פחות משעה לפני כניסת יום הכיפורים, התבשרו תלמידי ישיבת מעלה אליהו בתל אביב על נפילתו ברצועת עזה של בוגר הישיבה, ומי שהיה עד לא מזמן אחד מיושבי בית המדרש שלה, סמ"ר איתי פוגל. איתי, בן 22, מפקד טנק בגדוד 401, הוא החלל השלישי מבין בוגרי הישיבה מאז תחילת המלחמה - אל"ם יהונתן שטיינברג, מפקד חטיבת הנח"ל, נהרג ב-7 באוקטובר. סרן לירון שניר, קצין בגולני, נפל בתמרון הקרקעי ברצועה. איתי עצמו נפל חודש וחצי אחרי שבן דודו נהרג.
רגע אחרי תפילת "כל נדרי", עם כניסת הצום, נשא ראש הישיבה הרב חיים גנץ דרשה בפני המתפללים ואמר: "כולנו עם איתי, כולנו מתחברים אליו ולרצון שלו לפעול למען כל עם ישראל".
הרב לביא אנגלמן, שלימד את איתי ז"ל והיה עימו בקשר קרוב, סיפר: "הרבה מהחברים של איתי הגיעו מהצבא להיות איתנו בישיבה בתפילות יום כיפור. העיניים שלהם היו אדומות מדמעות, מכאב עצום מהול בהערכה גדולה לדמות שלו. אנחנו חווים בישיבה חוסר גדול על הנופלים, ובפרט על שלושת אלה שגדלו בבית המדרש שלנו. יחד עם החוסר הזה אנחנו מבינים שהיו פה בינינו אנשים ענקיים שמסרו את הנפש, לא במובן של הנכונות למות, אלא למען כל עם ישראל".
ישיבת מעלה אליהו בתל אביב
(צילום: דביר סאסי, מעלה אליהו)
על איתי ז"ל מספר הרב אלנלמן: "הוא נכנס לעולם התורה בשנותיו בישיבה בלמידה אינטנסיבית מאוד, הוא היה אדם גדול פיזית, עם נפש עדינה, מוזיקאי, תמיד חושב, תמיד מברר. היה מוערך מאוד גם בישיבה וגם בצה"ל - הוא היה מפקד טנק הברק הראשון שנכנס ללחימה כפיילוט".
"בשבועות שבהם השיח הציבורי הפך לסוער, עם הרבה ויכוחים, הוא היה אומר לחיילים שלו, 'כדאי להתנתק מהחדשות, להתרחק מהשיח הזה, להתחבר לעוצמה של הפעילות שלנו'. כשהוא בצבא הוא היה שואל אותנו, הרבנים, על פרשת השבוע, על לימודים אמוניים שונים, הוא היה מחובר לתורה לא רק במקום הרעיוני, אלא מהמקום הכי מעשי שיש".
התפילות בבתי הכנסת ובישיבות הציונות לבשו השנה ארשת שונה. בבתי מדרש רבים הוזכרו שמות החיילים שנפלו במלחמה ועד לא מכבר היו חלק חי מבתי המדרש. בנוסף, בערב חמישי, יממה לפני כניסת כיפור, הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה חיילים שנפלו ברצועה, שלושתם בוגרי ישיבות: רס"ר אורי משה בורנשטיין, בוגר ישיבת ההסדר אור וישועה, רס"ן נתנאל הרשקוביץ, בוגר ישיבת ההסדר שעלבים, ורס"ר צבי מתתיהו מרנץ, בוגר ישיבת ההסדר שדרות.
סיום התפילה בישיבות שדרות, שצבי מרנץ הוא החלל השישי מבין בוגריה, צויין בריקודים עם שירים מהתפילה שתועדו והופצו בכל הרשתות החברתיות. גם בישיבת ההסדר בירוחם, שהתאבלה בשנה האחרונה על תשעה תלמידים, תועדו ריקודים בסוף התפילה, לאחר יום מטלטל שחוו התלמידים, בו עברו בבית המדרש ולמדו על חבריהם שנפלו בלחימה.
הרב חיים וולפסון, ראש ישיבת ההסדר ירוחם, מספר: "התפילות השנה היו עוצמתיות מאוד, אולי יותר מבכל שנה אחרת. הן דרשו הרבה עבודה פנימית, גם שלי בתור החזן וגם של כל הישיבה. עשינו הכנות רבות לפני החגים, נסענו כולנו לכיכר החטופים, כדי לפתוח את הלב שלנו לזעקה הגדולה של העם. רצינו שהתפילות שלנו לא יישארו במקום שלנו, אלא ייצאו ממקום של חיבור לכל ישראל. כשהגענו לתפילות, הרגשנו את הקולות והזעקות של כולם יוצאים יחד. כל תפילה השנה הייתה כמו התמודדות בין הכאב לבין הרצון להרגיש את החסדים ואת התקווה.
"בתפילת נעילה ביום כיפור, הרגשנו שזה רגע השיא. דיברנו על הצורך לשבור את המחיצות - בינינו לבין ריבונו של עולם, בינינו לבין חברינו. עמדנו כשכל עם ישראל בליבנו, התחושה הייתה שהלבבות שלנו נפתחים באותה תפילה, והדמעות זרמו בלי סוף. הזעקה הזו, 'שמע ישראל', שנשאה איתה את הכאב והתקווה של כל השנה, הייתה קריאה לפתוח את כל השערים שעדיין סגורים, את הדלתות שעדיין לא נפתחו, בינינו ושל אחינו ואחיותינו במעמקי עזה. ביקשנו לשחרר אותנו מכל הכבלים, ביקשנו גאולה וישועה".
