הראתה סימני התאוששות ראשוניים לפני פרוץ המלחמה, אך הם נקטעו עם הצטרפות חיזבאללה למערכה.
נוסעים בכביש הראשי, ומתרחקים מיערות
סוכנות הידיעות "העולם הערבי" (AWP) שוחחה לפני מספר ימים עם מיסא עטאללה, תושבת לבנון, שסיפרה לה כי הגיעה לדרום כדי לבקר את משפחתה ולבדוק מה שלום קרוביה. היא העידה שיש עדיין משפחות באזורי העימות, וחלק מהעקורים החלו לחזור לבתיהם בגלל העלות הגבוהה של השהייה מחוץ לבית ועקב העובדה שלא ברור מתי תסתיים הלחימה.
מיסא סיפרה כי היא מרבה לבקר בדרום לבנון משום שמשפחתה שם, וכי חלק מהאוכלוסייה בביירות חיה כאילו אין מלחמה בדרום: "רוב המשפחות באזורים הללו מסתובבות במהלך היום ונמנעות מפעילות בלילה, למרות שביום התקיפות לא מפסיקות. הם בוחרים לנסוע בכבישים ראשיים ולא בדרכים צדדיות ומתרחקים מנקודות גבול ויערות".
4 צפייה בגלריה
הלוויה של מחבל חיזבאללה בדרום לבנון. יש מי שחוזרים, כי לא ברור מתי זה ייגמר
(צילום: EPA/WAEL HAMZEH)
היא מזכירה שתושבי דרום לבנון רגילים למלחמה: "חייתי במלחמת לבנון השנייה ב-2006. אנשים עייפים כי הפעילות הפסיקה, העבודה נעצרה והלימודים הופסקו, אבל הם מבינים את המשמעות של המלחמה ומרגישים את תושבי עזה, כי הם עברו דברים דומים בחייהם".
זיינב מרעי, תושבת לבנון מהכפר כפרא שבאזור בנת ג'ביל, התראיינה גם היא לסוכנות הידיעות "העולם הערבי", ואמרה שבלבנון מתייחסים לדרום המדינה כאזור שלא שייך למדינה. לטענתה החדשות מדרום לבנון לא מדווחות, וחלק מהתחנות אינן מייחסות חשיבות למה שקורה שם.
עלי מג'ד, שעזב לפני חודשיים את הכפר ראמיה השוכן 6 ק"מ מגבול ישראל, סיפר לסוכנות הידיעות "העולם הערבי" כי הכפר ריק מתושבים: "עזבנו את הבית שלנו ב-8 באוקטובר, חזרנו בהפוגה, ועזבנו אותו שוב כשהמערכה התחדשה".
