שופט העליון אליהו מצא, שהלך היום לעולמו בגיל 86, נחשב לאחד מאבות "המהפכה החוקתית" ואחד השופטים הליברליים שהיו בעליון. גם מאז פרישתו בשנת 2005 המשיך מצא להטביע חותם בהרצאות וראיונות שבהם שטח את דאגתו להידרדרות של שלטון החוק. לצד היותו אדם צנוע ונעים הליכות למתדיינים בפניו, מצא טבע לכל אורך פסיקותיו את הדאגה לאדם הקטן. החשוד, הנחקר, נשים, להט"בים והמודרים בחברה.
מצא היה ממגיניו הבולטים של חופש הביטוי בעליון, ובשנת 1994 ציווה על מנהל בתי הסוהר לאפשר לאסיר לפרסם טור בעיתון. כך גם העדיף את העיתונאים ואת זכות הציבור לדעת בפסיקה של אריאל שרון נגד העתונאי עוזי בנזימן, וקבע שחופש הביטוי עולה על זכותו של איש ציבור להגנה על שמו הטוב.
לעומת זאת, מצא נקט גישה מקלה כלפי המדינה כאשר הגישה כתבי אישום בעבירה של המרדה, וקבע כבר ב-1986 שהחשש מהמרדה בפועל גוברת על חופש הביטוי. בשנת 1995 בפסק הדין נגד הרב עידו אלבה קבע שאין להשלים עם ביטוי גזעניים פוגעניים ואמר: "הביטוי הגזעני הוא חריג ומצוי מחוץ לגדריה של תפיסת העולם הדמוקרטית ושערי חופש הביטוי נעולים בפניו. יהא הדין הקובע את גבולו של הביטוי הגזעני לצרכים אחרים אשר יהיה, בקביעת היקפו של האיסור הפלילי על פרסום הסתה לגזענות אין לייחס כל משקל לחופש הביטוי".
באחת מהרצאותיו שעסקה בפסק הדין שמנע את התמודדותו של הרב מאיר כהנא בבחירות, אמר מצא כי הכהניזם רחוק מלהסתיים: "סימנים ראשונים לקיומם של זרמים אנטי-דמוקרטיים בחברה הישראלית ניכרו, עם הופעת הכהניזם, לפני כעשרים שנה, ותוך שנים אחדות התעצמו. לדמוקרטיה הישראלית קמו אויבים מרים מבית. אחד מאלה טבח עשרות מתפללים מוסלמים בעת תפילה. אחר רצח את ראש ממשלת ישראל. אסור שאותות מבשרי רעות מעין אלה ירפו את אמונתנו בחוסננו המוסרי כחברה חופשית. אך גם אין להתעלם מקיומם".
כאחד משותפיו המשפטיים של "אבי המהפכה החוקתית" ביקש מצא להחיל את השוויון כפועל יוצא מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בעתירה של שדולת הנשים הטיל על הממשלה למנות נשים כחברות בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ואף לפעול דרך העדפה מתקנת.
אחת מתרומותיו המרכזיות לעליון היה, כאמור, בתחום הפלילי. בפסק דין המוכר לעורכי הדין כ"פסק דין גנימאת", שהורשע בגניבות רכב, קבע שגם אם מדובר ב"מכת מדינה" - אין בכך כדי להצדיק עילת מעצר. מצא הרחיב מעבר לכך על הקלות שבשימוש במעצרים על ידי המשטרה ואמר: "השימוש במעצר להשגתה של תכלית הרתעתית, אינו נקי מקושי קונספטואלי. הרתעת עבריינים נמנית עם מגמות הענישה של עבריינים שהורשעו בדינם, ולא עם מטרותיו המקובלות של מעצר נאשמים שדינם טרם הוכרע. לא מן הנמנע, ולדידי אף קרוב להניח, כי בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וההשפעה הנודעת לו על פרשנות הדין הקיים, יהיה על בית המשפט לחזור ולבחון אם וכיצד יש לפרש את עילת המעצר הנסמכת על חומרת עבירתו של הנאשם באופן המתיישב עם חוק היסוד".
התאכזב מהשופטים שאישרו לנתניהו להתמודד
באחרונה, כשבית המשפט העליון קבע פה אחד וברוב של 11 שופטים, כי יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו יוכל להתמודד על ראשות הממשלה למרות כתב האישום שהוכן נגדו, מצא לא היסס ויצא חזיתית נגד העליון לאכזבת רוב חברי ההרכב המכהנים. מצא, משותפיו של אהרן ברק, הרחיב את הפרשנות המשפטית של נשיא העליון לשעבר מעבר לחוק היבש, וטען כי "בית המשפט העליון החמיץ בפסק הדין הזה הזדמנות שאולי היא בלתי-חוזרת לעת הזאת: להניח איזושהי תשתית ערכית למוסדות השלטון במדינת ישראל". מצא הוסיף כי הוא היה מקבל את העתירות "בלי שום ספק", והוסיף כי הוא משוכנע שכמה מחבריו הוותיקים שכיהנו בעליון בתקופתו היו מקבלים אותן.
לדבריו, השופטים התמקדו בהנמקות טכניות מדוע אין להתערב בשיקול הדעת של חברי הכנסת או של נתניהו, כמי שמקבל על עצמו את הרכבת הממשלה "במקום לראות את המכלול ולראות את הפיל שבחדר". הוא הוסיף כי זה לא מתקבל על הדעת שנתניהו לא יכול לכהן כשר, אבל יכול לכהן כראש הממשלה - וציין: "אפילו מהמבחן של 'קל וחומר' היה צריך לפסול אותו".
כשנשאל אם הוא סבור שחבריו השופטים הושפעו מהלחץ שהופעל עליהם מחוץ לכותלי בית המשפט, השיב שהוא מקווה שלא, אך הוסיף כי ההכרעה המוחצת בפה אחד "מחשידה אותם קצת". לדבריו, "בית המשפט לא צריך להגן על עצמו, וההחלטה מדאיגה אותי. קיוויתי שבתוך מקהלת החצוצרות של 'אומרי ההן' יימצאו כמה חלילי פיקולו שיגידו: 'רגע, רגע, זה לא מתקבל על הדעת'".
מצא גם לא היסס לצאת נגד חקיקת חוק הלאום וכינה אותו "חוק מביש". בריאיון שהעניק בזמנו לקול ישראל אמר כי החוק "בא לעקר את היסוד הדמוקרטי מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומתוך תעודת הזהות של המדינה, כנראה מתוך היערכות לאפשרות של סיפוח שטחים". מצא הסביר כי "אם יצורפו תושבי השטחים לישראל בלי זכויות, נהפוך למדינת אפרטהייד. ואם יקבלו זכויות - נחדל להיות מדינה יהודית, ושום חוק יסוד הלאום לא יעזור בעניין הזה. אם ניפרד מעקרון שתי המדינות ונלך למדינה אחת - המדינה הזאת לא תהיה דמוקרטית וגם לא יהודית. יקיץ הקץ על חלומות הציונות".
לפני כשנתיים תקף את הממשלה והכנסת על יחסם לבית המשפט, וגילה כי קיימים עשרות מקרים של צווים שהוציא בית המשפט והממשלה אינה מקיימת אותם. "יש כאן זלזול גדול מאוד בנורמות חוקיות ותופעה חמורה מאוד מצד הממשלה שאיש מעולם לא חשב שהיא אפשרית". מצא הביא כדוגמאות להפרות צווים והתעלמות של המדינה והממשלה את המקרים שבהם חויבה המדינה לתיקונים בתוואי גדר הביטחון באזור חברון וחובת המדינה למגן בתי ספר ומוסדות חינוך בשדרות ועוטף עזה. מצא שלח חיצי ביקורת גם נגד הכנסת, ואמר כי ישנם שני סוגי חקיקה שצריכים "להטריד את כולנו", כלשונו: חקיקה שמפלה מיעוטים וחקיקה המכרסמת בסמכויותיו ויוקרתו של בית המשפט העליון. "אנו חיים בעידן שהכנסת היא בלתי ניתנת לצפייה. ההחלטות בכנסת מתקבלות ממוטיבציות בלתי מובנות לחלוטין".
בג"ץ אליס מילר: "מדינה שרוצה שוויון צריכה לשלם"
אחת מפסיקותיו המפורסמות ביותר של מצא הייתה בענינה של אליס מילר, שעתרה לבג"ץ ב-1995 בשל סירובו של הצבא לגייסה לקורס טיס. הצבא הסתמך על שיקול כלכלי, מאחר שנשים השתחררו ממילואים בגיל 38 ובמקרים של חתונה והיריון אפילו לפני. לכן, טען הצבא, חבל לבזבז הכשרה יקרה של טייס על אישה שלא תוכל להחזיר את כמות שעות הטיסה בדומה לגבר. מצא לא השתכנע מטיעוני הצבא והשיב כי צה"ל מסתמך על השערות והערכות ולא על נתונים מבוססים.
הוא קבע כי השוני בין נשים לגברים, כפי שבא לידי ביטוי בחוק שירות הביטחון, איננו רלוונטי לנושא גיוסן לצבא - והצבא אף פעם לא טען שנשים אינן כשירות לשירות כטייסות. לטעמו, היה מקום להתערב בהחלטה של צה"ל שהייתה אפליה פסולה, והוא ציטט את הפרופ' ברק וקבע כי העובדה שלגיוס נשים כטייסות יש עלות מבחינת הצבא - לא יכולה לשמש כנימוק להימנעות מגיוסן, שכן "זכויות אדם עולות כסף", ועל המדינה מוטלת החובה לשאת בעלות זו כדי להבטיח הגשמתו של עקרון השוויון.
בריאיון שהעניק לפני כמה שנים אמר מצא כי "התגובה המטומטמת של הצבא לבג"ץ אליס מילר הקלה עליי. דחיתי את הטענות בגלל ששוויון עולה כסף, ומדינה שרוצה ומחויבת להגשים את העיקרון הזה צריכה לשלם".
