אחת הבעיות הגדולות של הטיפול באלימות בספורט הישראלי היא העונשים הקולקטיביים. עד העונה, השלכת אבוקות על ידי פלוני אלמוני וחבריו הובילה לסגירת יציע עם אלפי מנויים שרובם המוחלט לא החזיק מצית מימיו. החל מהשנה, הדגש עבר מסגירת יציעים ומשחקים ללא קהל לעונשי הורדת נקודות לקבוצות, אך העיקרון המכליל בלבה של השיטה נשמר – עבירה של מעטים גוררת נזק היקפי לעשרות אלפים. מעבר לעיוות המוסרי, הישנות העבירות מוכיחה כי למרות הקלישאה שלפיה הקבוצה היא הדבר החשוב ביותר לאוהד, לרבים מהאוהדים הבעייתיים אין כל בעיה שקבוצתם תפגע. הם לא שם בשבילה, היא שם בשבילם. הדרך היחידה להיאבק בהם היא באמצעות ענישה פרטנית, פלילית במקרה הצורך. אמצעי הזיהוי הפזורים באיצטדיונים אמורים להפוך את זיהוי המתפרעים, המכים והתוקפים לקלה.
אבל יש גם ענישה פרטנית גרועה יותר מזו הקולקטיבית, ראו החלטת המשטרה לסגור את אולם הכדורסל הדרייב אין ל-30 יום בעקבות תקיפתו הברברית של אוהד הפועל חיפה על ידי מספר אוהדי הפועל תל-אביב. מקומם של אלו מאחורי סורג ובריח. הם צריכים להיות סגורים, לא המקום שבו ביצעו את העבירה. מדוע זו ענישה פרטנית ולא קולקטיבית, הרי ההחלטה לסגור את האולם תשפיע על אלפי מנויים שכלל לא היו במקום כשהדבר אירע? משום שמקור ההחלטה באדם אחד – איתמר בן גביר, שהחלטת מפקד מחוז תל-אביב, ניצב פרץ עמר, לסגור את האולם היא בבחינת זבח שעלה לשר לביטחון לאומי. יומיים אחרי שבן גביר התבטא כי יבחן את סגירת האולם, קרה הדבר. מה עניין סגירת המקום? האם התגלו בו ליקויים הנדסיים? אחרי שכבר קבעו עקרון מעוות ולפיו על עבירות של בני אדם מענישות אגודות ספורט, התקבלה עכשיו מוטציה חדשה בשדה המשפטי-ספורטיבי: בני אדם תוקפים אדם אחר, ומבנים מקבלים עונש. זה לא מבטא שאט נפש מהאירועים, אלא להפך – מוזיל ומגחיך אותם.
מדובר בסערה מושלמת – גם הפועל תל-אביב אשר לא מזוהה עם המילייה הפוליטי שלו, וגם האפשרות לייצר תגובת קיצון ("וואו, שמעתם? סגרו את האולם!") מעוררת תדהמה שבתורה תצייר אותו כאדם שלא משחק משחקים ולא בוחל באמצעים
עבור בן גביר, אמן של יחסי ציבור ומהלכי ראווה שקל יותר לבצע מאשר פעולות כירורגיות, מדובר במתנה. הרי טיפול שורש בבעיה, בסיבותיה ותוצאותיה, אשר נעשה במחשכים, הוא לא בומבסטי ותופס כותרות כמו סגירת האולם. עבור השר, מדובר בסערה מושלמת – גם הפועל תל-אביב אשר לא מזוהה עם המילייה הפוליטי שלו, וגם האפשרות לייצר תגובת קיצון ("וואו, שמעתם? סגרו את האולם!") מעוררת תדהמה שבתורה תצייר אותו כאדם שלא משחק משחקים ולא בוחל באמצעים. הוא מוכן אפילו לשבור את הכלים ולא משחקים. בפועל, מדובר בצעד נוסף של מחולל יח"צ שהמצפן שמוביל אותו הוא בצורת שלט טלוויזיה.
פורסם לראשונה: 11:45, 26.03.24
