ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר בראיונות שבני משפחת נתניהו הם "חולי נפש". בתגובה, ראש ממשלה אחר, אף הוא לשעבר, בנימין נתניהו, הגיש נגדו תביעת לשון הרע. בדיון שהחל השבוע הודה אולמרט, "בכנותו", כי הוא לא פסיכיאטר וכי לא היה מדובר בחוות דעת רפואית אלא בהבעת דעה. מדינת ישראל שמחה וצהלה, וכדברי השופט עמית יריב בדיון - צפוי לנו קרקס.
משני ראשי ממשלה לשעבר, מכובדים ובאים בימים, ניתן היה לצפות להתנהגות קצת יותר אחראית ובוגרת, ולו על מנת שלא יתקיים בהם הפתגם "זקנתם מביישת את נעוריהם". משני ראשי ממשלה בעבר, שעמדו שנים הרבה בליבת העשייה, הביטחון והכלכלה של מדינת ישראל, ניתן היה לצפות ליתר שיקול דעת ומחשבה בטרם יביעו דעה מסוג זה או יחתמו על כתב תביעה.
לפני שנים הרבה דנתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעת לשון הרע שהגיש איש העסקים לוני הרציקוביץ, אז הבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, כנגד מקומון "העיר", בגין כתבה שפורסמה תחת הכותרת "העכבר הוא עירום". הטקסט כלל דברי בלע והשמצה חריפים כנגד הרציקוביץ, שבין היתר כונה "לורד אנגלי, שגופו מפיץ ריח רע, ואיברי גופו מעוותים... בעוד הלורד מגלגל על פיו את המלים, החלו לפתע אזניו לגדול ולהתעקל, ומישבנו החל לצמוח זנב ארוך כחבל, ולא חלף זמן רב עד שהלורד כולו הפך לעכבר ענק שעיר וחום".
יש אפשרות נוספת: מן הראוי לשקול לשלוח את אולמרט ונתניהו להליך גישור בפני אישיות ציבורית בכירה (נניח, שר משפטים לשעבר), שינסה להביא לפשרה הולמת בין הנצים
קבעתי שמדובר אכן בהוצאת לשון הרע שפורסמה "כמסע נקם מתוכנן ומבוצע היטב", בתגובה להתבטאות קודמת של הרציקוביץ כנגד התנהלות העיתונאים. להרציקוביץ נפסקו פיצויים בסך 500 אלף שקל.
אבל העיתון ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, והשופט אהרן ברק קבע שהדימוי של הרציקוביץ כעכבר לא נועד "להפשיט אותו ממהותו האנושית" ולהציגו כעכבר. הוא הוסיף שהכתבה הייתה הבעת דעה חריפה ובוטה על התבטאותו של הרציקוביץ, אבל לא התיימרה להציג עובדות ולכן אינה מהווה לשון הרע. לפיכך החליט העליון – בפסק דין שעורר מחלוקת בקרב משפטנים רבים - לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של המחוזי.
הלקח, אם יש כזה, בין אם היוותה התבטאותו של אולמרט הבעת דעה או קביעת עובדה, הוא שלא היה מקום לא לזה ולא לזה. השופט יריב עשה מאמצים ניכרים כדי להביא את שני המתקוטטים לכלל פשרה – אולם עד כה, למרבה הצער, לא עלה הדבר בידיו.
מן הראוי היה ששני הצדדים ובאי כוחם יטו אוזן קשבת להמלצתו החמה של השופט, ויעשו ניסיונות אמיתיים וכנים לסיים את הפארסה הזאת מבעוד מועד. בכך יחסכו מעצמם ומעם ישראל התבזות מיותרת, גם בעיני אומות העולם, אשר בוודאי מתקשות להאמין למראה עיניהן ולהבין את המצב הטרגי-קומי.
ויש אפשרות נוספת: מן הראוי שבית המשפט ישקול לשלוח את אולמרט ואת משפחת נתניהו להליך גישור בפני אישיות ציבורית בכירה (נניח, שר משפטים לשעבר), שינסה להביא לפשרה הולמת בין הנצים.
היה ולא יגיעו הצדדים לכלל פשרה ראויה, אנחנו אכן צפויים לקרקס של ממש, מלא בהשמצות ובהכפשות מכל צד. ניהול המשפט לגופו לא יוסיף כבוד לאף צד מבעלי הדין, וניסיון העבר מלמד כי במשפטי לשון הרע, בדרך כלל, איש אינו יוצא מנצח ושני הצדדים מסיימים כשנוצותיהם מרוטות וידיהם על ראשם. ראו הוזהרתם.
- אמנון סטרשנוב היה שופט המחוזי בתל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com