סביר להניח שגם כשח"כ בנימין נתניהו יאמר לנשיא המדינה "עלה בידי", ביד שלו יהיו בעיקר משככי כאבים. השבועיים הפכו לחודשיים ובמהלכם עפו כספים ומשרדים כמו שסינים משחקים פינג פונג: במהירות מסחררת עד שבקושי רואים כדור. מכאן הדיבור בסוף השבוע על תחושת חמיצות, ממש כמו ברוב מלחמות ומבצעי ישראל ב-16 השנים האחרונות: מתחילים בחזה מנופח, נקלעים לדשדוש ומסיימים עם הלשון בחוץ.
במסגרת הסיטואציה התפתח ז'אנר חדש של נהי מתוך תומכי ימין, ברובם תומכי ליכוד, בעקבות המו"מ להרכבת הקואליציה. מתברר, למשל, שהצבעה לליכוד אין פירושה הסכמה עם הסמכויות שיינתנו לח"כ אבי מעוז, כמו גם אכזבה מההתייצבות הגורפת מאחורי הדרישות של המפלגות החרדיות וכן מההישגים המיניסטריאליים הכבירים של ח"כ בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר ביחס לגודל מפלגותיהם. כל זה, לכאורה, מהווה "עיוות" של רצון הבוחר הליכודי, מתוך הנחה שהוא אכן מתנגד לפגיעה בזכויות קהילת הלהט"ב, שינוי בסטטוס-קוו סביב דת ומדינה וגם לא משתגע על התיקים שנותרו לבכירי מפלגת השלטון.
ובכן, גם אם זה נכון ברמה האידיאולוגית, אין לזה שום משמעות. למעשה, הרכבת הממשלה הנוכחית מהווה מחזה נדיר במקומותינו: כולם משתדלים ככל האפשר לעמוד במה שהבטיחו, לרבות נתניהו. הוא חזר והצהיר על רצונות ב"ממשלת ימין יציבה" עם הגוש החרדי-חרד"לי וזאת הסחורה שהוא מספק. הגוש מצדו מנהל מו"מ מופתי לטובת הדבר שבגללו מנהלים מו"מ: השגת יתרונות מקסימליים עבור הבוחרים. ראשי הגוש כרתו ברית אסטרטגית עם נתניהו לא רק בגלל כישוריו הרבים, אלא גם משום שממשלת "ימין על מלא" צריכה להחליט קודם מה זה "ימין על מלא", וזכותם המלאה לנצל כל יתרון כדי להיות חלק מזה.
מנגד, אחרי חמש מערכות בחירות בשלוש שנים, תומכי הליכוד מבינים היטב את השיטה ומכירים מצוין את נתניהו. כמו שהם יודעים לבוז, ובצדק, לכל אותם מתנשאים וגזענים, שמשתוממים מכך שהליכוד זוכה ליותר קולות מכל מפלגה אחרת ובפער, מותר לצפות מהם להתמודד עם ההשלכות מבלי שבוחני כליות מדופלמים יכתיבו להם מה כן מייצג אותם ומה לא מייצג אותם.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס הליכוד משתבחת, ושוב בצדק, בהיותה מפלגה שבה הנציגים לא ממונים אלא נבחרים. נכון לעכשיו, איש מאותם נציגים לא הביע ביקורת, מלבד ח"כ דוד ביטן, וגם אצלו זה יותר בהקשר של חלוקת שלל ולא של מהות. חוץ מזה, אם תוצאות הבחירות הן הבעת אמון במנהיגותו של נתניהו, הרי שגם חלוקת התיקים, שרטוט קווי היסוד, קביעת סדר העדיפויות וכמובן שהצבת קווים אדומים הם חלק מאותה מנהיגות ממש. בהינתן שזאת לא הממשלה הראשונה וגם לא הרביעית שלו, מנין היומרה לקבוע שהוא מבין פחות את רצון בוחריו מאחרים?
"אני רוצה לשאול את האמא שהצביעה ליכוד, זה מה שרצית?", שאל בשבוע שעבר ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד. גם אם התשובה שלילית, זה לא רלוונטי: בניגוד לשתי הממשלות הקודמות, הממשלה הבאה תקום על סמך זה שכל השחקנים הבטיחו משהו מאוד מסוים, וגם עושים הכל כדי לקיים אותו. זה ודאי יישמע מפתיע: בחירה בגוש הליכוד-חרדים-חרד"לים תביא לממשלת ליכוד-חרדים-חרד"לים. כל פרשנות אחרת ל"ימין על מלא" היא העיוות האמיתי של הכרעת הרוב.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
